כל אדם המתפלל מתמודד עם טרדת המחשבה ומנסה להתרכז במהלך התפילה אך בדרך כלל קשה להחזיק עם המחשבה לכל אורך השמונה עשרה, החיסרון שלנו בגישה לתפילה היא שגם אם אנו מנסים לעניין את עצמנו בתוכן הברכות אנו מסוקרנים לומר פשט במילים אך הברכות עומדים לעצמם ומשום כך המחשבה בורחת במהירות כי אדם עומד כל הזמן בהתמודדות להתעניין בתפילה מול דברים אחרים.
סדר ורצון שיעור רביעי
אדם המשתוקק לעבודת ה' מוכרח להעמיד עבודה על סדר, והמהלך הוא שהרצון שלו לעבודת ה' יוצא לפועל על ידי סדר נכון.
הרצון נוכח בתהליך עצמו ומשום כך התהליך לא עומד כתכלית לעצמה ומאידך אין לראות את התהליך כדבר בדיעבד אלא התהליך הוא חלק שמבטא את הרצון ומשום כך הוא חשוב אך לא עומד כדבר לעצמו לגמרי.
סקרנות הינה מידה שאפשר לטעות בה בנושא זה משום שעל פניו נראה שהתהליך תופס מקום אצל האדם אך מבט מעמיק מלמדנו שהסקרנות חוטאת למטרה משום שאדם מעמיד את התהליך כדבר לעצמו.
נצייר הכנת דבר מאכל שבהכנתו יש הנאה אך אדם המסתקרן בזמן התהליך נוטה לטעום ולחשוב על מטרות אחרות או יתכן שימוש במכשיר חשמל שהמשתמש מנסה בו את כל האפשרויות זוהי סקרנות אך אין בה מהלך של סדר כלל משום שהרצון הראשון אינו נוכח בזמן התהליך.
אמרו בשם ר' יצחק הוטנר שככל שהציור גס יותר הוא יותר מתקבל אך יתכן לתת ציור עדין לעניין זה מתוך עבודת ה' שלנו.
התפילה נקראת 'סדר תפילה' ואם נתבונן בתפילת שמונה עשרה באמת קיים סדר בכל השמונה עשרה.
כל אדם המתפלל מתמודד עם טרדת המחשבה ומנסה להתרכז במהלך התפילה אך בדרך כלל קשה להחזיק עם המחשבה לכל אורך השמונה עשרה, החיסרון שלנו בגישה לתפילה היא שגם אם אנו מנסים לעניין את עצמנו בתוכן הברכות אנו מסוקרנים לומר פשט במילים אך הברכות עומדים לעצמם ומשום כך המחשבה בורחת במהירות כי אדם עומד כל הזמן בהתמודדות להתעניין בתפילה מול דברים אחרים.
יתכן לומר מהלך אחר בתפילה שבו נוכל לראות רצון אחד שעובר בתהליך של כל ברכות שמונה עשרה, כמובן אין לראות במהלך זה כוונה מוכרחת בתפילה אך יש כאן הצעה לראות מהלך שכולו מבטא רצון אחד.
בתפיחת התפילה אנו אומרים 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך' כלומר מעמד זה של תפילה הוא עמידה מול ה' שהוא בלתי גבול כל יכול ואיך שייך לפתוח את הפה שהרי המהלכים שלו אינם ידועים וכל דבר יכול לצאת לפועל בכל צורה שהיא ואיך שייך לומר דבר מה כמו שכתוב 'לך דומיה תהילה'. אך הוא יתברך פותח את פינו ומשום כך אנו יכולים להגיד וכמו שכ' הנפש החיים שהגדה הוא סוד הדבר משום שיש כאן סוד בעצם פתיחת הפה מול הכל יכול יתברך.
עיקר התפילה היא עצם היכולת לעמוד מול הבורא ודבר זה מתבאר בנוסח חזרת הש"ץ בראש השנה שאומרים 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי' יש בזה את הפתיחה והסיום של התפילה בלי מילים באמצע משום שהמעמד עצמו הוא תפילה.
כשפותחים בשבחו של הבורא אנו אומרים שהרי הוא בכל יכולתו היה יכול לברוא עולם בצורה אחרת ובלי מהלך נגלה לעין אך רצונו שהעולם יצא לפועל בצורה זו של אבות והוא מעוניין במהלך זה של אבות שמשרישים את מדותיו בעולם.
וכן בברכה שניה אנו אומרים שהוא מעוניין בצורת אדם עד מקום שהוא מחיה אותו לאחר המוות וכן באתה קדוש אומרים שהוא מעוניין בפירסום שמו בעולם, בכל ברכות השבח הללו אנו רואים צורה איך יש יציאה לפועל בצורה מסויימת שבה הוא רוצה למרות שהוא כל יכול.
לאחר שאנו מזכירים שבחו של מקום במהלך זה שיש צורה מסוימת איך הדבר יוצא בעולם אנו ניגשים לבקשות הצרכים למשל ברפואה אנו אומרים שקיים אצלנו צורך ברפואה אך הוא בכל יכלתו מוציא לפועל ברצונו ומשום כך יתכן להתפלל על רפואה גם על אדם במחלה סופנית משום שאנו מבקשים ממנו חיים ואין לנו ידיעה מהם אותם חיים שיצאו לפועל מאותה תפילה.
גם בהודאה אנו עסוקים בדבר זה שאנו מודים על כך שאנו יכולים להיות בית קיבול מסוים לטובתו של הבורא שהיא בלתי גבול ומשום כך בברכת שים שלום אף על פי שנראה שם בקשות 'נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד' וכו' אך באמת אנו אומרים שאנו בית קיבול לחיות בשלום עם רצון הבורא ובזה מתבטא שלימות בענייני העולם.
בברכת מודים אנו אומרים 'נודה לך ונספר תהילתך' זה עומד לאחר כל הבקשות כנגד מה שהזכרנו בתחילת שמונה עשרה 'יגיד' תהילתך שהוא סוד הדבר סוף המהלך שאנו 'מספרים' תהילות ה'.
בגישה זו לתפילת שמונה עשרה אנו יכולים בלי קושי להחזיק את הריכוז משום שיש כאן רעיון אחד שפותח בהכרת שבחו של הבורא שברא עולם ברצון מסוים מתוך כל יכלתו וחוזר על עצמו בכל בקשות הצרכים.
הגר"א אומר שאדם שלא כיוון בברכה מסוימת יכול לכוון בברכה אחרת ועל פניו הוא תמוה מה השייכות בין הצורך של ברכה זו לברכה אחרת אך באמת אם אנו מעמידים את השמונה עשרה כריבוי בקשות הדבר תמוה אך לפי המתבאר יש מהלך אחד של רצונו הבלתי גבול שיוצא בצורה מסוימת ועניין זה נוכח בכל הברכות בצורה שווה