יש הנוטים לחשוב כי למעלת הביטחון העצמי אדם זקוק בעיקר כדי לחוש בנוח ומכובד בסביבתו, אולם כאשר נעמיק בדבר במבט תורני נבחין שבעיקרה היא נצרכת עבור האדם כלפי עצמו, שם היא משמשת שורש ועוגן מרכזי בכל עבודת ה' שלו.
מאז חטא אדם הראשון כוחות האדם הטוב והרע משמשים ופועלים בו זמנית, כדברי הנפש החיים (שער א, ו) "שכל מעשי האדם המה בערבוביא והשתנות רבות מאד פעם טוב ופעם רע ומתהפך תמיד מטוב לרע ומרע לטוב וגם המעשה הטוב עצמה כמעט בלתי אפשר לרוב העולם שתהיה כולה קדש זכה ונקיה לגמרי בלי שום נטייה לאיזה פניה ומחשבה קלה לגרמיה".
עבודת הבורא שלנו אחר החטא הינה בערבוביא גדולה, כאשר בכל מעשה טוב שלנו מעורבים כוחות לכאן ולכאן, בכל נקודה טובה מעורב גם רע ובכל רע יש גם טוב, ועלינו לעבוד ולגייס כמה שיותר כוחות לצד הטוב, לשם כך עלינו להתבונן על הכוחות כולם בין הטובים ובין הרעים ולנסות לנווט ולכוון אותם אל הטוב, שכן גם בתכונות הנראות רעות בתכלית יש נקודה טובה שאפשר למשוך אותה אל הקדושה.
אולם כבני תורה המבקשים לעשות רצונו יתברך אנו מתקשים להתבונן באותם חסרונות וכוחות רעים שבתוכנו, אנו אמנם מנסים להתחזק שוב ושוב, אך לא מעיזים להיישיר מבט כנה ונוקב לתוכנו ולמציאות חיינו, מפחד שמא הדבר יכניס אותנו למורת רוח וייאוש, אנו נוטים להדחיק ולהתכחש למצבנו ובכך מאבדים הרבה מטמונים יקרים מזהב ופנינים שהיו יכולים לסייע לנו רבות בעבודת הבורא.
ממילא נוכחים אנו לראות כי הנקודה המרכזית שבה אנו נזקקים לביטחון עצמי היא בראש ובראשונה כלפי עצמנו ביכולת להביט אל נבכי היצר ולגייס כמה שיותר כוחות לעבודתו יתברך, וכיצד נעשה זאת?
נוכל ללמוד על כך מדברי הנפש החיים (שם, יח) שדימה בין גאולת מצרים של כלל ישראל לבין גאולת מצרים הפרטית של אדם מחטאיו. והנה ידוע מתלמידי הגר"א כי יציאת מצרים הייתה בזכות מצוות האמונה בה', בה עוד איכשהו הצליחו ישראל להחזיק תחת עול השיעבוד. וממילא נראה כי גם גאולת האדם מחטאיו נעשית על ידי אמונתו בו עצמו כיהודי השייך למלכות שמים.
בכוחה של אמונה לתת לאדם חוזק ויציבות, וגם כאשר מתרחשים בעולם דברים קשים ח"ו בין בצורה כללית ובין בצורה פרטנית האמונה נותנת כוח לא להישבר, וכפי שהאמונה בבורא בכוחה להחזיק את העולם בצורה כללית, כך ישנו רובד נוסף של אמונה של אדם בעצמו מכוח השייכות שהבורא נתן לו. אמונה תמימה שניתן להגיע למרחקים ולהשתייך אל הקדושה עוד ועוד.
אמונה שכזאת יכולה לנסוך בנו כוח להביט בצורה עניינית לתוך מציאות חיינו כפי מה שהם ולא להתכחש למצבנו, שכן היא אינה מבוססת על היותנו צודקים אלא על היותנו כיהודים שייכים לעולם של קדושה.
בזאת נבין את השוני הגדול בין האופן שהעולם בחוץ עובד על ביטחון עצמי לבין הגישה שלנו כבני תורה, שכן העולם בחוץ משדר כל העת כמה האדם חזק ויכול, וכל תכליתו להביא את האדם להיות כביכול נטול חיסרון. אולם כבני תורה איננו מחפשים להיות נטולי כתם, אלא מבקשים ביטחון להיות מסוגלים להיישיר מבט על חסרונותינו ולהתבונן כיצד נוכל גם מהם להפיק תועלת לעבודת ה'.
עתה אף נבין ביתר שאת מדוע עיקר הביטחון של האדם מונח ביכולת העבודה המופלאה שלו, שכן אמונת האדם בעצמו בכך שהוא יהודי השייך לקדושה בכל מצב שהוא, בכוחה לאפשר לנו להתבונן על חסרונותינו וכוחותינו הרעים ולהפיק תועלת גם מהם לעבודת הבורא.
אכן לעיתים כשאנו עושים תשובה אנו עומדים חסרי ביטחון ונמנעים מלהביט על עברנו העגום, אנו בטוחים שכוחות רבים ששימשו אותנו לרע כמו אומץ וסקרנות הינם רעים במהותם, ובכך אנו מפסידים את הצטרפותם אל הקדושה. אולם אם נשכיל להתבונן בהם בביטחון ובאמונה שלעולם הננו שייכים, הרי שנוכל לגייס אותם ועוד כוחות נוספים רבים לעבודתו יתברך.