מחשבה על התשובה – האם התורה היא עולמנו

גדול תלמוד שמביא לידי מעשה

ימי ראש השנה ויום כיפור כמו גם ימי האלול, מבקשים דרך לשוב בתשובה. האתגר הגדול בתשובה הוא האם ההחלטות שלנו יחזיקו מעמד, או שמא הקבלות הטובות יחלפו עם בוא ימות החורף.

כל אדם שקוע וחי בתוך עולמו. עולם זה עומד ומבקש שינוי והתקדמות בימים אלו, וכך ישנה תביעה חזקה להיות טוב יותר ולתקן את כל מה שדורש תיקון. עלינו להכיר בחסרוננו לא על מנת להתייאש ולהתמקד בכישלוננו, אלא על מנת להתקדם ולהשתפר.

אנו משתמשים בכלים ובעזרים על מנת לעשות את הנדרש מאיתנו, כשהרצון להשתפר מספק את המוטיבציה לעבודה בימים אלו. יש מי שרעיונות גדולים יוצרים אצלו שינוי, יש מי שמתעורר באופן רגשי מאווירת הימים או על ידי מעמדות ציבוריים, כמו מעמד סליחות וכדו'. אלו הדברים שמדרבנים אותנו להשתנות בתוכנו כבני אדם אינדיבידואליים.  

המוטיבציה קיימת ומשפיעה, אך דומה כי מה שמטריד אותנו הוא הזמן הקצר שהדברים מחזיקים בנו. מדוע מהר מאד אנו שבים למעשינו כבראשונה?

תורה – חיים או התעסקות

עולם בני התורה סובב סביב לימוד תורה, אך אי אפשר שלא לשים את ליבנו לכך שגם כשעולמנו הוא התורה, התורה עצמה אינה 'העולם' מבחינתנו. אנו עסוקים בה יומם וליל, אך היא לא מהווה בשבילנו אטמוספירה שבתוכה אנו חיים. אומנם זהו עיסוק חשוב בשבילנו, אך לא העולם עצמו.

אין בדברים אלו שיפוטיות כלפי לומדי התורה אלא תיאור התפיסה כפי שהיא מופיעה ונחווית במציאות. דברים אלו חשובים מפני שישנן השלכות לכל העולם הרוחני – ובפרט לעולם של תשובה.

נבחין שאכן אנו לומדים ויודעים את כל מה שקדמונינו השאירו לנו בספריהם, אנו יודעים לצטט הכל, לומדים כפי שהם מדריכים אותנו ומקבלים על עצמנו את הקבלות הנכונות. אך בפועל הדברים אינם פועלים בנו.

הסיבה לכך היא כאמור משום שהתורה אינה 'העולם' בתפיסה שלנו. היא אומנם סט דברים שצריך לעשות, אך אינה מתפקדת כמרחב-כעולם.

לשוב בתשובה משמעותו לשוב לתורה, לדברים אותם היא אומרת ומורה. אך מה שעומד לנו למכשול הוא העובדה שההתעסקות שלנו בתורה היא על ידי ציטוטים ואמרות. אנו מרבים לצטט פוסקי הלכה והנהגות שנאמרו על ידם כמו גם הוראות הלכתיות. אך האם כך נפסקת הלכה? האם כך יהודי מקבל אליו את דברי התורה?

לימוד תורה ככל ובתוכו אף פסקי הלכה,  אלו אינם נבנים באופן כזה של היגדים וציטוטים. הדברים נבנים על ידי לימוד סוגיות והתמסרות לשקלא וטריא. היגדים וציטוטים טובים ונכונים ככל שיהיו, חוטאים לאופן לימוד תורה.

אלו דברים הנוגעים אף לסוגיות חינוכיות בהן נמצא כי הדברים מתנהלים באופן דומה. במקום להיכנס לעובי סוגיית המידות ולכל מה שעומד בבסיס החינוך, אנו מוצאים את עצמנו מתנהלים על ידי ציטוטים וסיפורים לרוב.

אופן כזה של התעסקות בתורה מהווה אבן נגף בפני התשובה. 

הצורה היחידה בה תשובה אפשרית ומחזיקה מעמד היא כאשר אדם מגלה עולם חדש בתוך תהליך התשובה. 'דבר נכון' כשלעצמו אינו יכול להחזיק מעמד. צריך להיכנס לתוך עולם אחר וחדש על מנת שהדברים יהיו משמעותיים ויתקיימו.

'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה', זהו יסוד התשובה במשנתו של ר' ישראל. 

וכך הוא כותב באגרת התשובה – "גם אדם שאדוק בעבירה, אף באופן שנעשית לו כהיתר. אפילו עבירות שרוב בני אדם אינם נכשלים בהם אך אצלו הן נעשו כהיתר. הדרך לשוב מהן, הוא על ידי שילמד את הסוגיות הנוגעות למעשיו לעמול עליהן ולעשות מהן עסק גדול. זהו האופן שבו הוא יעזוב וישוב בתשובה". 

עומק דבריו הם – ש'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה', אין הכוונה כי ההחלטה בעצמה והידיעה הנכונה מביאה את האדם למעשה הנכון. אלא מעשה התלמוד עצמו, הכניסה בכל הגוף והנפש לתוך הסוגייה והתורה, הם המביאים את האדם לידי מעשה.

לימוד הוא התמסרות לעולם שבו שולט שכל התורה. בתשובה עלינו לא רק לתקן את המעשה, אלא לשוב לעולם בו הדברים נחווים באופן אחר. זהו עולם של תורה.

אנו נמצאים בבעיה משום שכאמור אנו העולם בעיני עצמנו, כך שגם כשנחליט החלטה חדשה – לשנות ולעזוב את הרע, אין לכך היתכנות להחזיק מעמד. כשאנו העולם, כל החלטה שלנו נמצאת באותו מישור עם העולם הרגיל שלנו שחפץ להתנהל באופן שונה – כך שאין כוח להחלטה יותר ממה ש'אנחנו' כבר. 

על השם 'אחאב' אומרת הגמ' כי הוא מורכב מ"אח לשמים ואב לעבודה זרה". משמעות הדבר היא כי יכולים להתקיים בתוך האדם שני קולות סותרים ממש. 

כך, גם אם תיווצר בתוכנו החלטה מאד ברורה להשתנות ולהיות טובים יותר, אין בכוחה לשנות את עצמנו. החלטה טובה זו יכולה לשכון לצד ההרגלים והמידות הרעות. 

יתרה מכך, גם אם אין שתי רצונות סותרים מסוגלים לשכון יחד. אין ערובה לכך שההחלטה הטובה תתאזרח בלב האדם, מכיוון שהשינוי הוא החלטה פנימית וכך גם ההרגלים הרעים הם מעולמו הפנימי. באופן זה, מה ייתן להחלטה החדשה תוקף על פני הישנה? במיוחד שאלו הרגלים של שנים ארוכות, מה שמקשה מאד על שינוי שמקורו מבפנים.

הדרך הנכונה לשינוי ולתשובה היא לראות את התורה כעולם משל עצמה. כך הלימוד ייעשה  ככניסה וכשהות בתוך עולם זה. כשאדם שוהה בתוך עולם רוחני של תורה, הוא מתנהל מתוך שכל התורה. הדברים אינם נרכשים על ידו כידיעות של חיובים ושל דברים שעליו לעשות, אלא הוא חיי אותם כמו מהגר החי במדינה אחרת. הדברים שיספוג וילמד בשהותו במדינה השונה לא יהיו 'ידיעות' אלא נגזרות של חיים, כשכל ישותו נמצאת ומקבלת את מסרי המקום. התנהגות המשתנה במקום אחר היא לא מתוך 'רצון' להתנהג אחרת אלא היא פועל יוצא מהשהות במקום האחר.

זהו האופן בו על האדם לשוב בתשובה. עלינו לשוב לעולמה של תורה, ללמוד מתוך הסוגיות באופן שנשהה בהן דרך ה'משא ומתן' וההתעסקות המרובה בהן. 

עלינו ללמוד תורה בתודעה של כניסה לעולם אחר ולא שהות והימצאות בעולם שלנו תוך שאנו צורכים את דברי התורה אלינו. צריכה להתקיים יציאה מעצמנו לעולמה של תורה. כך התודעה שלנו תעבור שינוי ותיקון. לעומת זאת, כשהאדם שוהה רק בתוך ה'עצמי', השינוי יהיה פנימי ואין לו היתכנות להחזיק באופן משמעותי.

אלו גם דברי ר' ישראל, כאמור, שגם אדם שדבוק בעבירות אף מהחמורות שבהן, תחילת דרכו לתשובה היא התעסקות בסוגיות הנוגעות לו תוך התמסרות לשקלא וטריא שבהן. זוהי המשמעות של 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה'.

לעיתים, בעולם החינוכי מתכחשים לדברי ר' ישראל, והגישה היא שקודם כל יעזוב הבחור את החטא מתוך ידיעה שכלית, ואחר כך יפנה למלא את עצמו ברוחניות. אך כאמור דברי ר' ישראל מאירים את הדרך תוך הבנת ההתמסרות לתורה כבסיס לתשובה.

ראש השנה קודם ליום כיפור    

קדימותו ופתיחתו של ראש השנה, נושאת תפקיד – להכניס אותנו לעולם אחר. עולם שיש בו אווירה אחרת וכך גם מחשבות והתנהגויות אחרות. ראש השנה אינו מתפקד כיום רגיל כשרק נוספת בו הדחיפות להיות טובים יותר ביום זה. ראש השנה מקיים אטמוספירה אחרת, ביום זה אנו נעתקים מעולמנו הרגיל ושוהים בתוך עולם שיש בו מלכות ה'. כך, באופן טבעי גם מעשינו משתנים ביום זה. 

כל ניסיון להנכיח את יום ראש השנה כיום השייך לקב"ה – מהווה הכנה טובה וראויה ליום הכיפורים. העבודה יכולה להיות בגוף ממש, כמו לא לזוז בקריאת שמע כלל, מה שנותן משמעות לשייכות הגוף והנפש שלנו לבורא.

דווקא הדברים הפשוטים שעולים מתוך שהות בעולם ה'אחר' של הקב"ה, בכוחם להשפיע על האדם יותר מדברי ה'חכמה' שהוא יודע ולומד. 

דברי ר' ישראל בדבר 'גדול תלמוד המביא לידי מעשה' כוחם עצום ויסודי. דבריו הם שינוי יסודי של האדם הגורם לו לחיות בתוך עולמה של תורה, בעולם זה ישנם פרטים רבים והסתעפויות, מה שנותן דיוק ועומק לדברים.

עלינו להחזיר את התורה להיות העולם שלנו. אכן, זהו דבר קשה וצריכים למצוא את הדרך, אך לפחות נזהה את ימי ראש השנה כימים בהם אנו נמצאים בעולם אחר – מה שיעניק לנו יסוד ראוי והכנה טובה ליום הכיפורים ולמעשה התשובה.