ועליו מפורש בקבלה: הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. מאי כעבות העגלה? אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה לעבות העגלה.
ועליו מפורש בקבלה: הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. מאי כעבות העגלה? אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה לעבות העגלה.
ועליו מפורש בקבלה: הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. מאי כעבות העגלה? אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה לעבות העגלה.
בהתחלה הוא חוטא בדבר שאין לו משיכה חזקה ובסוף יש לו משיכה חזקה לזה כמו עבות העגלה. לא שזה ממשיך אותו לעבירות אחרות. בהתחלה נראה לך שאין הפרש גדול בין מה שאתה אומר ובין התורה, יש כאן רק דבר דק, אבל אחר אני הולך אחרי השכל שלי גם בעניינים שהתורה אומרת בפירוש. אפשר לראות את זה באחאב שאומר לאליהו שהוא עוכר ישראל, כי הוא הבין שגם הוא רוצה את כלל ישראל והוא עושה את זה לפי השכל שלו בצורה הכי טובה שיש. הוא רצה להעמיד את כלל ישראל לפי השכל שלו ולא לפי שכל התורה.
גם מדבר קטן שנראה שאין לו כח משיכה בכלל, זה כמו חוט של בוכיא, נראה שאין כאן כח נפש שעושה לי משהו, אבל בסוף אני לא יכול לצאת מזה.
דאתן עלה, מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא? – תמנע בת מלכים הואי, דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע. וכל אלוף – מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשיו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל. מאי טעמא – דלא איבעי להו לרחקה.
היא היתה בת מלכים אבל מלכים שאין להם תאגא. הכתר הוא דבר שנוסף על האדם. שמים אותו מעל הראש. הוא מראה שיש לי שייכות למעלה. לכן כל מלך לובש כתר, מלכים תמיד היו קשורים לדת, ולכן היו שים כתר על הראש להראות שיש לו שורש רוחני. מלכותא בלא תאגא היא מלכות שאין לו שייכות לשורש העליון שלה. חסר לה שייכות לאותו שורש. היא רצתה להתגייר כדי להשתייך לשורש.
הכתר הוא יראת שמים. חז"ל אומרים מה שעשתה ענוה סנדל לעקבה עשתה חכמה כתר לראשה. היא רצתה להשלים את הכתר שלה, להשתייך לעצם הדבר. לכן היא מבקשת להתגייר אצל אברהם יצחק ויעקב. הם סתמו לה את הדרך להיות שייכת לאותו מקור שרשי של קדושה. לכן היא הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשיו. אני אקבל יראת שמים לא דרך הגזע, אבל לכל הפחות אקבל שייכות, זו שייכות גרועה לקדושה, אהיה פילגש לאליפז, אבל על כל פנים זו שייכות.
לסוף נפק מינה עמלק שמצער את ישראל. עמלק אמר: אני אנטי הצורת אדם של אברהם יצחק ויעקב, אני יוצר יצירה שהיא נגד היצירה של הקדושה. זה קצת קשה שהלא על עמלק נאמר 'ולא ירא אלקים', והיא רצתה יראת שמים כמבואר כאן ברש"י. לכאורה רואים כאן שכשיש שייכות גרועה יכול להיות מזה בסוף משהו שהוא אנטי ומתנגד לקדושה. זה השורש של עמלק שאנחנו כל כך סובלים ממנו.
אם דוחים מישהו החוצה ויש לו באמת רצון להיות חלק מכלל ישראל, יתכן שאחר כך יהיה דבר יותר גרוע, כי מה שיוצא מזה יעמוד נגדך.
וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל. וימצא דודאים בשדה – מאי דודאים? – אמר רב: יברוחי, לוי אמר: סיגלי, רבי יונתן אמר: (סיבסוך) [סביסקי].
יש משהו בצדיקים שלא יכולים לגעת במשהו של מישהו אחר. ר' ירוחם כשהיה חולה היה שעון על השולחן, והמשגיח בא לבקר אותו והתחיל לגעת בשעון וראה שהוא לא פועל, ר' ירוחם אמר זה לא עובד. המשגיח אמר לו: זה מה שאני רוצה לראות, האם אפשר לתקן אותו שיעבוד. אבל ר' ירוחם חזר ואמר לו שלא יגע, והמשגיח הבין שהוא רוצה לומר לו שלא יגע בדבר שלא שלו.
אמר רבי אלכסנדרי: כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי.
כאן מדובר דווקא על לימוד תורה 'לשמה'. שלום למעלה ולמטה היינו שהלמעלה והלמטה הם אותו דבר. לדוגמא: אם יש לך את הפשט הכי נסתר ויש לך את הפשט הפשוט ביותר שילד מבין, הם שתיהם אותו דבר וכלולים זה בזה. תורה נמצאת גם בשמים וגם למטה בארץ ומי שלומד לשמה יכול לראות ולהבין שזו אותה תורה ממש. אבל מי שלומד שלא לשמה הוא מגביל את התורה באיזו שהיא צורה ל'שלא לשמה' שלו. ברגע שאתה מגביל את התורה, כבר אי אפשר לראות שהתורה שנמצאת כאן מתאימה ממש עם התורה העליונה. רק כשלומדים תורה בטהרתה אפשר לראות את ההתאמה בין התורה שבעולמות העליונים לתורה שבידינו.
רב אמר: כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה, שנאמר ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ.
לא רק שהוא עובד ברובד רוחני של העולם, אלא הוא עובד גם כן ובונה פלטרין של מעלה ושל מטה. הוא בונה מציאות בעולמות העליונים וגם מציאות כאן.
(אמר ריש לקיש) [רבי יוחנן אמר]: אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר ובצל ידי כסיתיך,
פה יש עוד מדרגה, הוא עושה שהמציאות העליונה והתחתונה שתיהן נבנים מאותה תורה, הוא עושה שהתורה עליונה ותחתונה מתאימה זו עם זו, וזה מגין על כל העולם.
ולוי אמר: אף מקרב את הגאולה, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה.
חיבור של עליונים ותחתונים הוא גאולה, חיבור בין העולם שלנו לעולם הבא.
אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
ריש לקיש מוסיף שעל ידי לימוד תורה אני יכול להוליד בן אדם. זה כל הסוגיא לקמן.
בהגהות הגר"א כאן עושה סדר בסוגיא, נלך לפי דבריו ונעביר את ריש לקיש למקום שהגר"א שם אותו. פה הגר"א מלמד אותנו איך ללמוד אגדתא. באגדתא דורשים סמוכין, כל מימרא היא המשך של המימרא שלפניה.
ריש לקיש חידש שיש כח הולדה בתוך התורה.
רבי (אליעזר) אלעזר אומר: כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם.
כאן אתה לא מוליד את האדם, אלא מוליד את התורה. המקום היצירתי ביותר בעולם הוא לימוד תורה, מייצרים דבר שלא היה בעולם. ר' ישראל אומר שכשאדם לומד תורה לשמה ומחדש דבר הוא לוקח דבר שלא היה תורה, כי הוא לא התקבל להלכה, ועושה ממנו תורה. זה העומק של היצירתיות של דברי תורה. אתה יכול להוליד תורה חדשה שלא היתה במציאות. זה מה שכתוב שלמטה מהשמש (לימוד שלא לשמה) אין חידוש אבל למעלה מהשמש יש חידוש.
כאן המקום לדעת הגר"א למימרא של 'נואף אשה חסר לב' זה הלומד תורה לפרקים. רק אם אתה לומד כמו שצריך אתה מוליד את עצמך כראוי, רק כשדברי התורה הם יחדיו על שפתיך. אבל אם אתה לומד תורה לפרקים, זה נואף אשה חסר לב, אתה לא מוליד כלום. אותו ענין יש בת"ח שיש לו גסות הרוח, כאילו בא על כל העריות שבתורה. מה הקשר? הכוונה שהוא מוליד את עצמו בצורה לא נכונה, כביכול הוא מוליד את עצמו לממזר.
רבא אמר: כאילו עשאו לעצמו, שנאמר ועשיתם אתם אל תקרי אתם אלא אתם. אמר רבי אבהו: כל המעשה את חבירו לדבר מצוה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, שנאמר ומטך אשר הכית בו את היאר, וכי משה הכהו? והלא אהרן הכהו! אלא לומר לך: כל המעשה את חבירו לדבר מצוה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
כאן מתחדש שאין כאן רק הולדה בפנימיות אלא הולדה בחיצוניות. מעשה מצוה לעומת תורה הוא חיצוניות לעומת פנימיות. וכשאני מעשה את חברי לדבר מצוה העולם המעשי שלו נחשב שלי.