חשיבה יצירתית – 5

לימוד תורה בחופשיות בתוך מקום מוגדר

לימוד תורה הוא הדבר המרכזי בחיים שלנו. אנו לומדים מתוך רצון לדעת ולהבין את דברי ה'. לצורך כך אנו משתמשים בדעת ובמחשבה שלנו, על מנת לחשוף את הפירוש ולעמוד על הכוונה. כתוצאה מכך נראה שיש דעות ופרשנויות רבות כל כך על כל נקודה ונקודה בתורה.

תוצאה זו אינהרנטית ללימוד תורה שנעשה על ידי כלי ההבנה האנושיים, ומכאן ריבוי הפרשנויות. וזו זו אמיתה של תורה – ריבוי הפרשנויות. 

אם כן, על מנת לפרש את הפירוש שלנו בתורה, נצטרך להשתמש בכוח היצירתי שלנו, אם לא כן – נחזור על הפירוש שמישהו אחר פירש.

מהי הדרך הנכונה להשתמש ולפתח את כוח המחשבה היצירתי שלנו בתוך מרחב לימודי בית מדרשי?

ראשית, אנו צריכים לאבחן מה אנו עושים בלימוד תורה, שבו אנו פותחים סוגיה, קוראים את המילים, מנסים להפנים אותן, לתת להן ביטוי במחשבה שלנו. בהבנה אישית ותחושת מובנות.

כבר בצעד הראשון – אנו צריכים לשים לב: מה אנחנו מחפשים? הרי בדרך כלל כשנקרא בפעם הראשונה את הסוגיה היא לא תהיה מחוורת מאליה מיד, נצרך לזה מאמץ ועבודה.

לפני שנתחיל לעבוד, נכוון את עצמנו, את המנח הראשון והבסיסי: מה אני עושה מול התורה?

אסור לנו לתפוס את היחסים באופן שבו התורה והפרשנות האמיתית שלה ממלאים את כל החלל, ואני – המציאות כפי שאני נמצא בה – ה"לא כל כך מבין", רק מפריע להתממשות של אותה אמת, אני מעכב את האמת ומהווה גורם מחבל למטרה להתממש. 

אני צריך להבין שהמציאות המעכבת, הרחוקה, זו שאין לה הלימה ישירה עם מה שכתוב בסוגיה הנלמדת, היא לוז העניין. דווקא המרחק שלי וחוסר ההבנה הטבעי, הוא זה שגורם לתורה להתגלות באופן מיוחד דרכי. דרך אותן מחילות המחשבה, דרך הדרכים שאינן סלולות, מתגלה האמת.

ואומנם צריך תנאי וסייג – אסור לקדש את המחשבה כפי שהיא, וכערך לעצמה. מחשבה חופשית לשם שעשוע, גם כשהיא נעשית בשפה ובמילים תורניות, היא פסולה ומביאה הפקרות בכנפיה. מחשבה 'חופשית – יצירתית' ערכית היא רק זו שמתקיימת אל מול רצון ה' ובתוך מרחב של רצון להבין את הסוגיה. עליי למצוא את החשיבות שיש לי באותו עניין כדי ש'מחשבה יצירתית' תהיה ראויה ותהווה דרך לאמת.

נמשיך ונחדד. המחשבה והיצירתיות האמורות צריכות להיות מטרה בתוך הלימוד. כמו שר' ישראל אומר במכתב כ"ט, שאם אדם שם לו למטרה את ה"אמת" והוא משתמש במחשבה ובשכל שלו כדי להגיע לאותה האמת, הוא גורם לכך שבמקום שהתורה מתגלה על ידי מחשבתו, קורה בדיוק הפוך – המחשבה שלו היא כלי שרת להגיע למטרה. לא נוצר מכך שום גילוי חדש באמת התורנית.

"האמת ברצון תיקנה" – אומר ר' ישראל, צריך להעלות על נס את הרצון כדי להגיע לאמת, ולא להיפך.

זוהי אכן התכוונות מאד עדינה ומדויקת – הכוונה הראשונית היא לרצון ה' אשר מתקיים כמרחב שבתוכו צריך לשחרר את הרצון והמחשבה החופשית, להעלות דרכים שונות ויצירתיות מתוך המציאות שבתוכה אני חי, המכוונות ומתאימות לאותו רצון ה'.

העבודה שלנו בלימוד היא להתאים את מציאותנו ואת חיינו לתורה. התאמה שכזו זקוקה למרחב יצירתי וחופשי.

דבר נוסף שצריכים לתת עליו את הדעת, הוא הפחד לטעות. אנו צריכים לאפשר לעצמנו את זרימת המחשבה בלי הפחד המשתק שאולי נטעה. כי כאמור, הטעות היא חלק מבירור האמת. הטעויות הן האבק שנתפס לנו בבגד כשאנו מפלסים דרך בעפר. 

ביטחון עצמי אינו ביטחון בצדקת דבריי, זו מגלומניות! ביטחון עצמי הוא היכולת לחשוב משהו ולשמוע דעה שלא מסכימה, ועדיין להחזיק בדעתי. ביטחון עצמי הוא התנאי לדו שיח. כש"אני חייב להיות צודק", אני לא יכול לפתח שיח יצירתי עם הזולת. דיון פורה חייב להביא בחשבון אפשרות שבר השיח שלי יסבור שאני טועה ואפילו הבנה שטעיתי, ובכל אופן לא להישבר. לחיות עם זה בשלום.

חלק נוסף במחשבה היצירתית הוא היכולת לשמר ולהכיל אסוציאציות. כשהן עולות בהקשר של לימוד סוגיה, חשוב לדעת להקשיב להן, להבין מה הן מביאות. המחשבה לא פועלת רק בצורה אקטיבית ויזומה, המוח עובד דווקא כשמאפשרים לו מנוחה. 

מסופר על משורר שכאשר הלך לישון תלה שלט על דלתו – 'המשורר הלך לעבוד'.

מחשבה המשוחררת גם בשעת ערות, מאפשרת למוח לבצע הקשרים שונים, מה שחושף פנים וכיוונים נוספים. צריך לשמר ולעבוד איתם.

לסיכום:

ראשית, הנושא צריך להיות חשוב ושיהיה לי ענין בו.

בנוסף, יש לחשוב מכיוונים שונים על הנושא, גם בנושאים פשוטים לכאורה, לפחות שיהיו ארבעה כיוונים בלתי צפויים וחדשים.

לצד זאת, חשוב לשים בצד את האמת כגורם המעכב את החשיבה.

ולסיום, יש לשים לב לאסוציאציות שעולות במהלך הלימוד. גם הן חושפות לנו כיוונים.

אחרי כל זה, כמובן שצריך לנפות את המחשבות שאינן נכונות, אבל רק בסוף הלימוד. כך נפתח חשיבה יצירתית נכונה בלימוד תורה.