ללמוד מחדש, לנסות ולחדש
איך מתחילים לפתח מחשבה יצירתית בתוך לימוד התורה שלנו? ואיך מחשבה יצירתית לא חוצה גבולות והופכת להפקרות?
על מנת לפתח חשיבה יצירתית צריך שתהיה בנו סמכותיות. סמכות היא נתינת משמעות וערך למחשבה שלי.
בלומדי בבאר יעקב, המשגיח ביקש ממני שאחזור על השיחות שלו. אמרתי לו: 'אבל אני לא מבין אותן לגמרי', אמר לי הרב וולבה: 'מה שאתה מבין – זה בסדר'. זה נקרא סמכות – לראות את האופן שבו אני מבין כמשמעותי.
אבל נחדד – סמכות על מחשבות חופשיות שלי אינה סמכות. זו אומנם זכות אבל לא סמכות. סמכות היא לחשוב באופן ייחודי על מקור קדום שנאמר או נכתב.
מספרים על הרב הוטנר שהתפלל עם תלמידיו בחג. בהפסקה, לפני הלל, ביקש הרב הוטנר מאחד הבחורים לחזור לפניו על ה"מאמר" שמסר. אמר לו הרב הוטנר – 'אבל אל תחזור על מה שאני אמרתי, תגיד מה שאתה הבנת'.
זו סמכות שמביאה יצירתיות. יצירתיות שיש בה חופש, אבל מאידך אינה מובילה להפקרות. היא נעשית כלפי ובתוך מרחב של דברים קיימים – טקסט כתוב, רעיון שנאמר.
הטעות של חלקנו היא שאנו רוצים לומר חידושים ופירושים לתורה, כאלה שיהיו ראויים לכל אוזן ואיכותם תהיה לנצח. אנו מסרבים לטעות, לומר משהו חלקי, רוצים שהדברים יהיו נכונים באופן גורף. בצורה כזו אנו נחסמים מלחשוב באופן יצירתי, כי הדרך ליצירתיות היא היכולת לטעות.
יכולת לטעות היא אינהרנטית למחשבה שיש בה 'אני', לכך ש'מה שאני חושב הוא משמעותי'. רק מחשבה כזו יכולה להביא יצירתיות ודרכים חדשות.
כשאני נמנע מלחשוב באופן עצמאי ורק מצטט דברים של קדמונים, למעשה, אני חושש לטעות, חושש לומר משהו שלא ימצא חן בעיני הזולת. לעומת זאת, כשאומר מחשבה משלי, אף אם אטעה – יש בה משמעות.
התנסות בונה חשיבה יצירתית, מקום שיש לי אפשרות להתבטא בו. אנו צריכים להתנסות לקרוא ספרים בעיניים שלנו, לנסות לפרש אותם בעצמנו לפני שנרוץ לחפש פירוש שנכתב על ידי מישהו אחר.
אסור לנו לחשוב שמה שהוא לא "אמת לאמיתה" הוא לא "שווה". לנסות, לטעות – הינם ממש הדרך עצמה.
כשבית הלל נחלקו על בית שמאי בעניין צרת ערווה, בית הלל סברו שאם כדבריהם של בית שמאי הוולד יהיה ממזר, מה יותר חמור מזה? ואעפ"כ, עם כל מה שחשבו בית הלל על דברי בית שמאי, הקדימו דברי בית שמאי לדבריהם.
מחשבה כזו מלמדת אותנו שגם דעה שאינה מקובלת על הזולת, ולדעתו אינה נכונה, עדיין נחשבת למשמעותית ולחלק מהתורה.
עלינו לנסות לקרוא ולפרש כפי שאנו חושבים, לנסות, לטעות, אבל לפתח מחשבות משלנו.
הצורה הטובה והנכונה היא – להתאגד בחבורה קטנה, לקחת ספר קיים, ללמוד אותו ביחד ולנסות לקרוא בו קריאה מעניינת, חדשה. אפשר גם לחלוק עליו, גם זו דרך שמפתחת חשיבה. בשם ר' אהרון קוטלר אומרים שה'אבני מילואים' נכתב כדי לחלוק עליו.
העניין הוא להיות יצירתי, אבל בתוך מסגרת – ביחס למשהו קיים. רק כך זה לא מגיע ליצירתיות מופקרת.