לעבוד עם הגוף

אנו עומדים בתחילת חודש אלול. ישנם אופנים שונים כיצד להתייחס לעבודת האלול. ישנו מהלך שהאדם מכין את עצמו לקראת ראש השנה, היינו לקראת קבלת עול מלכות שמיים. וישנו מהלך שהאדם מכין את עצמו לקראת יום כיפור, היינו האפשרות לחזור בתשובה. 

השנה ננסה לעשות את שתי הדברים יחד, לעבוד על קבלת מלכות שמים, כפי שהיה אצל המשגיח בישיבה שעבדו על מלכות בחודש אלול, ויחד עם זאת שאותה עבודה על מלכות שמים תאפשר לאדם לחזור בתשובה בצורה הרבה יותר מציאותית ממה שאנו חושבים. משום שיש לנו בעיה עם החזרה בתשובה שלנו, ונעמוד על כך.

ישנם שתי אפשרויות לעבוד על חזרה בתשובה, האחת היא שהאדם משתית את החזרה בתשובה על החלטה, הוא מחליט לעשות מעשה, להשקיע בכך, מחליט בצורה ברורה שמיום כיפור והלאה הוא עושה את הדברים בצורה אחרת, יותר טובה מהצורה בה עשה עד עכשיו. אולם לאחר מכן הוא רואה שדי מהר ההחלטה איננה מתקיימת, לא מחזיקה מעמד, ואז הוא מתייאש מן החזרה בתשובה. 

אפשרות שניה, שהאדם אינו מחליט בלבד, אלא הוא מכיר את עצמו, את כוחות הנפש שלו, את המתרחש בפנימיותו, מכוח אותה ההכרה העצמית הוא מנסה לתקן את עצמו. זהו גם דבר שרחוק מאיתנו, כי מי אכן מכיר את עצמו, מי יכול לומר שאכן הוא מכיר בצורה מספקת שעל ידה יוכל לעשות משהו עם עצמו, דבר שיחזיק מעמד כי הוא מזדהה עימו, הוא מדבר אליו. 

ההבדל בין האפשרויות, בין החלטה על מעשה לבין עבודה פנימית, שהמעשה הוא דבר שאמנם רצוי מכוח ההלכה או שכך ראוי לעשות, אך יתכן שהדבר בעצם איננו קשור לאדם. בעבודה פנימית יש לעבוד על דבר ששייך אלינו, אולם כאן האדם בבעיה כי הוא איננו יודע מה קשור אליו, משום שאיננו מכיר את עצמו. אם כן נדרש מן האדם ללמוד מוסר, הכרה עצמית, במשך חודש ימים בכדי להגיע לזה, וכך לא יוכל להתכונן ליום כיפור עצמו.

נוסיף עוד, ניתן לקבל החלטה על מעשה מסוים, כמו למשל להסיר את התפילין רק לאחר עלינו לשבח, ויתכן שאף האדם מחזיק בכך מעמד, ובסוף השנה ביום כיפור הבא הוא רואה שאכן החזיק בזה, הוא מרוצה מן הדבר, אך עדיין לא ברור לו במה באמת הוא השתנה בשל כך. מפני שהקבלה המעשית צריכה להיות קשורה לאדם, ולשם כך נדרשת הכרה עצמית, ואת זאת האדם חסר.

זאת השאלה עימה אנו מתמודדים, אנו מזהים שישנה כאן בעיה. בצורות אלו לא ניתן לחזור בתשובה. השנה ננסה ליצור מהלך של תשובה בצורה פשוטה, גולמית ביותר, שבאמת יהיה אפשרות שביום יום כיפור נחזור בתשובה.

ננסה להתבונן יחד בענין קבלת עול מלכות שמים מזווית מחודשת. חז"ל אומרים (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו פרשה ו): "כשם שקבלתם מלכותי עליכם, קבלו גזרותי". היינו שקבלת עול מלכות שמים היא פתח לקבלת המצוות, המצוות שייכות לאדם על ידי זה שהוא מקבל עול מלכות שמיים. ידוע בשם הגר"א, וכך כבר מופיע בראשונים, ראיתי זאת בתוס' רבינו פרץ בפסחים, ואף במדרש הגדול, שהתרי"ב מצוות שייכים לאדם על ידי ברית מילה, הברית היא המקשרת את האדם לכל המצוות. היינו שבלא ברית הוא אינו קשור למצוות.

ניתן ללמוד זאת כדבר סגולי גרידא שצריך ברית כדי להשתייך למצוות. אך נראה שכתוב כאן הרבה יותר, נאמר פה שהשייכות של הבן אדם למצוות באה דרך קדושת הגוף. אנו חושבים שהשייכות למצוות באה דרך המוח, שבכדי להשתייך למצוות יש ללמוד היטב את תוכנם, להעמיק, ללמוד את דברי האגדה הקשורים בהם, או את פנימיות העניינים, וכך נתקשר יותר למצוה. בדברי הראשונים והגאון הללו כתוב לא כך,  השייכות למצוות באה דרך קדושת הגוף, כי ברית מילה היא קדושת הגוף. כמו שאומר הרמב"ן שעושים את הגוף קדוש ע"י חיתוך העורלה. הגוף צריך להיות שייך לקדושה, והאדם משתייך למצוות רק דרך קדושת הגוף.

כשבאים לעסוק במצות קבתל עול מלכות שמים, מצווה שיש לקיימה פעמיים ביום בקריאת שמע, יש לדעת שהיא באמת שייכת לגוף. קבלת עול מלכות שמים איננה איזו שהיא החלטה שאני מוכן לציית לבורא עולם, אלא תוכנה הוא שהאדם בפשטות שייך ונמצא בתוך עולם של הבורא עולם, שהפשטות של גופו שייכת לעולם של מלכות ה'. המושכל ראשון הוא שהקבלת עול מלכות שמים נעשית ע"י החלטה חזקה, ועשית ככל אשר ירוך, אך לא כן הוא, קבלת עול מלכות שמים היא שאנו פשוט נמצאים, בפשטות שלנו, עם הגוף שלנו, במקום ששם המלך נמצא.

יסוד זה מבואר בדברי הרמב"ם, וכדלקמן. הנה בגמ' בברכות (יד, ב) איתא "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין – כאילו מעיד עדות שקר בעצמו". הראשונים מבארים שהוא מעיד שקר משום שהוא אומר "וקשרתם לאות על ידיך" כשאיננו לובש תפילין. והדבר מוקשה כי הרי האדם אומר את הכתוב בתורה שהיא המצווה שיש להניח תפילין, ואינו מוסר עדות על כך שהוא מניח תפילין.

הרמב"ם מבאר זאת באופן אחר, הוא כותב (פ"ד מהלכות תפילין הכ"ה): "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא, אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין". הנה מבואר בדבריו שעצם הדבר שהתפילין מונחות על האדם מביא לידי כך שהוא עניו וירא שמים וכל שאר המעלות שהרמב"ם הולך ומונה, הוא איננו אומר שיש לעשות זאת, שעל האדם להחליט על כך. אין כאן עבודה והחלטה, אלא שבעצם כך שהאדם מניח תפילין בראשו ובזרועו הוא נמצא בעולם אחר, בעולם של קדושה. 

לפי דברי הרמב"ם פירוש הדבר שהקורא קריאת שמע בלא תפילין מעיד עדות שקר בעצמו, משום שכשהאדם בלא תפילין הוא איננו נכנס לעולם של קדושה וקבלת עול מלכות שמים, ואם כן שהוא אומר קריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים הוא מעיד עדות שקר בעצמו, זהו דבר שהוא בעצמו לא עושה הוא איננו נכנס בעולם של מלכות שמים.

בפרשה הראשונה של קריאת שמע יש עדות, בשמע ישראל, האותיות עי"ן ודל"ת כתובות בצורה גדולה יותר, אותיות עד. משום שבאמירת הפסוק הראשון האדם מעיד עדות על בורא עולם, כאילו אומר הצהרה שהבורא עולם הוא אחד, וכשהיא נאמרת בלא תפילין הרי שהאדם בעצמו אינו נכנס לתוך אותו עולם שכעת בקריאת שמע הוא מצהיר עליו, ואם כן הוא מעיד בעצמו שקר. 

מדברי הרמב"ם למדנו שהתפילין עצמם פועלות על האדם, הם גורמות לו להיות עניו, לא בצורה שהוא מחליט וחושב על כך, התפילין עצמם מכניסות את האדם לתוך עולם אחר. זהו הטעם לכך שהתפילין דורשות קדושת הגוף, נקיון הגוף. לא מצינו זאת במצוה אחרת, משום שהתפילין מכניסות את עצם הגוף לעולם של קדושה. באמירת פסוק ראשון של ק"ש עם התפילין האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים בעצם כך שהתפילין מונחות עליו, ולא ע"י החלטה והתבוננות, כך האדם שייך למלכות שמים עם גופו שעליו מונחות התפילין. הגוף הוא המקום שבו צריכה להיות מלכות שמים ניכרת. לא בראש בשכל ובדעת, אלא בגוף עצמו, באיברי האדם, בפשטות של האדם. וכלומר שזהו העולם שבו האדם חי. אנו לא מורגלים בכך, כאנשים אינטלקטואלים אנו סבורים שהכל נעשה ע"י מחשבה והחלטה, אך לא כן, קבלת מלכות נעשית ע"י הגוף.

ניתן למצוא זאת בהופעת כל מלכות שבעולם, במקומות שנשאר בהם מלכות פוגשים בחיילים בשר ודם שאסור להם לזוז כלל, אף לא תנועה קטנה ביותר. פשר הדבר הוא שהמלכות צריכה להיות ניכרת על הגוף, שהוא שייך למלכות, המלכות איננה שייכת לראש ולהבנה, עניינה כניסה לתוך עולם אחר, ודבר זה נעשה על ידי הגוף.

באופן זה ניתן להתחיל לעבוד בימי האלול על קבלת עול מלכות שמים. כשאנו צריכים לקבל מלכות שמים, הנקודה בכך היא להתרגל שהגוף שלנו יהיה המקום שבו ניכרת מלכות שמים. זאת אומרת כשהאדם יושב ואומר קריאת שמע הדבר ניכר על הגוף עצמו. ראינו זאת אצל המשגיח שהוא היה אומר קריאת שמע וגופו לא היה זז כלל. כשבמשך הפסוק הראשון של קריאת שמע לא זזים כלל וכלל זו שייכות בגוף למלכות שמים. העושה זאת יראה שפתאום אחר שני מילים הוא מרגיש צורך לזוז, משום שהוא אינו רוצה זאת, אינו מעוניין להשתייך למלכות שמים עם הפשטות שלו. 

וזאת היא העבודה, שהגוף עצמו ימצא בתוך עולם של מלכות שמים. כך אופן העבודה על קבלת עול מלכות שמים. כשנתחיל בכך בימי אלול הדבר יכין אותנו לקראת זה שבסופו של דבר נוכל לקבל קבלה. כי הנקודה של קבלה שמחזיקה מעמד, היא שהקבלה נעשית בגוף, לא בהחלטה, אלא שהפשטות של האדם נמצאת שם, העולם הפשוט שלו נמצא במקום בו אותה קבלה – המצווה או המעשה הטוב, מחייבת אותו. 

"כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו" (ברכות ו, ב). ניתן ללמוד זאת שיש כאן ענין של קביעות ולא עראי, ניתן להרחיק יותר שהפירוש הוא קביעת מקום בלב של האדם. נראה כי לא זה פשט הדברים. הקובע מקום לתפילתו היינו שהגוף שלו נמצא במקום מסוים בתפילה, הגוף עצמו נמצא בה, התפילה איננה הרעיונות העמוקים התופסים את הראש, אלו דברים שאינם יכולים להחזיק מעמד. יש לשתף בה את הגוף שבו עיקר עבודתנו. כיום מודפסים סידורים עם פירושים מגדולי הדורות שכלל לא כתבו זאת על הסידור, כך ניתן להתפלל עם הגות יהודית רחבה יותר ויותר. אך לא זו התפילה. בתפילה על האדם פשוט להיות, היא שלו בעצמו, על הגוף להיות בה.

עלה בידינו, כי ברית מילה היא קדושת הגוף והיא המקשרת את כל המצוות לאדם, אם כן כשהאדם רוצה להיות קשור למצוות עליו לעבוד על קדושת הגוף. ופירוש הדבר שהגוף עצמו שייך למלכות שמים. ההצעה היא לעבוד על כך בקריאת שמע בשחרית ובערבית, לקבל על עצמנו שגופינו אינו זז ככל בזמן אמירת קריאת שמע, שהפשטות שלנו תהיה שייכת לקבלת עול מלכות שמים. [ניתן לנסות זאת בכל הפרשה הראשונה שבק"ש, אך המנסה יראה שזו עבודה כמעט בלתי אפשרית, ואם זה כבד מדי יש לעזוב זאת ולהרפות, ולהשקיע בכך רק בפסוק הראשון ואולי גם בברוך שם].

יש שיאמרו שאדרבה יש להניע את הגוף שהרי "כל עצמותי תאמרנה", אולם אדרבה יתכן ו"כל עצמותי תאמרנה" מתקיים בכך שהגוף איננו זז כלל, כך כולו מביע גם התפילה. 

זהו הפתח שיש בידינו לראש השנה, הצורה להכיר באמת כי אנו נמצאים שם בתוך עולם של מלכות שמים. ופתח זה אינו רק לעבודת המלכות של ראש השנה, אלא פתח לקבלת קבלה על עצמנו, כי כל קבלה שהאדם מקבל ע"ע הקשר שלו עימה הוא דרך הגוף. 

עלינו לא לשכוח את הנכס שנתן לנו הבורא עולם שהוא גופנו, ולהשתמש בו בצורה הנכונה. זה הצעד הראשון בו נפסע באלול זה.