המאפיין של יהודי הוא, שלא משנה מה הוא עושה, תמיד הוא מביא לעולם דבר גדול, כי נוכחות של יהודי בעצם היא כבר דבר גדול, ולא רק מתי שהוא לומד ומתפלל הוא דבר גדול, אלא גם כאשר הוא עוסק בביזנע'ס, ומתעסק בעסקיו, גם שם הוא מביא דבר גדול.
ומעתה נראה שהתשובה לשאלה 'מיהו יהודי', היא, 'אדם שמביא דבר גדול לעולם', שבהנהגות הפשוטות שלו כיהודי הוא מגלה דברים גדולים, הוא מגלה עולם שלם של גדלות, אם זה באכילתו, או בהנהגותיו בבין אדם לחברו, ואפילו בעסקיו.
אהבת ישראל – ההכרה במעלת ישראל
'יהודי זה דבר יפה, איך אפשר לומר לא ליהודי'. (הגר"י הוטנר)
(יהודי בהנהגות הפשוטות והיומיומיות מביא דבר גדול לעולם,) ליהודי יש תרבות משלו והתנהלות חיים משלו, והפגישה עם יהודי הוא הזדמנות להכיר מקרוב תוצר חד פעמי של דבר גדול שמתגלה בעולם.
בשיעור זה נבין מהו יהודי, מה היופי של יהודי, ואיך מגלים ואוהבים את יופיו.
לפני שניגש להמשך העבודה בסוגיא של אהבת ישראל, עלינו להתבונן עוד על עצם המעלה של ישראל, ועל האדם לשאול את עצמו מה זה יהודי?, ומה זה להיות חלק מכלל ישראל?, ואלו שאלות מאד מהותית שאדם לא רגיל לשאול את עצמו.
התבוננות בהנהגות הפשוטות של אנשים.
השלב הראשון בעבודה הזו יכולה להיות בהתבוננות על ההתנהגות הפשוטה ויום יומית של אנשים גדולים, או בהתבוננות ובחיפוש 'גדלות' בהנהגות פשוטות של אנשים פשוטים.
ניתן להתבונן איך אדם בר מעלה אוכל, ולהבין איך 'יהודי' אוכל, והתבוננות הזו צריכה להיות ב'יהודי' שבו, ולא ב'גדלות' שבו, [בלימוד מאדם גדול אפשר בקלות לטעות ולהסיק שהיהודי הזה הוא קדוש ובר מעלה, וממילא זה כלל לא נוגע לנו, ובכך איבדנו את הלימוד, ולכך הדרך להתבונן הוא מתוך עמדה של כך 'יהודי' אוכל], ואז נוכל להתחיל לחשוב שגם אנחנו יכולים להשתייך לאכילה כזאת, או לכל הפחות להתרומם קצת מהאופן הנחות שבו הורגלנו לאכול.
וכך גם ניתן ללמוד ולהתבונן, כיצד 'יהודי' מדבר עם חברו, כיצד 'יהודי' מקשיב לחברו, הרי התרגלנו לכך שאדם לא נותן לחברו אפילו להשלים משפט, ומיד כבר מגיב לו… וצריך לדעת שיהודי לא מדבר כך, אלא יהודי נותן לשני לסיים את דברו.
ניתן לראות הנהגה זו בהרבה מקומות בתורה, אנו רואים זאת בוויכוח של משה ואהרן האם לאכול את השעיר, שאהרן עונה רק לאחר שמשה גומר לדבר, ולא משיב מיד מדוע עשה כך.
וכן הוא אצל בני גד ובני ראובן, שמשה רבינו נותן דרשה שלמה של מוסר לבני גד ובני ראובן על כך שהם הולכים לתת לאחיהם לצאת למלחמה ולהישאר מאחור, ולמרות שזו לא הייתה כוונתם, הם לא נכנסו באמצע דבריו להגן על עצמם, אלא הקשיבו לכל דברי משה, שהם מחלישים את כלל ישראל וכו', ורק לאחר שגמר לדבר עד הסוף הם אמרו לו שזו כלל לא הייתה כוונתם, אלא אדרבה "ואנחנו נחלץ חושים" וכו', זו הצורה שבה יהודי מדבר!.
תרבות יהודית
כך גם ההנהגה הפשוטה של יהודי היא, שהוא מתקשר ומדבר עם הסביבה שלו, המשגיח זצ"ל היה מספר שכאשר היו נוסעים למיר ברכבת, באופן טבעי כל יהודי היה מחפש היכן יהודים יושבים, והיו יושבים ביחד ומדברים, והיו אומרים שכשהמשגיח ר' ירוחם היה נוסע הוא היה מדבר עם כל הסובבים אותו, וכל אחד מהיושבים בקרון יצא עם משהו ממנו, אחד עם הצעת שידוך, אחר עם עצה בעסקים וכו', למרות שכל בר דעת יודע שלר' ירוחם היה הרבה מה לעשות עם עצמו, והוא יכול היה לשבת שעות רבות ולהעמיק במחשבות, אבל יהודי מתנהג אחרת!, אלא שלצערנו היום זה אחרת, וזה כבר לא באופנה לדבר עם אחרים כשנוסעים ביחד, ואדם מסתכל על מי שמנסה לשבת ולדבר איתו באוטובוס כמי שמטריד אותו ומפריע לו, אבל באמת יהודי לא מתנהג כך, ובזה אנחנו מפסידים את הפשטות הזו, את הדרך שבה יהודי מתנהג.
ובאמת שאין כאן רק סוגיא של הנהגה אישית אלא סוגיא של תרבות כללית, כי התרבות של יהודי בעצם לא מאשרת הנהגות ופעולות של התרבות הכללית, ומה שאנחנו לא משתייכים לתרבות העולמית אינו רק בגלל שהם עושים עבירות, אלא כי עצם התרבות שלהם היא דבר שאינו מתאים ליהודי, ואנחנו לא רוצים להיות חלק מאותה תרבות, ו בהתנהגות שלנו היום אנחנו מפסידים את הפשטות והצורה של איך יהודי מתנהג אף מהבחינה התרבותית, ובאופן כזה יהודי יכול לאבד את הזהות שלו לגמרי.
ומעתה עלינו לשים לב לכך שיש דברים שיהודים לא עושים, או שעושים בצורה אחרת ממה שהעולם היה עושה, ועוד לפני שמתקדמים לשלב המעשי של אהבת ישראל, שבו אפשר להתקשר יותר עם אחרים, צריכים להיות מודעים לכך שהדברים 'הפשוטים' של יהודי, מתנהלים אחרת, ולא מדובר כאן מדרגות עליונות של צדיקים, כמשה רבינו והאבות הקדושים, אלא כלפי כל יהודי צריכים להיות מודעים שיהודי לא עושה דברים מסוימים, או שהוא עושה אותם בצורה אחרת ממה שהעולם עושה.
'יהודי זה דבר יפה'.
כאשר נצליח לראות את זה בצורה פשוטה, נגיע להכרה שיהודי זה דבר 'יפה', כפי שסיפר המשגיח זצ"ל , שכאשר ביקר אצל ר' יצחק הוטנר זצ"ל בחוליו, אמר לו הרב הוטנר כי הסיבה לחוליו היא , משום שבסוכות קיבל קהל למשך כל ימי החג, ולאורך כל שעות היממה, והיתה אפשרות להיכנס אליו גם באמצע הלילה, ואמר לו הרב הוטנר, שבגילו זה כבר מעבר לסיבולת שלו, ועל כן נפל למשכב, וכששאלוהו אם כן למה בכל זאת קיבל את כולם, ענה, 'יהודי זה דבר יפה, איך אפשר להגיד לא ליהודי'?, ואכן באותה שנה בחודש כסלו נפטר הרב הוטנר מחולי זה.
ובאמת שצריך לעמוד על הנקודה הזאת, שכן לצערנו אצלינו חסרה מאד הגישה הזאת שיהודי הוא דבר יפה, ולעיתים היחס שלנו כלפי השני, לפנות לו זמן, להאזין לו וכדו' הוא 'בדיעבד' גמור, ובכל זאת הרב הוטנר, שהיה אדם גדול ומוכשר, והיה לו מספיק מה ללמוד עם עצמו, לא הסכים להפסיק לקבל קהל, כי 'יהודי זה דבר יפה' ו'איך אפשר להגיד לא ליהודי', המילים הללו של הרב הוטנר הם המראי מקום לעבודה שלנו בנושא הזה של אהבת ישראל, ויש כאן דבר עמוק.
יהודי מביא דבר גדול לעולם
עלינו להתבונן בזה ולהבין מהו היופי של יהודי, המאפיין של יהודי הוא, שלא משנה מה הוא עושה, תמיד הוא מביא לעולם דבר גדול, כי נוכחות של יהודי בעצם היא כבר דבר גדול, ולא רק מתי שהוא לומד ומתפלל הוא דבר גדול, אלא גם כאשר הוא עוסק בביזנע'ס, ומתעסק בעסקיו, גם שם הוא מביא דבר גדול.
ומעתה נראה שהתשובה לשאלה 'מיהו יהודי', היא, 'אדם שמביא דבר גדול לעולם', שבהנהגות הפשוטות שלו כיהודי הוא מגלה דברים גדולים, הוא מגלה עולם שלם של גדלות, אם זה באכילתו, או בהנהגותיו בבין אדם לחברו, ואפילו בעסקיו.
וזהו העומק באמירה של הרב הוטנר ש'יהודי זה דבר יפה', ואם כן איך אפשר להגיד 'לא' לדבר כזה, כאשר ישנה הזדמנות לפגוש ולדבר עם יהודי, זו הזדמנות להכיר מקרוב יצירה גדולה שמתגלה לעולם באופן חד פעמי, וכאשר היהודי הולך הרי כבר אין את הגילוי הזה, ואכן זו עבודה גדולה, שנגיע למצב שבו גם אנחנו נוכל להגיד ש'יהודי זה דבר יפה', ואיך אפשר להגיד לא ליהודי.
ועל כן העבודה המעשית בזה היא, שבכל פעם נפגוש יהודי נחפש את הדבר הגדול שהוא מביא איתו, זה לא דבר קל, וצריך עבודה לזה, אך אם מתבוננים, אפשר להתחיל ולראות את הדבר הגדול שמתחיל להתגלות, וזהו יהודי!