צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי.
שאלתו של ירמיהו צריכה ביאור. האם הוא לא ידע שגם רשעים עושים לפעמים מצוות והקב"ה משלם להם בעולם הזה כמבואר בגמ' (תענית יא.)?
נראה לבאר כך – ברמב"ן (בראשית לט, ג – מו, טו) מבואר שהצלחה באה מהשכינה ישירות. הצלחה נובעת מכך שהשכינה שורה אצל האדם, כמבואר בפסוק: 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.' אפשר לראות בעולם בצורה ברורה ש'לא לחכמים לחם', יש משקיעים פחות חכמים המצליחים יותר מחבריהם החכמים, כי היכולת להוריד את החכמה לעולם המעשה בצורה נכונה, תלויה בקשר עם השכינה הקדושה.
למשול בכיפה על כל העולם כולו יכול רק מי שיש לו שייכות לשכינה. לכן ירמיהו שאל איך יתכן שהשכינה הק' קשורה עם נבוכדנצר, איך יתכן שהשכינה הולכת עם שורש כזה של רע.
על כך משיבה הגמ' שהיתה נקודה מסויימת שבה נבוכדנצר היה שייך לשכינה. נבוכדנצר העדיף את השכינה על פני כבודו האישי. הוא רץ על אף תפקידו החשוב ועל אף שחבריו זלזלו בו עקב כך. זה נתן לו שייכות לשכינה.
מאי אהדרו ליה כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. משל לאדם אחד שאמר: יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים, בין בצעי המים. נזדמן לו רגלי אחד, רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה. – אמרו לו: ומה לפני רגלי כך, לפני הסוסים – על אחת כמה וכמה. ומה שלשת מילין כך, שלש פרסאות – על אחת כמה וכמה. ומה ביבשה כך – בין בצעי המים על אחת כמה וכמה!
אבותינו הק' רצו לפני הקב"ה בין בצעי המים. הם עבדו את הבו"ע בלא שהיה להם קרקע יציבה לעמוד עליה, בלי שום מציאות תומכת, נגד העולם כולו, אברהם אבינו בעבר אחד והעולם כולו בעבר השני.
היינו דכתיב לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמתי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני ה' ומפני דברי קדשו.
לב שבור אינו עצבות, אלא הבנה שההשפעה משמים היא מעבר לכל הכלים שלי. זו הרגשה המתעוררת כשאדם מבין פתאום שכל התפיסה שלו ביחס לקב"ה אינה נכונה. כשאדם מבין עד כמה הבו"ע נתן ויתן לאבות הק', הוא תופס שזה מעבר לכל הכלים שלו, והרי הוא כשיכור שאין לו כלי קיבול. זה מה שאומר הנביא: הלב, העצמות, כל כלי הקיבול שלי נשברו, מפני שאני רואה שהשכר הוא הרבה יותר גדול ממה שאני מסוגל להבין ולהכיל.
הני ארבע פסיעות מאי היא? דכתיב בעת ההיא שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו'. משום כי חלה חזקיהו ויחזק שדר ליה ספרים ומנחה? (אין) – לדרש (את) המופת אשר היה בארץ. דאמר רבי יוחנן: אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה, וכי חלה חזקיהו ואיתפח – אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה, דכתיב הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה – אמר להו: מאי האי? – אמרו ליה: חזקיהו חלש ואיתפח. אמר: איכא גברא כי האי, ולא בעינא לשדורי ליה שלמא? –
כשהשמש יורדת במעלות פירוש הדבר שהיא מסתלקת. סילוק השמש ביום מיתת אחז מבטא את העובדה שהמהלך הקבוע של הבו"ע נסתר. זהו נס, אבל נס שניתן להבין, אנו יכולים להבין שמעשי הרשעים בעולם הזה גורמים לקב"ה להסתתר. אולם החידוש הגדול הוא שיש לחזקיהו הצדיק כח לגרום שיהיו יותר שעות אור, שהמהלך של הקב"ה יתגלה יותר שעות בעולם. שתהיה יותר הארת פנים בעצם, יותר חשבונות של הבו"ע שנוגעים עכשיו בבריאה. זה דבר שרק צדיק גדול יכול לעשות.
חזקיהו שייך בנשמתו לאותו מקום שלמעלה מהשמש, הוא שייך לאותם החשבונות הגבוהים של הבו"ע שאינם שייכים אלינו, לכן הקב"ה החזיר את השמש לכבודו, לכן הוא היה יכול להיות משיח.
כתבו ליה: שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלם, שלם לאלהא רבא. נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה, ההיא שעתא לא הוה התם. כי אתא אמר להו: היכי כתביתו? אמרו ליה: הכי כתבינן. אמר להו: קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף? אמר: אלא הכי כתובו: שלם לאלהא רבא, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלכא חזקיה.
נבוכדנצר תיקן שתי נקודות במכתב. הוא הקדים גם את הקב"ה וגם את ירושלים לפני חזקיהו. הם הבינו שירושלים היא מקום הביטוי של חזקיהו, היא טפלה לחזקיהו. אולם נבוכדנצר לימד אותם שהבו"ע הוא ראשית הכל, וממילא ירושלים היא מקום הביטוי של הקב"ה ולא של חזקיהו. אלא שגם חזקיהו נמצא אצל הבו"ע בתוך ירושלים.
אמרי ליה: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. רהט בתריה. כדרהיט ארבע פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה. אמר רבי יוחנן: אילמלא (לא) בא גבריאל והעמידו – לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל.
כשאדם רחוק מכבד, הכבוד הוא גדול יותר, כמו שנא': 'וישמעו רחוקים ויבואו'. ולכן אם נ"נ היה ממשיך פסיעה נוספת היה לו כח לעקור את כלל ישראל. זו כבר סיבה מספקת לכך שגבריאל עצר אותו, אולם היתה סיבה נוספת. אם נ"נ היה ממשיך לרוץ יתכן שהתכלית היתה מגיעה, כבוד ה' היה מתגלה בעולם, אבל הוא היה כמו ברק המאיר את המציאות ברגע אחד ולא כתיקון המגיע מעבודה יסודית, מצעד ועוד צעד של עבודה. הבו"ע אינו רוצה שהתכלית תגיע באופן כזה, וזו סיבה נוספת מדוע היה על גבריאל לעצור אותו[1].
[1] גם אצל בעלי תשובה יש בהתחלה כזה גילוי, אורות, אולם אחר כך הגילוי נעלם, כי הקב"ה אינו רוצה שהתכלית תגיע בצורה כזו. גם לנו יש מה ללמוד מכך. לפעמים אנו מתמודדים עם מקרים קשים ורוצים למצא פתרון מהיר ומושלם. זה לא מצליח. רצוננו נובע מכך שאיננו יודעים שהבו"ע רוצה לפורר את הרע מעט מעט. עלינו להבין ולדעת שכדי לתקן אפי' חלק קטן של מידה רעה כדאי לחיות חיים שלמים.
