עלינו לגשת לדברים שיש דבר גדול מעבר לנשמע או לנראה, וזו תביעה בין בתורה שעלינו לשמוע את הדבר בגדול. וגם במפגש עם אנשים ומעשיהם שאנו ממהרים לשפוט ולקבוע את האדם לפי מה שראינו, בלי לתת משקל ומקום להתרחשויות מתחת לפני הקרקע, ובכך אנו מפסידים עשירות רבה ביחסים שלנו עם הסובבים אותנו.
שמיעת האוזן
במעמד הר סיני אנו מוצאים תביעה מכלל ישראל לשמוע בציווים שנאמרו-עשרת הדברות הרבה מעבר לדין היבש שעלינו לשמוע במה שנאמר דבר הרבה יותר גדול.
ואנו מוצאים תביעה זו בביאור רש"י מדוע גנב נרצע כיון ש"אוזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע". ולכאורה מה התביעה מהגנב, הרי הלא תגנוב שבעשרת הדברות הוא על גניבת נפשות, ואיך נשמע מכך חיוב על גניבת ממון שהוא נושא אחר. אלא אנו רואים שנתבע מהאדם לשמוע בדבר מעבר למה שנאמר.
וזו תביעה מוכרחת, כפי איך שאנו רואים שאפי' אדם פשוט כגנב נתבע על זה, שהיה עליו לשמוע בגניבת נפש גם איסור לגנוב ממון, עד כדי שעל כך שלא הרחיב את מאמר השם מעבר לנפשות, יש לו חיסרון באוזן ורוצעים לו אותה.
והשאלה היא, איך יוצרים שמיעה כזו הרי מניין לנו שיש מעבר לנשמע להרחיב מעבר לנאמר, לכאורה זה חוסר אחריות לנסות לחשוב ולהעמיד יסודות על בסיס דבר לא מוכרח, שהרי אין על מה לבנות את התובנה שמעבר לנאמר.
והנקודה היא שעלינו לגשת לדברים שיש דבר גדול מעבר לנשמע או לנראה, וזו תביעה בין בתורה שעלינו לשמוע את הדבר בגדול. וגם במפגש עם אנשים ומעשיהם שאנו ממהרים לשפוט ולקבוע את האדם לפי מה שראינו, בלי לתת משקל ומקום להתרחשויות מתחת לפני הקרקע, ובכך אנו מפסידים עשירות רבה ביחסים שלנו עם הסובבים אותנו.
דוגמא לדבר אנו מוצאים בנעמי שחוזרת משדה מואב וכולם עוצרים באמצע הלוויה של אשת גדול הדור ואומרים הזאת נעמי.. והיא עונה אל תקראו לי נעמי כי אם מרה. ואנו שומעים זאת בפשטות ללא כל התוכן הנסתר שיש בסיפור הזה, ואנו מפסידים בכך את כל העומק המתגלה כיון שמעבר לעובדות היבשות של המפגש המחודש עם נעמי היתה כאן תגובה של "ותהום כל העיר" הזאת נעמי והתרגום החוויתי הוא- שיש כאן אשה שלא הלך לה בצעד שהיא עשתה-לעזוב את העם בשנות הרעב, וכולם אומרים ההא היא לא הצליחה.. והיא במקום להסביר ולתרץ את עצמה, הודתה וקבעה שכך מציאותה ששמה הוא על שם היא הצלחתה וכשלונה-'מרה'.
כאשר אנו מעמידים את הסיפור הזה עם המתח בין תגובת הקהל למה שנעמי הגיבה, שזה מעבר למה שאנו שומעים בקריאת המגילה, אנו יכולים א. להתחיל לנסות להתחקות על הכוחות נפש הנדרשים בכדי להודות בכישלון כל כך צורב ובכך אנו כביכול פוגשים מחדש את נעמי על מצבה באותה העת. וכן ב. מבחינה תורנית שמיעה כזו יכולה להוביל אותנו לעמוד על כך שמלכות ישראל הגיעה ממקום ללא מוצא ובכך לפתח סוגיא שלמה בהמשך המגילה כולה.
אבל דבר כזה לא יכול להתגלות אם אנו נשארים עם השמיעה המדויקת-והיא שנעמי חזרה וכולם שאלו מה קרה לה, ללא נסיון להרחיב ולשמוע את מה שעומד מאחורי הדבר הגלוי והכתוב.
ועד כמה שאנו מוצאים שכך נדרש מכל יהודי לגשת למתן תורה. עלינו לעבוד ולחפש בעצמינו את הכוחות שיגרמו לנו לגשת לתורה ולחיים עצמם עם נתינת משקל ומקום לדברים שאינם גלויים לעין, וכן מה עושים כאשר עומדים על דבר גדול ובלתי מוכרח איך מפתחים אותו נכון.