לא שייך לעבוד על ביטחון מבלי לעשות עבודת השם עיקר

הבוטח שם את עבודת ה' במרכז החיים

היום יהיה ועד לא מתוך הספר. צריכים פעם לברר ענין שבלעדי זה אי אפשר להמשיך לעבוד על בטחון. זה לא שייך.

אני רוצה להקדים שאני לא לגמרי לא שפוי. לפעמים אני גם שפוי. אני ודאי מודה שבטחון עושה משהו במציאות. אין לי שום ספק בזה. אין לי שום ספק. אם מישהו ישמע בכל הועדים שבטחון זה רק מצב פסיכולוגי מסויים שאיתו אדם מרגיש יותר טוב, לא זו הכוונה לא של חובות הלבבות ולא של אף אחד בעולם.

מה שאני חולק הוא שבטחון אינו אמצעי שאיתו אני יכול להשיג מה שאני רוצה. זה ודאי שלא. זה מה שאנחנו מנסים ללמוד יחד שבטחון הוא לא זה.

בשביל זה צריך הקדמה. אמרתי את זה כמה פעמים, אבל ראיתי שצריך לדבר על זה בנפרד.

זה מה שנקרא: עבודת ה' עיקר. בן אדם שעבודת ה' לא עומדת במקום עיקרי בחיים שלו, לא יכול להגיד שיש לו בטחון, זה לא שייך. וזה יכול להיות גם אדם שעושה עבירה, לא צריך להיות צדיק גמור, אבל צריך שהעבודה תהיה מרכז החיים שלו. התנ"ך מלא מאנשים שעבודת ה' היתה מרכז החיים שלהם והם עשו טעויות.

הבעיה שלנו שאנחנו חיים בצורה כזו שבורא עולם הוא לא חלק מהחיים שלנו. הוא לא במשוואה. אתן לכם דוגמא. היום נפתח בולען ליד בית חולים שערי צדק. מה אתה יכול לייצר? איזה השגחה פרטית! בפרשת קרח הקב"ה הטריח את עצמו לתת לנו שיעור בפרשת השבוע איך האדמה פותחת את פיה.

זה הבו"ע שלך?! זה המקסימום שאתה יכול לייצר שהבו"ע נתן לך שיעור כמו לילד קטן בחיידר. כסף הלך לאיבוד, בנס לא ניזוקו אנשים, ואתה יכול לחשוב שזה רק בשביל לתת לי שיעור מוחשי ב'ותפתח הארץ את פיה'. שיעור על פרשת קרח. ואתה מרגיש שאתה מאמין בבו"ע? השגחה פרטית? זה מה שאתה מרגיש.

זה הבו"ע? זה ליצנות. שום דבר לא. זה המצב שלנו. הבו"ע אינו חלק מהחיים שלנו. הוא לא חלק מהמשוואה. אנחנו מוציאים אותו החוצה. הוא לא רוצה איתנו שום דבר. ברגע שבורא עולם לא רוצה מאיתנו שום דבר, אתה רוצה לבטוח בבורא עולם? הרי הוא לא חלק מהחיים שלך.

על זה נלחמתי כל השיעורים הקודמים. לא שייך לבטוח אם הבו"ע – עבודת ה' היא לא אצלך מרכז החיים.

אתם אומרים שאני נגד עבודת ה'. כי אני אומר שמותר לקב"ה להוציא אותך מבית המדרש בשביל לעשות דברים אחרים. לא, אני בעד עבודת ה'. אבל אני חושב שהבו"ע לא עובד לפי הכללים שלנו. אם האדון אכל אתמול בשר והיום הוא אוכל דג, העבד לא יכול לומר לו שיאכל בשר כמו אתמול, אפי' שהוא לא מבין למה האדון לא אוכל בשר, אבל הוא שותק כי האדון קובע את הכללים ולא העבד.

התפיסת הדעת שלך היא השולטת אצלך ואתה חושב שאתה יכול למשוך את הבו"ע לפי הדעת שלך. אני יודע מה צריך להיות ואני בוטח שכך יהיה. לא, זה לא הולך ככה. זה בטחון בצורה לא נכונה. קודם כל הבו"ע צריך להיות חלק מהמשוואה.

אנחנו לא יודעים בכלל מה זה להיות עבודת ה' עיקר. אנחנו חושבים שאצלינו עבודת ה' עיקר. אנחנו עושים מצוות, לומדים תורה. אבל זה לא נכון, אנחנו רוצים לעשות וי. רוצים להפטר מעבודת ה', לעשות מה שצריך לעשות וללכת.

אנחנו חושבים שעבודת ה' זה להיות תקני אבל זה לא נכון. אין דבר כזה בעבודת ה': גמרתי את התפקיד, אבל זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים להגיע להשגים, להגיד: אנחנו בסדר. ואין דבר כזה בעבודת ה'.

אנחנו תקניים אבל עבודת ה' לא תופסת מקום אצלנו. כל העולם כולו שאל מה הבו"ע רוצה מאיתנו בקורונה, מירון, מבצע שומר החומות עם התדמית הבינלאומית, מה הוא רצה בשבועות, מה הוא רוצה עם הממשלה החדשה וכו' וכו'.

אבל תקשיבו מה השאלה. זו שאלה טראגית. אתה שואל מה הבו"ע רוצה מאיתנו כדי שתוכל לעשות מה שצריך לעשות ואז הבעיה תעלם. זו השאלה שלך. העומק של השאלה אינו מה אני צריך לעבוד, אלא מה עלי לעשות כדי לרצות את הבו"ע שירד מהבעיה הזו ולא יטפל בנו בכזו חומרה.

אתה לא רוצה לעבוד את הבו"ע אתה רוצה לגמור עם הבעיה. ואז אומרים מה הוא רוצה מאיתנו. הוא רוצה שתעבוד אותו. 

אני מציע שכל אחד יקבל על עצמו בשביל הממשלה החדשה ליטול ידים שמונה פעמים כשיטת הגר"א, אבל אם הממשלה תשאר נשאל מה הוא רוצה עכשיו.

הוא לא רוצה שהבעיה תעלם, הוא רוצה שתעבוד. אבל אתה לא מבין את זה. ואתה רוצה להיות בעל בטחון. במקום שהגדול יגיד לי מה לעשות כדי שהבעיה תעלם אתה יותר מתוחכם. אתה אומר: אני אהיה בעל בטחון ועל ידי זה הבעיה תעלם.

אתה רוצה להשתמש בבטחון כדי לברוח מעבודת ה'. את זה אני לא מקבל. אני לא מסכים להיות חלק מהמצב הזה, שכל העבודה היא איך אפשר להפטר מהעבודה. זה המצב שלנו. 

אתה חושב שבטחון זה חוט חזק מאוד שאיתו בודאי אני יכול למשוך את הבו"ע. האמת היא שאת הבו"ע אי אפשר למשוך. הוא קובע. הוא רוצה שנעבוד אותו כל הזמן ללא הפסקה.

עכשיו זה מלחיץ אותכם. אבל אתם צריכים להבין למה זה מלחיץ אותכם. למה אתם חושבים שאי אפשר שעבודת ה' תהיה עיקר. אתם ממשיכים את אותה טעות. אתם חושבים אני צריך להגיע לכל ההשיגים הכתובים בספר. נשארים בתפיסת הדעת שהכל השגיות, ואם זה צריך לתפוס את כל החיים הכוונה שצריך להשיג כל כך הרבה דברים וזה קשה.

האמת היא שעבודת ה' אין לה גבול גם למעלה וגם למטה. לא צריך לעשות הכל. צריך לעבוד. בנפש החיים אומר שבכל נפשכם הכוונה או הכל או משהו, כי המילה 'כל' היא גם הכל וגם משהו.

בעבודת האלקים יתכן אמנם שאדם עושה משימה במלואה, אבל גם אם הוא עושה קצת הוא עובד את ה'. להיות עובד האלקים זה מצב מאושר. לעובד ה' בכל מצב שהבו"ע מעמיד לו יש לו מה לעשות.

זה דבר מאושר ביותר. אני יכול לדבר על זה גם עם חלוק לבן. דכאון הוא ההרגשה שאין לי מה לעשות. כשיש לאדם הרגשה שיש מה לעשות הוא מאושר. כל הלחץ שיש מעבודת ה' זה כי חושבים שזה נקרא להיות תקני, ועבודת ה' עיקר היא לעשות מאה אלף וי ביום. זה ממש מלחיץ.

זה ממש מלחיץ. אבל זה ממש לא נכון. 

שואלים אותי: אז מה הקב"ה רוצה. מהקורונה והלאה הקב"ה כל הזמן לוחץ על הבריאה. לא בחינם יש הרבה אנטישמיות בעולם. וכולם שואלים מה הוא רוצה. 

אני יודע דבר אחד. הוא רוצה שנסכים שהוא חלק מהתמונה. שנעשה את עבודת ה' עיקר בחיים שלנו. מה בדיוק לעבוד ואיך לעבוד, זה לא ענין שלי. מספיק לי שאני יכול לתפוס בדעת שעבודת ה' היא מרכז החיים שלי ואז זה משפיע על דבר מסויים.

אני חושב שברור מאוד שמה שקורה היום זה מה שהבו"ע רוצה. לא זוכר עוד תקופה כזו. שכל העולם כולו, וכל היישוב כולו, וכל הציבור החרדי כולו, נלחצים על ידי הבו"ע בצורה כזו. כל הזמן לוחץ. 

הציבור שואל מה לעשות רק כדי להפטר מזה. אבל אין ממה להפטר. זה מלחיץ בגלל שיש לך טעות בתפיסת הדעת. אבל זה הדבר המאושר ביותר. בכל מצב יש לך מה לגדול. יש לך מה לעשות.

בלי זה אין מה לעבוד על בטחון. אבל אם יש את זה אפשר לעבוד על בטחון ואז ברור לי במאה אחוז שבטחון משנה את המציאות. כולכם חושבים שאני נגד. שאני לא מאמין שבטחון משנה את המציאות. אבל אני בטוח שבטחון משנה את המציאות, אבל לא בטחון כפי שאתם מבינים אותו.

אם תפיסת הדעת של בטחון הוא כפי שאתם מבינים, כל הסיפורים לא נכונים, כי כל הבטחון לפי זה הוא אפשרות לצאת מעבודת ה'. אני לא צריך לעבוד אותו כי הוא משרת אותי. זה לא בטחון.

עכשיו יש מצב פוליטי שאף אחד לא יודע מה יקרה. כולנו אומרים: ממשלת זדון, נורא ואיום. אני יגיד לכם משהו בצורה קיצונית.

לפעמים יש לי הרגשה שהציבור אומר: רשעים, נורא, ממשלת זדון, ההרגשה של הציור שהקב"ה בודאי איתנו. הוא בצד שלנו. וממשלת הזדון היא נגד הקב"ה.

אתה אפיקורוס. אתה אומר: כי עצום הוא ממנו. זה אפיקורסות. הבו"ע אף פעם לא מפסיד. הבו"ע הקים את הממשלה כדי להגיד לי משהו. לי הוא לא יכול לומר שום דבר כי אני בסדר. המרגלים אמרו כך ומתו במיתה משונה, ואנחנו אומרים אותו דבר, הבו"ע איתנו וממשלת הזדון ניצחה אותו כביכול.

תגידו לי. מה קרה לכם. הבו"ע רוצה משהו ממך!! ח"ו, ממני הוא לא רוצה שום דבר. הוא בצד שלי. אתה לא מבין שזו אפיקורסות. הבו"ע נתפס בצורה מעוותת כזו ואתה רוצה עוד לעבוד על בטחון.

כשעצרו את השחיטה בפולין ר' ירוחם לא אמר מילה אחת על אנטישמיות ורשעות של המחוקקים. היתה שם אנטישמיות, היתה רשעות, אבל הוא לא דיבר עליה. הוא אמר: אנחנו אשמים, הבו"ע רוצה משהו מאיתנו, לא אכלנו בקדושה, ולכן הקב"ה לקח מאיתנו מצוה שקשורה לקדושת האכילה.

היום זה יצא מהמודה, כי הבו"ע יצא מהמשוואה, אנחנו רוצים רק לסמן וי, להיות בסדר, ברוך השם! ברוך השם עשיתי מה שאני צריך לעשות. זה המשוואה שלי. אבל הבו"ע לא נמצא בתוך המשוואה. ואז לכל הבטחון אין מקום לחול. ברור. זו בעצם המלחמה שיש.

ברור לי במאה אחוז שבטחון עובד במציאות, ודאי, בטחון עובד במציאות, המציאות משתנה על ידי בטחון אבל רק אם אתה ניגש כך, ולא אם אתה רוצה להוציא את הקב"ה מהתמונה על ידי בטחון.

לעבודת האלקים אין גבול למטה. בכל מצב שיש, בכל מצב טראגי שאדם נמצא בפנים, תמיד יש לו מה לעבוד. דיברנו פעם על חסד, אבל זה כלל בכל מקום.

היה אסון במירון. היו ארבעים וחמש הרוגים. אני לא יכול לשאת בעול עם ארבעים וחמש משפחות, אני משתגע מזה. זה בשבילי מאוד לא נכון שאני לוקח את הדבר הזה ועושה גימטריה וכל מיני דברים.

ארבעים וחמש אנשים מתו, משפחות נשברו לחלוטין, זה דבר שמצריך עבודה, אבל אני לא יכול לעבוד עם כל כך הרבה דברים.

יש לי ציור שלא נוגע להרבה אנשים, אבל אני רק רוצה להראות לכם איך עבדתי עם זה. לא יכולתי לעכל את הכל, אבל אני יכול לעבוד עם זה כי לעבודת ה' אין גבול גם למטה.

אני בן ששים וחמש, זה אומר שודאי כבר עברתי את קו החצי של החיים, ודאי שלא אחיה עד מאה ושלשים שנה. באיזשהו שלב אצטרך גם לצאת מהעולם. זה לא יקרה כשאני יושב בכורסה ואומר לקב"ה: גמרתי את השליחות שלי, אני יכול ללכת. יתכן שהקב"ה קורא לי גם כשאני חושב שיש לי עוד מה לעשות.

אם אני כל כך תפוס מהעולם אני לא אוכל ללכת. אני צריך לעשות שהעולם יתפוס אותי פחות. חשבתי לעצמי למה אסון מירון כל כך משגע אותי, שם לי ענן במוח שאני לא יכול לחשוב בכלל, אין לזה תועלת לאף אחד. צריך לעבוד על זה שהעולם לא יתפוס אותי.

ראיתי שאצלי העולם תופס כי כח הציור שלי מאוד תלוי בדברים שאני רואה בעולם. אני רואה הצגות שלמות בתוך תנועת יד של מישהו או בתוך פרצוף של מישהו. 

אתן לכם דוגמא. הייתי פעם בבית הכנסת לפני תפילת שחרית בנץ החמה, התפילה היתה צריכה להתחיל בערך בשעה חמש. היה שם בחור שכנראה לא ישן בלילה וחיפש מישהו שיוציא אותו בברכות השחר. הוא שאל מישהו אם יוכל להוציא אותו, והוא סימן לו בתנועת יד שהוא כבר בירך את הברכות, אבל הוא עשה את תנועת היד פעמיים, לומר שהוא כבר קם מזמן. ראיתי בתנועת היד הזו גאווה, למה הוא צריך להראות שהוא כבר קם לפני הרבה זמן, זה היה בשבילי הצגה שלימה.

זה נקרא שהעולם תופס אותי. אבל אולי אפשר לעבוד שבמקום שהציור יהיה מאנשים, הוא יהיה מדברים אחרים. שיהיה ציור מהגמ', מחז"ל מהתפילה. מהמחשבה הזו השתנתה לי התפילה. אסון מירון שינה לי את התפילה.

ודאי שלא בגלל זה מתו ארבעים וחמש אנשים, אבל אני הייתי צריך להתעסק עם זה וזה מה שיצא לי. לעבודת ה' אין גבול למטה גם כן. צריך לקחת נקודה אפי' צדדית ולעבוד איתה. אז תהיה מאושר. עשית משהו. עשית את עבודת ה' עיקר. אני לא יכול לבלוע את הכל, אבל משהו אני יכול.

זה מצב נפשי מאושר. מצב נפשי רגוע. לא לחוץ, כי אני לא צריך לעשות וי על שום דבר. צריך לעבוד ולעבוד. כל מה שמגיע אלי אני צריך לעבוד.

צריך להזהר, אי אפשר בפיזור הנפש לעבוד על כל הדברים ביום אחד. צריך גם שכל, אבל לעולם תמיד יש מה לעבוד. זה מה שנקרא עבודת האלקים עיקר. מרכזי. חלק מהחיים. בלי זה אי אפשר לעבוד על בטחון.

תחשבו, אמת, למה שואלים: מה הקב"ה רוצה מאיתנו. מה שאני אמרתי זה האמת הלא נעימה. שואלים מה הקב"ה רוצה כדי שנוכל להתחזק בזה, כדי שזה יעבור, בעצם אתה רוצה לצאת מהמצב של עבודת ה'. ועכשיו אתה רוצה גם בטחון, אתה רוצה אמצעי בטוח שתוכל לגמור עם הבעיה. זה לא בטחון בשבילי, אני לא שותף לעסק הזה. לא, בטחון משאיר אותך בתוך עבודת האלקים, ורק אחר כך הוא משנה את המציאות.