סיבה ומסובב זה מהלך חזק מאוד שבן אדם בטבעו סומך עליו. בעל האלכימיה נשאר עם זה. אבל לבעל הבטחון יש אפשרות לעבוד את הבו"ע גם אם הוא לא רואה מהלך איך הוא יכול לקבל אוכל. הוא יקבל אוכל כדי לעבוד את הבו"ע בדיוק כמו אפרוח שגדל בתוך ביצה. אין לי שום מהלך איך אפשר לגדול בתוך מקום סגור. גם אצלי זה יכול להיות, שאני יקבל את הצרכים שלי כדי לעבוד את הבו"ע בלי סיבה ומסובב.
אלכימיה- כח סיבה ומסובב עד לא לשים רף של צרכים
דיברנו בשיעור הקודם על סיבה ומסובב, על כך שאנשים נאחזים ונשענים על מהלך שיש בו סיבה ומסובב. אני רוצה פשוט להראות לכם עד כמה המהלך הזה של סיבה ומסובב תופס את הבן אדם. והחידוש הגדול של בעל בטחון הוא שהוא לא צריך את המהלך הזה.
נגיד שמישהו כאן כואבת לו הבטן. אני אומר לו: אני יודע איך לטפל בזה. אני מזהה שיש לך אפנדיציט. יש לי בבית מקום סטרילי. תשכב על השולחן בסלון. אני אנתח אותך. אני רב, אני לא משקר. תאמין לי. אני מבטיח לך שאני יודע איך לעשות את זה.
אתה לא תבא! ברור לי שלא תבא! מה תעשה? תלך לבית החולים. שם יקבל אותך רופא סטאז'ר. הוא אוכל נבילות וטריפות. עובר על כל התורה כולה. לא היית מלווה לו עשר שקל. ואתה מסכים שהוא ינתח אותך, יפתח לך את הבטן ויעשה אותך טריפה, יעשה לך הרדמה כללית שהיא עצמה סכנת נפשות.
למה? בגלל שיש מהלך שהוא יכול לפתוח את הבטן שלך ולנתח. הוא למד את זה, אז יתכן שהוא יודע ויכול לנתח. אבל הרב לויכטר לא למד רפואה באוניברסיטה. מהיכי תיתי שהוא יודע לעשות את זה. ברגע שאין מהלך אתה לא מסוגל לסמוך על זה. אבל אתה מוכן למסור את הנפש כשיש מהלך.
[אמרתי פעם את השיעור הזה בכולל של בעלי תשובה. ואחד מהאברכים הודה ולא בוש לומר: בתחילת תהליך התשובה הייתי באמת בא אליך. אז חשבתי שזו צורת חיים של בטחון. זו קטסטרופה. זה לא בטחון. בטחון שייך רק לצורך עבודת האלקים, אבל אין בטחון סתם שזה פועל. בטחון הוא רק כדי לעבוד את הבורא עולם.
ר' ירוחם פעם קיבל מכתב מאדם שעבר על בטחון ובמקום בול היה מצוייר ריבוע שכתוב עליו בטחון. הדוור ביקש מר' ירוחם לשלם על המכתב, כי כך היה פעם, או השולח משלם או המקבל. ר' ירוחם הוציא כסף ושילם, ואחר כך אמר: אני לא עונה על המכתב הזה כדי שהוא לא יחשוב שהוא עשה משהו עם הבטחון שלו.
אין בטחון לחסוך עשר אגורות. בטחון שייך רק לעבודת ה'. אי אפשר לבטוח שהרב לויכטר יוכל לנתח אותך. צריך שכל. אבל רק כשיש צורך בעבודת ה' ואתה לא יודע איך זה מסתדר, שם אתה יכול להיות רגוע עם הבו"ע שיסדר לך את הכל. אין בטחון סתם באויר.]
סיבה ומסובב זה מהלך חזק מאוד שבן אדם בטבעו סומך עליו. בעל האלכימיה נשאר עם זה. אבל לבעל הבטחון יש אפשרות לעבוד את הבו"ע גם אם הוא לא רואה מהלך איך הוא יכול לקבל אוכל. הוא יקבל אוכל כדי לעבוד את הבו"ע בדיוק כמו אפרוח שגדל בתוך ביצה. אין לי שום מהלך איך אפשר לגדול בתוך מקום סגור. גם אצלי זה יכול להיות, שאני יקבל את הצרכים שלי כדי לעבוד את הבו"ע בלי סיבה ומסובב.
והחמישי, שבעל הכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן הגדול ועד הקטן שבעם, והבוטח באלהים ייראוהו הגדולים ונכבדי בני אדם. אף החיות והאבנים מבקשים רצונו, כמ"ש במזמור 'יושב בסתר עליון' עד אחריתו, ואומר: 'בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע ברעב פדך ממות' עד סוף הענין.
את זה צריכים לקרא עם ניגון נכון. בעל הכימיה 'תחת' יראה ופחד. בעל האלכימיה עם כל מנוחת הנפש שלו וכל הכסף שלו נמצא ממוקם מתחת לעולם. אבל בעל הבטחון לא. בעל הבטחון אינו מתחת לעולם אלא מעל העולם. זו המדרגה של בטחון. שאדם חי עם הבו"ע, הוא חי מעבר לעולם. זה לא פשוט. זה בכלל לא פשוט. אנחנו מפסידים את זה.
בעצם היה צריך להיות שבמשך שנת השמיטה היינו צריכים לחוות חיים מעל העולם.
אני זוכר לפני ארבעים שנה כשהגעתי לארץ, השמיטה היתה שנה של נידון שלם, מה מותר ומה אסור. דבר ראשון אסורים הבצלים ואחר כך דברים אחרים. היום צריך רק לבדוק שיש הכשר ואחר כך אין בעיה לאכול הכל כרגיל.
שנה זה נקרא חיי עולם. שבוע, חודש, זה חיי שעה. כך זה לגבי רפואה. זה ההבדל בין שבת בראשית לשנת השמיטה. שבת בראשית זה חיי שעה, אתה מפסיד רק יום אחד, אבל בשמיטה כתוב 'ושבתה הארץ שבת לה'. דהיינו המציאות נהיית כזו שאתה חי עם הבו"ע.
זה מאוד קשה לחיות עם הבורא עולם. צריך לשמט חובות, אבל אנחנו היום לא משמטים כלום, רק עושים פרוזבול וזהו. אנחנו מסתדרים יפה מאוד שלא צריך לחיות מעל העולם, אבל בעצם בעל הבטחון חי מעל לעולם. זה לא מהדברים הקלים. תארו לעצמכם שהיינו צריכים לשמור שמיטה בלי שום הסדר טכני. זה היה חיים אחרים. אבל אנחנו לא רוצים את זה. הסתדרנו בלי לעשות את זה.
שנת השמיטה מלמדת את האדם לחיות עם הבו"ע ולא עם הארץ, כי הארץ שובתת. אין מה לחיות מהארץ, יש שבת לא אצלך, אלא שבת בעולם מבחוץ, אין לך מה לחיות עם העולם. זה מהדברים הקשים. אבל בעצם בעל בטחון חי בצורה כזאת.
בעל האלכימיה נמצא מתחת לעולם עם כל הרוגע שיש לו, אבל בעל הבטחון חי מעל לעולם. המציאות לא תופסת אותו. זה מדרגה של בעל הבטחון. זו מדרגה גדולה. אמנם כל אחד רוצה להיות בעל בטחון. אבל אם נתבונן בקיום שנת השמיטה נראה שזה לא מהדברים הקלים.
והששי, שבעל הכימיה אינו בטוח מהחליים והמדוים, שמערבבין עליו שמחתו בעשרו, ואינם מניחין אותו ליהנות ממה שיש לו ולא להתענג במה שהשיגה ידו, והבוטח בה' בטוח מן המדוים והחליים, אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה, כמה שכתוב: ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשל יכשלו, ואמר: וקוי ה' יחליפו כח וגו', ואמר: כי זרועות רשעים תשברנה וגו'.
אני לא מבין, אני לא מבין, איך למדו כאן. כתוב כאן שגם בעל בטחון יכול להיות חולה וזה סותר את כל מה שאנחנו חושבים על בטחון. אנחנו חושבים שאם בטחון עובד בעולם, אז בעל בטחון לא יהיה חולה.
יש אנשים שהם גלגול של איזה אדם רשע, ומגיע להם ייסורים לכפרה, ואם כך גם אם הם יבטחו על הבו"ע יהיה להם ייסורים וחולי, אז מה הבטחון עוזר.
גם כסף זה דבר שאפשר להפסיד בגלל כפרת עוונות. מסכימים? האם בעל בטחון יקבל רק מחלה של חיידק ולא וירוס וכו' וכו'? אפשר להפסיד הכל בגלל כפרת עוונות, אז מה המעלה שיש לבעל בטחון? אם רוצים להבין שבטחון זה כמו ביטוח אי אפשר להבין את מה שכתוב כאן, כי גם בעל בטחון יכול להיות חולה כמו כל בן אדם.
האם מישהו יודע האם החולי שיש לו זה חולי של כפרת עוונות או של דבר אחר? ודאי שלא. אם כן איך אפשר להבין כאן את דברי ה'חובות הלבבות' אם אנחנו חושבים שבטחון נותן לאדם ביטוח שלא יהיו לו מחלות או קשיים בחיים? הרי על דרך כפרה אפשר גם להפסיד כסף. על דרך כפרה אפשר גם להיות רעב. על דרך כפרה אפשר גם להיות חולה. אם כן מה עשינו עם הבטחון, לא הרווחנו כלום.
זה הנקודה. בטחון הוא חלק מעבודת האלקים. הבוטח שם את עבודת האלקים עיקר בחייו. ממילא אם הוא חולה ומתכפרים לו העוונות זה עוזר לו לעבודת ה', וזה בסדר גמור מבחינתו. אבל אם אתה עושה את העולם עיקר, הבטחון לא פועל, הוא לא נותן לך כלום. כי אולי תהיה חולה כמו כל אדם בגלל כפרת עוונות.
איך אפשר ללמוד אחרת. איך אפשר להבין שבטחון עוזר לאדם בחיי העולם הזה. הרי כתוב כאן שבגלל כפרת עוונות אדם יכול להיות חולה או עני או רעב. ואם כן הבטחון לא עוזר כלום. רק אם אתה שם את עבודת ה' במרכז החיים שלך זה עוזר. אז אתה מבין שכל מה שקורה לך זה כדי להעצים את עבודת ה' שלך.
בעל האלכימיה [אם הוא יהודי], גם מקבל את החולי על דרך כפרה, אבל הוא לא רואה את זה. הוא רואה שמציקים לו. הוא רוצה להגיע לעושר, או למנוחת הנפש ולא מניחים לו. אבל בעל הבטחון אומר: זה בסדר. כל מה שמגיע לי זה חלק מעבודת ה', כי אצלו עבודת ה' היא הדבר המרכזי בחיים.
אצלינו אדם שעושה עבודת ה' עיקר הוא אדם לחוץ. כאן כתוב שאדם שעושה את עבודת ה' עיקר הוא האדם הרגוע ביותר, האדם השמח ביותר. כי העולם זה עולם שמתאים לו. עולם שאפשר לחיות בו בצורה נכונה וטובה והכל מסתדר נכון.
אם לא עושים עבודת ה' עיקר אתה מסתבך. אני לא מחדש לכם את אמריקה. אבל אנשים רוצים לעשות את העולם עיקר ואז לעבוד על בטחון כדי שהעולם יסתדר להם כמו שהם רוצים. הכל הפוך. עבודת ה' נשארת בחוץ וצרכי העולם הם בפנים, וכדי להיות בטוח שתקבל את מה שאתה רוצה אתה בוטח בבורא עולם שיתן לך את צרכי העולם שהם מרכז החיים שלך.
אתה ממש מעמיד את הדבר הפוך. אתה הופך את כל העסק. בטחון הוא לעשות את עבודת ה' עיקר, ואז אתה יכול להיות בטוח שהקב"ה יתן לך את האמצעים לעבוד את ה'. הוא לא יתן לך סטייק כל יום, אתה לא צריך כל יום סטייק, אבל אתה תקבל את הכלים המתאימים כדי לעבוד, וגם אם עצם החיים שלך יפגעו זה על דרך הכפרה, זה טוב לך.
הכל מסביב לעבודת ה'. זה נקרא בעל בטחון. כך הוא חי. זה לא פשוט. מאוד קל להגיד עבודת ה' עיקר. אבל אנחנו רחוקים מזה. אצלי כל דבר קטן עושה אותי עצבני. כך 'חובת הלבבות' מעמיד את הדברים. זה לא כמו שאנחנו חושבים.
לא היה לי אג'נדה לפני שלמדתי את זה. רציתי לראות מה הוא אומר. אבל זה מה שהוא אומר. אי אפשר ללמוד את זה אחרת.
והשביעי, שבעל הכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף, מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים, כמה שנאמר 'כספם בחוצות ישליכו,' ואמר: 'גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם'. והבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו, כמ"ש: 'ברעב פדך ממות וגו", ואמר: 'ה' רועי לא אחסר וגו", ואמר: 'לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו'.
כאן נראה שבעל האלכימיה כן רוצה כסף, לא כמו שאמרתי עד עכשיו, כבר העירו לי את זה שבוע שעבר.
בעל האלכימיה צריך להשיג אוכל, חוץ מהשלווה שלו הוא צריך גם אוכל, וזה לא בטוח שיהיה לו. אבל בעל הבטחון בטוח שיקבל את צרכיו.
הנקודה היא שבעל הבטחון לא קובע רף, הוא לא קובע בדעתו משהו שצריך להתמלא. לבעל האלכימיה יש דרישות מסויימות מהעולם. אבל לבעל הבטחון אין שום דרישות מהעולם. וכשהוא לא דורש, הוא רואה שהקב"ה מספק לו את המזון גם ממקומות לא ידועים מראש.
יש דבר כזה שהחסרון של האדם בא מכח הדמיון שיש לו. הדמיון שיש לאדם מצרכי הגוף שלו יוצר חסרון גדול מאוד. בעל האלכימיה רוצה למלא את זה. זה לא רק אוכל. הרבה דברים של צרכי העולם ניזונים מהדמיון. אני מוכרח שיהיה לי דבר מסויים. בגדים מסויימים. בית מסויים. כל הרף הזה שיש. בעל האלכימיה חושב, עם החכמה שלי אני יכול להגיע לאותו רף, ובעל הבטחון אומר: אין לי שום רף אלא הבו"ע יספק לי.
זה דבר שצריך לחשוב עליו. אני רוצה לתרגם את זה לאחת מהסוגיות שאף אחד לא רוצה לדבר עליה. לחתן ילדים. כל אחד רוצה לשתוק ולא לומר כלום.
הרבה מהחסרונות והקושי שיש בזה מגיע מדמיון. מי גילה לך שאי אפשר לחיות מחוץ ליישוב חרדי. אם הילדים שלך יגורו בכפר שיש בו רק מנין מצומצם של אנשים דתיים, לא חרדים, זה יהיה כל כך נורא? האם בטוח שהבן שלך כל כך חלש ביהדות שלו שהוא לא ישפיע על אחרים, ורק יהיה מושפע מהם. הוא חייב רק לגור בין אנשים חרדים ובלי זה הוא לא יגדל ברוחניות?
זה רף. אם יש לך רף כזה יתכן שתשאר רעב.
אני תמיד אומר. בא ניקח לדוגמא אברך אמריקאי שיושב בישיבת 'מיר', והבו"ע רוצה שהוא יהיה רב באיזה כפר נידח באמריקה. האם מותר לבו"ע לרצות שבמקום שהאברך הזה ילמד ב'מיר' הוא יהיה רב באמריקה? האם מותר לבו"ע לרצות את זה? ודאי.
אברך רגיל שאין לו כל כך הרבה כסף, מקבל קעסט חמש שנים מהשווער, אחר כך השווער אומר לו: אני לא יכול להמשיך, יש לי עוד ילדים. ואז הוא רואה שיש אפשרות של רבנות באיזה מקום קטן, ומקבל את זה בעל כרחו. זה הצורה שהקב"ה מוביל אותו לשם.
יש אדם אחר שהבו"ע גם רוצה אותו שם, אבל הוא חתן של מיליארדר. גם זה מותר לקב"ה. שם כסף לא עושה את העבודה. ואז יש לבו"ע אופנים אחרים להביא אדם לאמריקה.
אתה רוצה שהבו"ע ינהל אותך דרך כסף או דרך בריאות?? אתה רוצה לשבת בבוסטון שנתיים בחדר מיון ואחר כך להיות רב במקום שהקב"ה רוצה, או שאתה רוצה שהקב"ה יכוון אותך דרך הכסף??
אתה מחפש שידוך עשיר כדי שהבן שלך יוכל ללמוד כל החיים. אבל לקב"ה יש לפעמים תכניות אחרות. מותר לבו"ע שיהיה לו תכנית שאינה מתאימה עם הראש המעוות שלנו. מותר לו. אבל אתה לא רוצה. אתה מעמיד רף של דרישות, וזה לא הולך. הקב"ה לא מחוייב לספק לך את הדרישות שלך. הוא מספק לך עבודת ה'.
אין מה לעשות ברבנות במקום נידח? לי יש חבר שהלך לחו"ל והפך את כל העיר. הוא כח גדול. לפני שהוא הלך הוא שאל דמויות רבניות בארץ והם אמרו לו: ציפינו ממך ליותר, אתה יכול להיות ראש כולל. אני לא מבין. להפוך עיר, לשלוח ילדים לישיבות, לשלוח בנות לבית יעקב, להעמיד דורות, לחתן אנשים בצורה חרדית זה לא עדיף מלהיות ראש כולל, שאוסף כספים חלק גדול מהזמן ואחר כך בא ללמוד עם האברכים?
אני חושב שלבו"ע יש תכניות אחרות, ובצדק, אבל זה לא התכניות שלנו. יש רף בעולם. בעל האלכימיה חושב: אני צריך להשיג את הרף שלי, אבל לבעל הבטחון אין רף. הוא יכול לקבל צרכים מכל מיני צדדים.
זה יכול להיות הנושא של משפחות מיוחסות. אנשים לא רוצים לשמוע משפחות לא מיוחסות. אני חושב הפוך. אני זוכר שהציעו לי שידוכים מהמשפחות המיוחסות. לא רציתי. לא רציתי שהבת שלי תהיה קישוט על העוגה. שתתחתן עם אחד שהוא כבר אדם מושלם והוא רק צריך אשה וכמה ילדים לקישוט. אני רוצה שהבת שלי ובעלה יעבדו ויגדלו יחד.
אתה יכול להיות בטוח בבו"ע בזה שאתה מוריד את הרף. אפשר להוריד הרבה מאוד, הרבה מאוד. העולם היה אז יותר טוב, יותר רגוע.
החובות הלבבות מדבר על אוכל ואני תרגמתי את זה לדבר שאף אחד לא רוצה לדבר עליו. יתכן שלא תרצו בגלל זה להגיע שבוע הבא. אם תגיעו כל הכבוד לכם.
