אנשים מאוד אוהבים את הדיון בשאלה אם אפשר לבטוח על דבר מסויים. אומרים שיש בזה מחלוקת בין הגדולים. אומרים שה'החזון איש' אמר שאי אפשר לבטוח על דבר מסויים. ומאידך, מספרים סיפור על ר' ישראל שבטח בזה שיביאו לו שעון זהב ואכן הביאו לו מיד שעון זהב. אינני יודע אם הסיפור באמת התרחש. מאוד קשה לי אישית להשתית את היהדות שלי על מעשים. אינני אומר שאי אפשר, אבל זה קשה לי, בשבילי יהדות מבוססת על תורה.
אי אפשר לבטוח בה' שהוא ייתן בסיס של כסף – גודל כח החנופה
אנשים מאוד אוהבים את הדיון בשאלה אם אפשר לבטוח על דבר מסויים. אומרים שיש בזה מחלוקת בין הגדולים.
אומרים שה'החזון איש' אמר שאי אפשר לבטוח על דבר מסויים. ומאידך, מספרים סיפור על ר' ישראל שבטח בזה שיביאו לו שעון זהב ואכן הביאו לו מיד שעון זהב. אינני יודע אם הסיפור באמת התרחש. מאוד קשה לי אישית להשתית את היהדות שלי על מעשים. אינני אומר שאי אפשר, אבל זה קשה לי, בשבילי יהדות מבוססת על תורה.
אומרים שהסיפור באמת התרחש. אינני רוצה להיות אפיקורוס בעיניכם. אבל דבר אחד בטוח. בטוח במאת האחוזים. אנחנו מפרשים את הסיפור לא נכון.
ב'חובות הלבבות' מביא את הפסוק 'ארור האיש אשר שם בשר זרועו ומן ה' יסור ליבו'. לא יכול להיות שהתשתית מתחת הרגלים היא בשר, כי אז לא נשענים על ה'.
כבר דיברנו על כך שבטחון פירושו תשתית, משענת. וכשאנחנו מספרים את הסיפור על ר' ישראל ונאחזים בו אנחנו מראים שאנחנו באמת רוצים להשען כל כסף, על דבר מוחשי, אלא שכיון שאנו מבינים שכסף אינו דבר יציב, שהרי למה נקרא שמם זוזים, שזזים מכאן לכאן, אנו מבקשים שהקב"ה יחזיק את הכסף וייצב אותו כדי שנוכל להשען על הכסף.
אתה לא יכול לבקש שהקב"ה יעשה שיהיה לך 'בשר זרועו'. זה לא הולך.
המעשה של ר' ישראל הוא דבר חידוש. גם אם היה מעשה כזה הוא לא היה בגדר הזה. זה לא יתכן. יתכן שיהיה שעון זהב, אבל לא שעון זהב שאפשר לבטוח עליו כתשתית לחיים, כי זה תרתי דסתרי. זה 'מן ה' יסור לבו'.
עכשיו ברור כשמש בצהריים מדוע אנחנו אוהבים את הסיפור הזה. בגלל שאנחנו חיים בעולם מוחשי, אנו מבקשים לנו תשתיות מוחשיות. אולם הקב"ה אינו מוחשי. אם אדם אומר שראה את הבו"ע הוא צריך גם טיפול תורני, שהרי הוא אפיקורוס, וגם טיפול פסיכיאטרי. אם אתה רוצה שהקב"ה יהיה התשתית שלך אתה חייב להסכים שתהיה לך תשתית לא מוחשית.
אם היינו אומרים לר' ישראל כיצד אנו מפרשים את הסיפור הזה הוא היה צוחק עד דמעות. אנחנו רוצים לפרש שאי אפשר לבטוח בכסף, אבל אפשר לבטוח בקב"ה שיתן לנו אפשרות לבטוח בכסף. וזה דבר שלא יתכן. אי אפשר שהתשתית תהיה כסף בעזרת הקב"ה. זה דבר שלא יהיה. זה נקרא 'ומן ה' יסור ליבו'.
זה לא נוגע ל'חזון איש', זה לא נוגע לשום דבר, ה'חזון איש' אומר שאי אפשר לבטוח על דבר מסויים, ואומרים בשם ר' ישראל שאפשר, אבל לבטוח על כסף בתור תשתית לחיים אף אחד לא אומר שאפשר.
ב.
– – דיברנו כבר בשבוע שעבר על כך שהשכל שלנו צריך להיות כזה שרואה שדבר שלא יציב לעולם, כבר עכשיו אי אפשר להשען עליו. החוש מאושר כשיש לו דבר מה זמן מסויים, אבל שכל לא מסכים עם זה, השכל מבין שאי אפשר להשתית את החיים על זה. לכן אי אפשר להשען לא על חכמה, לא על כסף. לא בגלל שתמיד הכסף בסוף הולך לאיבוד, אלא בגלל שעצם האפשרות גורמת שהשכל מבין שאי אפשר להשען על זה.
החוש לא רוצה את זה, החוש אומר מה איכפת לי אם אאבד את זה אחר כך, החוש רוצה את הערב לשעה. אם אתה חי בעולם מוחשי אתה מאושר כשיש לך כסף עכשיו, מאוד מאושר עם תשתית זמנית. עכשיו טוב לי, נדאג מחר.
ג.
עכשיו מוסיף רבינו דבר נוסף בתועלת של בטחון. כאן צריך לחשוב לאט לאט –
"…ומהם שהבוטח באלהים יביאנו הבטחתו עליו שלא יעבד זולתו, ושלא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם ולא יעבדם להתרצות אליהם, ולא יחניף להם, ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלהים, ולא יפחידהו ענינם, ולא יירא ממחלקותם וכו'"
מה הוא אומר. הוא אומר שאחד הכוחות העמוקים ביותר שיש בבן אדם הוא ההכרח שיש לבן אדם שאחרים צריכים להחזיק ממנו. זה מהדברים הבסיסיים ביותר שמובילים את האדם הלאה מהבטחון בבו"ע.
אדם צריך אישור מאחרים. המשגיח נתן לזה ציור יפה. לפעמים אדם מתארח אצל קרובי משפחתו ויש שם תינוק קטן בן כמה חודשים, התינוק הוא מאושר, טוב לו, אבל אני חייב שהתינוק יחייך אלי. אני עושה כל מיני תנועות וכל מיני פרצופים משונים כדי שהתינוק יחייך אלי.
למה צריך לעשות את כל זה, הרי גם לי טוב וגם לתינוק טוב, למה צריך להשתטות. – אם אין לך אישור מתינוק בן ארבעה חודשים אתה מרגיש אומלל. הוא לא חייך אלי, הוא לא אוחז ממני.
זה העומק של האישור החברתי שאנו צריכים. זה מושרש עמוק בבן אדם.
נשים לב. הוא לא אומר שזה דבר רע וצריך לעזוב אותו, אלא שצריך בטחון כדי שלא תתפס בזה. כי המונח הראשון בבן אדם הוא שהוא 'כן' יעבוד את זולתו. והבטחון גורם לך שיהיה הפוך.
כשהוא דיבר על כסף הוא לא אמר שזה מוכרח. הוא אמר הפוך, אל תבטח בכסף כי אם תבטח בכסף אתה תעזוב את הבו"ע, אבל כאן הוא אומר שהבטחון בה' עוזר לך לעזוב את הכח הזה שמושרש בך, כי ודאי שאתה צריך את האישור של אחרים. זה אחד הדברים הנוראים שיש. אי אפשר לחיות בלי זה.
אבל אם יש לך בסיס של הבו"ע לא איכפת לך מה השני חושב עליך. זו עבודה גדולה מאוד, ולא כפי שנראה לעין. אינני יכול לדבר על אחרים, אבל אני רואה שאני אישית סובל מזה מאוד. (אולי לא רואים את זה כי הגאוה שלי גדולה יותר מזה. הגאווה שלי גורמת לכך שאני בטוח שאם אתה לא אוחז ממני היום, תאחז ממני מחר.)
אי אפשר להגיד 'לא איכפת לי מה חושבים עלי'. אי אפשר להינצל מזה, כי ה'חובות הלבבות' אומר שהפתרון היחיד לזה זה בטחון בבורא עולם.
אל תחשבו שאני מודה על חסרונות שיש רק לי, כי ה'חובות הלבבות' אומר שלכולם יש את זה. חשוב לך ביותר מה שחושבים עליך. אתה עובד את זה וזה מנחה אותך. אתה לא יכול לצאת מזה.
אם אדם רוצה לעבוד על בטחון בה' בנושא הזה הוא צריך לחשוב על כך שעבודת ה' יותר חשובה לו ממה שאחרים חושבים עליו. יותר חשוב לי שהבו"ע רוצה אותי ממה שאחרים חושבים עלי. זו עבודה גדולה, אם עשית אותה עשית משהו בבטחון. אבל אין קץ ואין גבול לעבודה על הדבר הזה, כי זה טבע שמושרש בבן אדם.
לא כל אחד בוטח על כסף, לא כל אחד בוטח על חכמה, אבל כל אחד עובד אנשים אחרים. וצריך להתנתק מזה. זה מה שכתוב כאן. דבר נורא. אנחנו לא מודעים עד כמה זה מפריע לנו בעבודת ה'. זה טבע אצל בן אדם שאפשר לפתור אותו רק עם בטחון.
לא נאמר: 'אף פעם' ו'תמיד' ו'רק', אבל צריך לחשוב שבנקודה מסויימת אני מעדיף את עבודת ה' על פני מה שחושבים עלי, אז כבר עשינו דבר גדול, זה מונע מאיתנו הרבה דברים, מה יגידו וכו'.
אישית, פעם בגלל הדברים האלו הלכתי להיות מפקח בחיידר, ואמרתי שיעורים לילדים בכיתה ה'. זה היה חשוב לי שאדע שאני מדבר גם לילדים קטנים ולא רק ל'קרם דה לה קרם' של הציבור החרדי.
"ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלהים"
לא שאני מסכים איתו בעבודת האלוקים בגלל שאני גם חושב כמוהו, אז זה לא נקרא שאני מסכים. אני בעצמי חושב כמוהו. מדובר כאן שאני מסכים איתך, אני לא חושב כמוך, אלא אני מסכים איתך.
אנחנו עושים הפוך. – אני מסכים איתך במילי דעלמא כי אתה חזק יותר ממני, ובעבודת האלוקים אני לא מסכים איתך כי יש לי דעה. צריך להיות כמוני. אבל בעבודת ה' צריך לעשות להיפך.
זה מה שר' ישראל אומר במכתב ו', עבודת ה' יותר גדולה ממני. זה דבר שהרבה יותר גבוה מכל מה שאני יכול להבין, וממילא אם יש לשני בעבודת האלקים דעה אחרת אני יכול להסכים איתו גם אם אני בעצמי לא אוחז כך.
הפירוש של ההסכמה הוא כמו קודם, מקודם הוא דיבר על כך שאני מתרצה לאנשים גם אם אני לא מסכים איתם, וכאן אני מתרצה אליהם בעבודת ה'. אבל רק בהקשר של עבודת אלקים.
זה קשור לבטחון כי כאן אני מבין שעבודת ה' יותר גדול מהתפיסה האישית שלי. אנשים חושבים שבעבודת האלקים צריך להיות קנאי עד הסוף כי אני יודע שזו האמת, אבל האמת שזה הפוך, בעבודת ה' יש מקום להסכים עם השני, – לא בגלל שיש לו יותר השפעה על אחרים או שיש לך מקום פוליטי יותר טוב או השפעה בישיבה מסויימת, אז זה לא עבודת האלוקים. – אבל אם זו עבודת האלקים יש מקום להסכים עם אחרים.
ראיתי את זה אצל ר' משה סולובייצ'יק. מישהו הוציא ספר של השיעורים שלו מתורגם לגרמנית. כתובים שם כל מיני דברים מעניינים, ופעם שאל אותו בנו ר' ברוך: אבא, האם אמרת את זה, והוא אמר, לא, לא אמרתי את זה, אבל אפשר להשאיר את זה כי יש תועלת לאנשים בזה.
תחפש מישהו שעושה את זה היום, אדם שאומר: זה אמנם לא הדעה שלי אבל זה גם טוב. אנשים היום אומרים: בספר עם השם שלי יהיו כתובים רק הדברים הקדושים שיצאו מהפה הקדוש שלי וכו' וכו'. חוץ ממה שאני אומר לא יהיה כתוב שם כלום.
אם אתה מסכים עם מישהו אחר בעבודת ה' אתה קצת יותר קשור לבטחון, קצת יותר קשור לבו"ע ולא לחכמת הכרס שלך.
"ולא יירא ממחלקותם"
אין הכוונה שלא יירא שיש מחלוקת ביניהם, אלא שלא יירא מזה שיחלקו עליו. יאמרו שהוא לא שוה כלום. צריך ללמוד מזה, לא צריך לפחד מזה.
אני קיבלתי טלפון מאדם שרצה להרוג אותי. הוא אומר לי שהוא ידאג שלא אוכל לדבר לא בארץ ולא בחו"ל ולא בכל מקום על פני הגלובוס. למה? בגלל כל מיני דברים. בשבילי זו היתה תועלת גדולה. אני לא צריך לפחד שהוא חולק עלי. אז מה אם מישהו חולק עליך, לא בגלל זה אתה מתקפל.
"אבל יתפשט מבגדי טובותם וטרח הודאתם וחובת תגמולם"
אין הכוונה שלא צריך להכיר טובה. ה'חובות הלבבות' הוא האחרון שיאמר שלא להכיר טובה. הכוונה שלא צריך להתקפל בגלל הכרת הטוב. לא זה מה שמחיה אותי. יש לי הכרת הטוב כלפיך אבל אני לא מרגיש שבלי זה החיים שלי לא שוים, כי אתה לא תאחז ממני.
הכל על משקל תשתית מתחת לרגליים, וכאן התשתית היא המרקם החברתי. מקודם הוא דיבר על חכמה ועל כסף וכאן על מרקם חברתי, וכאן החידוש שאם אתה לא עובד על בטחון לא תוכל לצאת מזה.
כאן רואים שהסוגיא מתפתחת לכיוונים שונים שעליהם מושתתים החיים של הבן אדם.
