לשאת בעול המתחנך

לשאת בעול המתחנך

חינוך מגיע באופן קבוע במקום שבו יש פער בין הדרישות של ההורה לתפקוד של הילד.

יסוד חשוב בחינוך בכלל – ובחינוך ליראת שמים בפרט – הוא שתהיה בו נשיאה בעול של ההורה עם הילד. ההתנהלות אמורה להיות באופן כזה שההורה מכיר כיצד נראים הניסיונות והקשיים של הילד בתוך החיים. כמו כן, על ההורה להכיר את האפשרויות העומדות לרשות הילד כדי להתגבר על המכשולים ולצלוח את המשימה. כדי להצליח בחינוך עלינו לדעת מה רמת המסוגלות של הילד ולהתאים את הדרישות שלנו ליכולות שלו.

המטרה היא לא לגרום לילד להרגיש רע עם עצמו מול הדרישה הגדולה, אלא לתת לו להצליח גם אם ההתקדמות תהיה במנות קטנות.

זו חכמה גדולה להכיר כל ילד על כוחותיו ויכולותיו בתוך הדרך שאנו מתווים לו ומחנכים אותו.

'נשיאה בעול' מתחילה בתודעה שהילד אינו אובייקט שלנו ולא תצוגה שלנו כדי להגשים ולהשיג דברים, הוא גם אינו חלק ממצבת הנכסים שלנו. עלינו להתייחס אליו כישות לעצמה, ומכאן לגזור את הדרישות והחובות שנטיל עליו.

חינוך באופן הזה יתעסק ויביט אל הפרקטיקה של הדברים, ופחות על העקרונות המופשטים. לדוגמא, בחינוך לתפילה לעיתים מספיק שהילד יגיע לבית הכנסת וישהה בו, גם בלא להתפלל, כדי שעשייה זו תהיה התחלה של חינוך לתפילה. הוא יחוש את בית הכנסת, ויפנים את המשמעות של המעמד ואת השקט והכבוד הנלווים אליו.

חינוך למחויבות

אתגר מרכזי העומד לפתחנו בחינוך הוא העובדה שהילד אינו מכיר במחויבות שלו, עוד לפני שהוא לא מעוניין לבצע מחמת עצלות או העדפה של עיסוקים אחרים, אין לו בכלל תודעת מחויבות.

זו נקודה חשובה שעלינו להבין בעולמם של הילדים – הם לא חשים מחויבים. זו הבנה שאסור שתהפוך ללימוד זכות ולשחרור מהמחויבות שלהם. אנו יכולים ליפול בלימוד זכות עליהם מתוך מחשבה שגם אנו לא חשים מחויבים או לא רוצים להכיר בכך.

לימוד זכות זה כוחו יפה בנושאי מידות, בהם אני מסוגל להבין את עולמו של הזולת על ידי כך שאני מכיר ויודע כיצד הדברים 'עובדים' אצלי. אך בחינוך ליראת שמים, גם כאשר אני מבין את הילד, אני מוכרח שלא לוותר ולעמוד על הדרישה – תוך כדי שאני מבין את הקושי שלו בתפיסת היותו מחוייב.

בנקודה זו עלינו לזכור כי הנושא היסודי החשוב ביראת שמים הוא התודעה כי יש משהו גבוה יותר ואני אמור לנהל את חיי על פיו. וזו המטרה בחינוך ילדינו: ללמד אותם כי ישנה סמכות גבוהה יותר, וכי עליהם להתנהל על פיה.

לצורך כך דרושה החלטיות גמורה, אך הדרישה אמורה להיות מותאמת ליכולות. גם אם ההתקדמות תהיה מינורית, זהו צעד חשוב בחינוך ליראת שמים. צעקות וגערות לא ישיגו את המטרה, כי מה שאנו רוצים להשיג אינו פחד של הילד ולא עשייה על כורחו, אלא תודעה כי ישנה ישות גבוהה יותר וכי עליו להתנהל על פיה. 

כדי להגיע לקומות גבוהות של יראת שמים ולניהול החיים על פי רצון של משהו גבוה – גם כשהרצון שלו מתנגש ברצון של הילד, עלינו להתחיל במקומות בהם אין קונפליקט. במקום שבו הילד היה עושה את הדברים באותו אופן, גם אם היה עושה אותם על פי דעתו, עלינו להציב בפניו את העשייה המסוימת כדרישה שלנו. כך נשיג דרישה במקום שאין לו התנגדות ואין קונפליקט בין הרצונות.

עלינו לזכור כי גם הקב"ה מתנהג איתנו כך, ובחלק מהמקורות הציווי שלו מופיע במקום שאין לנו התנגדות, ובכל זאת הדבר בעל ערך ומשמעות. כל הנושאים שהם משפטים, הם דברים שהשכל מסכים עימם, וכמו מאכלות אסורות של שרצים אשר הנפש היפה סולדת מהם – בכל זאת יש בהם ציווי ואף שכר.

התחלה זו של חינוך לסמכות ולחיים שמתנהלים על פי דרישה של מישהו אחר, היא יסוד לתודעת מחויבות גם כשהדברים מתנגשים בין הרצון שלנו לרצון של הקב"ה.