העמדה של ייחודיות האדם על הבעייתיות שלו ועל החלק הרע שהוא מתמודד איתו, משקפת את העובדה כי כל הייחודיות שלו היא בכך שיש בו רוע, שיש לו בעיות. כל הטעם והערך שלו מבוססים על הצד הבעייתי.
האם זוהי ייחודיותו של האדם? האם ייתכן כי זהו חלקו בעבודת ה'?
העמדה של ייחודיות האדם על הבעייתיות שלו ועל החלק הרע שהוא מתמודד איתו, משקפת את העובדה כי כל הייחודיות שלו היא בכך שיש בו רוע, שיש לו בעיות. כל הטעם והערך שלו מבוססים על הצד הבעייתי.
האם זוהי ייחודיותו של האדם? האם ייתכן כי זהו חלקו בעבודת ה'?
פנימיות בלימוד תורה ובקיום מצוות
כיצד ניתן לתת מוטיבציה בתוך עולם של לימוד תורה וקיום מצוות? האתגר מצוי הן בשדה חינוכי והן כשמדובר באדם כלפי עצמו.
ישנה מחשבה שמוטיבציה מגיעה מהעובדה שעל אף שהאדם מלא יצרים ומאותגר בכל כך הרבה קשיים, בכל זאת הוא לומד, מתפלל ומקיים מצוות כראוי.
מחנך מסוגל לומר לבחור מתמודד – תבין כמה התורה שלך חשובה לפני הקב"ה, יש לך כל כך הרבה ניסיונות וקשיים ובכל זאת אתה מתאמץ ללמוד, זו תורה מיוחדת.
לפעמים זהו כלי להתמודד עם קושי שבחור פורס לפני הרב שלו – כמה קשה לו וכמה ניסיונות יש לו, הוא לא יודע את נפשו איך יצליח להתגבר עליהם ולעשות את המוטל עליו. תשובה כזו מנסה להראות לו מדוע דווקא הניסיונות שלו מעניקים לו ייחודיות בעבודת ה' שלו.
במבט מסוים אפשר לחשוב שזו אכן מחשבה טובה וממריצה, אך התבוננות בדבר תחשוף בעיה מהותית וקשה בשימוש בשפה זו. יתרה מכך, שפה זו חושפת עמדה בעייתית ביחס לכל עבודת ה' שלנו.
העמדה של ייחודיות האדם על הבעייתיות שלו ועל החלק הרע שהוא מתמודד איתו, משקפת את העובדה כי כל הייחודיות שלו היא בכך שיש בו רוע, שיש לו בעיות. כל הטעם והערך שלו מבוססים על הצד הבעייתי.
האם זוהי ייחודיותו של האדם? האם ייתכן כי זהו חלקו בעבודת ה'?
אומנם ישנם מקרים של אנשים שאכן נמצאים במקום לא טוב, הם רחוקים מתורה ומצוות בנקודת הזמן המסויימת. להם, דיבור כזה מייצר מוטיבציה וערך: הוא גורם להם להבין כיצד בתוך עמק הבכא שהם שרויים בו, למצוות שלהם או ללימוד התורה יש משמעות גם כשהם לא מושלמים.
לדוגמא, עבור בחור שהתרחק ומרגיש שלימוד התורה שלו חסר ערך מיוחד במצבו, זהו מבט שמסוגל לעודד אותו. כמו כך גם אצל אדם רחוק משמירת תורה ומצוות הרוצה להתקרב, אמירה כמו – 'אתה יודע כמה תפילה שלך במצבך חשובה אצל הקב"ה', 'כמה תפילות מקבל הקב"ה מהקיבוץ או המקום בו אתה מתגורר' – נותנות ערך דווקא מתוך המקום החשוך והחסר בו הוא שרוי.
אך בל נטעה ונשתמש במחשבה זו ביחס לעבודת ה' כשהיא נעשית במצבים רגילים. אלה מחשבות הרסניות שאדם מסגל לעצמו במצב בו הוא מנסה להתעלות, בתוך עולם של קיום מצוות והתמסרות ללימוד תורה. אלו מחשבות שמעמידות את ייחודיות האדם על הצד הרע שבו.
עלינו לפתח שפה בה הייחודיות של האדם מתקיימת בצדדים החיוביים שלו ובחלק הטוב שבו.
מחשבות אלו מתמודדות עם הבעיה שאנשים רבים נבוכים בה – מהי מקומה של עבודת ה' בכלל, הרי ישנו שו"ע בכל צעד ושעל שהאדם עושה. את הכל הוא צריך לקיים. אם כן, אם הוא מקיים את דברי השו"ע הוא עושה את מה שמוטל עליו, ומה מקום יש לעבודת האדם? באיזה מישור היא מתקיימת ומה הערך שלה?
שוב, זו שאלה שמעמידה את כל העולם הרוחני כמו 'תקן' שעל האדם לעמוד בו. אין בה ערך וייחודיות לאדם כשהוא שרוי בצד הטוב. רק כשהוא מתמודד עם החלק הרע לפתע הוא מקבל ערך דרך המאמץ לצאת ממצבו החשוך.
ייחודיותו של האדם בעבודת ה' טמונה בעולמו הפנימי. הן בלימוד תורה הן בקיום מצוות, ובכל שטח רוחני.
ישנם שני כוחות באדם, וראוי להתבונן בהם. אלו עמדות נפשיות שיתבהרו על פי הפסוק הבא: (משלי ב', ד') "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא". הפסוק מעמיד ביקוש ככסף וחיפש כמטמון. אלו שני דברים שונים.
ביקוש ככסף הוא כאדם המחפש להתפרנס, הוא מבקש את לחמו במקומות שונים ורבים. כל מקום שיביא לו כסף הוא טוב ורצוי. הוא משוטט במקומות רבים לתור אחר לחמו. כך הדבר אף בתורה, האדם מחפש בספרים שונים וכך אצל מלמדים רבים את לחמו, הוא תר אחר ידיעות רבות על מנת להעשיר את עולמו. לעולם האדם אינו יודע מהיכן תבוא הידיעה הטובה ולכך הוא מבקש אותה במקומות רבים.
זהו השלב הראשון בעבודה. השלב השני הוא חיפוש כמטמונים. זהו חיפוש כשהאדם כבר יודע על איזור מסוים כי בו טמון מטמון. הוא לא משוטט בכל מקום אלא ממוקד באיזור מסוים על מנת לחשוף את מה שנמצא בעומקו.
כמו בכסף וממון כך בתורה, אחר שלאדם ישנן ידיעות אותן רכש. עליו לזהות ולהעמיק את החיפוש אחר המטמון הנמצא כבר במה שהוא יודע. עליו לחשןף את העומק והמטמונים החבויים במה שהוא כבר יודע.
בכל מה שאדם יודע טמונים אוצרות שאין הוא מודע לקיומם. האדם אינו יודע את מה שהוא כבר יודע. לשם כך דרוש חיפוש המטמונים. זוהי עמדת נפש אחרת ושונה.
כשהאדם חושף את המטמון, עולמו הפנימי מעשיר ומשתנה. זהו תחילת בניין רוחני פנימי שיש לאדם, משום שמטמונים אלו אינם תמיד שווים לכל. הם לא גלויים ואובייקטיבים לכל אדם, אלא תלויים בחשיפה הפנימית של האדם המסוים. הם, בעצם, הידיעות העמוקות השמורות רק לו בתוך הידיעות שכבר יש לו.
גם חיפוש זה צריך להיעשות בתוך מרחב מסוים, אי אפשר לו להיעשות בנקודה מסוימת וידועה. כך היא הרי דרכו של מטמון, ישנו איזור בו האדם יודע על משהו שמוטמן בו, באופן זה הוא תוחם את איזור החיפוש שלו ועובד על מנת לאתר את הטמון בו.
לעיתים, בלימוד שלנו אנו מנסים לחשוף – אך בלא מרחב חיפוש. אנו מבקשים את העומק בעמידה על נקודה מסויימת כשהפרקטיקה של החיפוש היא מיניה וביה. זוהי גם טעות באופן העבודה.
דרכו של הרב הוטנר כשדיבר בלימוד הייתה לחשוב על הדברים באופן ממשי וביחס לעולם. כבחור צעיר הדברים יכולים להיראות אולי לא למדניים מספיק, אך האמת היא שהרב הוטנר הרי מגדולי הלמדנים היה, והביקוש שלו היה אחר שפה שתקשר את הדברים למחשבות על העולם המוכר, משום שרק באופן זה מתגלים המטמונים.
העולם הפנימי של הלומד מעשיר כאשר הוא חושב על לימודו בתוך העולם המוכר לו. כך סיטואציות מהחיים מעלות לו מחשבות מפרות ביחס למילים והאותיות בהן הוא הוגה בתורה.
כך הדבר היה גם אצל ר' נחום במיר. כש'תוספות' הביא מובאה מסויימת ודן בה, הסוגייה הייתה נודדת לשם, משום שרק על ידי התעסקות עם כמה מקומות מקבילים או בכל המקומות המשיקים לנושא הנלמד, זהו האופן שבו מחפשים מטמונים. לא משום חיפוש האמת, אלא בשל העובדה שעם כל הידיעות שיש בי, אני עדיין לא יודע את כל מה שיש בהן.
אנו, לעומת זאת, בישיבות, לעיתים מתעסקים רק עם הסוגייה הנוכחית, אנו חופרים ומחפשים את המטמון רק בנקודת מקום מסויימת. זו טעות, כאמור.
לימוד נכון מביא ייחודיות בצד החיובי של האדם. יש לו עולם פנימי שמעשיר דרך החיפוש שלו ודרך ההתקדמות.
התבוננות בתורה תוך כדי שימת לב לשאלות העולות מהחיים עצמם, מעשירה את עולמו של הלומד – מה שעשוי שלא לקרות כאשר הלימוד נעשה באופן אחר.
לדוגמא – אדם גר צדק שעסק בייצור אפודי הגנה מפני קרינה, קיבל הזמנה מהממשל במקומו לייצר כאלו עבור העובדים בכור הגרעיני כדי להגן עליהם מפני הקרינה. אדם זה, שזו הייתה מומחיותו, ידע שהעובי שהממשל ביקש לא יגן עליהם כראוי. הוא אף ידע שגם אם יסרב לספק את האפודים המבוקשים יהיו ספקים אחרים בעלי מצפון מפותח פחות שיספקו אותם בלי עכבות, כך שסירובו לא יציל את העובדים. זו שאלה מוסרית כשהרבה כסף מונח על כף המאזניים. לבסוף אדם זה לא סיפק את האפודים מתוך מחשבה שהוא לא ייתן יד לפגיעה בעובדי הכור.
זו שאלה שההתחבטות בה מתוך החיים מעלה ומעשירה את הסוגייה עצמה. משום שיש לומדים שיאמרו – אין זה אסור מעיקר הדין משום שאין כאן 'לפני עיוור', שהרי אם לא הוא – מישהו אחר יספק את האפודים. אם כן, בסירובו הוא לא יציל אותם, וכך במעשיו הוא לא הגורם לפגיעתם. אך העמידה הלא מוסרית מול המציאות המקוממת מעלה את הנקודה כי מעבר ל'לפני עיוור' יש גם 'לא תעמוד על דם רעך'. בזה אין את ההיתר של 'תרי עברי דנהרא'.
זו התבוננות המאירה את החשיבות של התורה לחיים הממשיים של האדם באשר הוא. משום שהרי אף בנזיר בו נאמר כי האיסור להושיט לו כוס יין תלוי אם הוא יכול להשיג אותה ממקום אחר. גדר 'תרי עברי דנהרא' הוא הקובע אם מותר לאדם להגיש לנזיר כוס יין. ולמה הדבר כך? מדוע לא יהיה בו 'לא תעמוד על דם רעך'? מדוע הגיהינום שהנזיר יירש בגין שתיית היין לא עומד לדיון?
מחשבה זו, כאמור, חושפת את החשיבות של התורה לחיי האדם, החיים הממשיים פה בעולם.
אלו מחשבות העולות דווקא כשהעיון בתורה נעשה תוך כדי שימת לב לאופן שבו היא מיתרגמת לתוך העולם. כך גם כל סיטואציה העולה מהעולם פותחת ומאירה סוגיה במקום אחר.
בעבר זה היה כל עולמם של בחורי הישיבה: לראות את העולם ולייצר דרכו שאלות וסוגיות הפותחות פתחים חדשים ומעלות מחשבות ועיונים בסוגיות הידועות. זהו חיפוש המטמונים השונה מביקוש הכסף.
זהו עולם פנימי ועשיר שמוצא את ייחודיות האדם בצדדים החיוביים ובעולם הרוח שבו. זו עבודה שניתן לבנות עליה חיים שלמים. חיים שהם לא 'תקן' לעמוד בו, אלא מרחב ועולם להתקדם בהם.