לצמוח מתוך הפנים והחוץ
איך מתמודדים עם חוסר ידיעה?
כמה אנו ממהרים לתת תשובה מוכנה מהארסנל, וכמה אנו מוכנים להקשיב ולהתמסר לשאלה?
זהו נושא יסודי בתוך מחשבה מתפתחת – חשיבה יצירתית.
ובנוגע אלינו, זו החשיבה היצירתית הנצרכת לנו בתוך עולם רוחני – בתוך לימוד התורה.
ישנה תופעה המתרחשת בתוך דינמיקה של קירוב רחוקים, בה, כאשר אדם "רחוק" שעולמו שונה בתכלית שואל משהו, הוא מקבל מיד תשובה מוכנה מן הארסנל. לרוב התשובה לא מיישבת לשואל מאומה. הוא שאל כי משהו הציק לו, הוא אומנם שאל במילים שסיפרו על תהייה ספציפית, אבל הן החזיקו קושי ומצוקה אחרים, כאלו שלא נפתרו בשמיעת התשובה.
לעומת זאת, אצל המשיב, התשובה שענה הדפה ממנו את השאלה, וכך נמצא שרק הוא – המשיב – נתרם מכך.
מדוע זה קורה? למה אנשים משיבים מיד תשובה ולא מקשיבים לשאלה? התשובה היא פחד. אנשים פוחדים. שאלה לעיתים מפחידה, היא מערערת אותי. אני חייב לייצר מיד תשובה כדי להדוף את השאלה.
בעומק הדברים ניתן לומר כי אנשים חיים בהנחה שאין כלל שאלות. כשנשאלת שאלה כמוה כסכנה – מיד מפעילים מגננה.
זו תפיסה שמלווה את רוחב החיים כולם, אין מידע שנקלט כשאלה, כהזדמנות להבין משהו אחר. ישנה התבצרות תמידית, כשאת כל מה שמגיע מבחוץ הגוף והנפש הודפים החוצה.
על תפיסה כזו, השרויה בפחד תמידי מאיבוד האמת, ניתן לומר שהיא אפיקורסות. כי אין שאלה ומידע שעלולים לקחת מאיתנו את האמונה ואת האמת. האמת שלנו אינה בנויה על כך שאין עליה שאלות, על כך שאנו נדע הכל. במחשבה כזו, השאלות והמידע מבחוץ מהווים הזדמנות ללמוד, להחכים.
כשהשאלה אינה מאיימת עלי אני פנוי להשתהות בה, ללמוד מהפער שהיא מציגה.
השאלה עשויה גם להיות הזדמנות לבחון ולפתח את מה שאני כבר חושב ומאמין בו.
בכנס שהשתתפתי בו ישב אסטרונאוט איש מדע. הוא דיבר על כך שכל הקיים בעולם הוא אנרגיה, וגם הכוח שמחזיק את המרחק בין הכוכבים הוא אנרגיה, אך היא יוצאת דופן כי בניגוד לאנרגיה הרגילה היא 'מתנהגת' הפוך: ככל שהכוכבים רחוקים יותר זה מזה, כך הדחיפה ביניהם גדולה יותר. בעולם המדעי התופעה הזו מכונה "אנרגיה שחורה". זו אנרגיה שלא מובנת למדע.
בהרצאה של האסטרונאוט, הוא דיבר על היקום כולו בידענות יתר. כששאלתי כמה אחוזים מהאנרגיה בעולם הם "אנרגיה שחורה", הוא השיב: 96%.
אמרתי לעצמי – הנה, המדע שמודע לכך ש-96% אחוז מהאנרגיה לא מובנת לו, בכל זאת מדבר על האנרגיה ועל היקום בביטחון עצמי ובחזה נפוח.
אם כן, אנחנו יכולים ללמוד קל וחומר לעצמנו. שאלה או חוסר הבנה לא אמורים לקחת מאיתנו את הביטחון והאמונה שלנו באמת שיש בנו.
יותר מכך, לא רק ששאלה לא אמורה להבהיל אותנו, היא ההזדמנות שלנו לחשוב ביצירתיות. השאלה והמידע החיצוני מציבים לנו את הפער בין החוץ לפנים, הם המזון שנכנס מבחוץ לפנים, הגוף – הנפש – צריכים לפרק אותו. זהו חילוף חומרים שמגדיר דבר כחי ולא כדומם.
בספר "רוח חיים" על אבות מפרש ר' חיים מוולוז'ין את המשנה "מרבה עצה מרבה תבונה". וכך כותב בתחילת הפירוש: מרגלא בפומי דאינשי – 'שאל עצה ועשה כשכלך' וכו'.
ר' חיים השתמש ב'מרגלא בפומי דאינשי', שזו בעצם אמירה שבאה מהחוץ, מהאנשים, היא לא באה מתוך התורה. ובכל זאת היא הזינה את ר' חיים בכך שעל ידה הוא פירש את המשנה.
להקשיב לדברים מבחוץ ולעכל אותם בפנים, זו הדינמיקה שאדם חי פועל באמצעותה. הנפש מזינה את עצמה מבחוץ ומעבירה את מה שנקלט בה שינוי וסינון בפנים. זהו חילוף חומרים בריא.
כאן חשוב לסייג בסייג גדול: כל זאת בתנאי שאדם אכן מלא בדעת ובתורה שיכולים להתמודד עם מה שנכנס מבחוץ. אם הגוף לא יכול לפרק את מה שנכנס אליו המזון הופך לרעל.
אנו יכולים להקשיב לדברים מבחוץ רק אם קיימת בנו הנחה ברורה שכל מה שנאמר בחוץ לא יקלע לדעת התורה, תמיד הוא יזדקק לעיבוד ולשינוי, ואם אין בנו דעה שתוכל להתייחס למה שנשמע ונביא מבחוץ, אסור לנו להכניס אותו, בשבילנו הוא רעל.
זהו יחס עדין מאד, בין השאיפה שלנו שהמידע יהיה אותנטי, מתוך התורה, לבין ההבנה שהעולם הוא בסיס שבלעדיו לא נבין את התורה עצמה.
ישבתי פעם אצל ר' משה סלובייצ'יק בתקופה שהחיידר 'חוות דעת' נפתח. הנושא היה האם ללמד את הילדים ידע עולם. ציטטתי בפניו את מה שהמשגיח – הרב וולבה – אמר: 'אם ילדים לא ידעו מהו מלך, מהו רודן ואיך הוא שלט בחיי האנשים, הם גם לא יבינו מי היה פרעה'.
ר' משה חשב והגיב: 'ואיך המשגיח יודע מי היה פרעה?'
השאלה הייתה מהדהדת.
מאידך, כשבן משפחתו ניסה לחזק את האמירה ש'לא צריך ללמוד כלום על העולם, הכל צריך להיות מהתורה'. הגיב ר' משה – שאדם יכול לקרוא שמונים שנה את הפסוק "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר". ואם הוא לא יודע מהו שלג הוא לא יבין שישנה בעיה בפסוק. כלומר, ברור שצריך להכיר את העולם, ובלא זה לא נבין את התורה. המציאות מהוה בסיס להבנת התורה.
אם כן, ישנו יחס עדין מאוד בין הרצון שהתודעה שלנו תיבנה כולה מתוך התורה, לבין ההבנה שהתפיסה שלנו 'מתייצרת' דווקא מתוך המידע שנכנס לנו מבחוץ.