אמונה – 3

מה ה' דורש?

האם יש שכר ועונש? האם ישנה תכלית לעולם? האם ה' מיטיב לעולם? 

אלו שאלות ומחשבות נכונות כשנושא האמונה נידון כדיון כללי, וכשהוא נחשב באופן תיאורטי. 

אך האם זוהי אמונה בה', האם כך נהיה מאמינים?

ליבת האמונה נמצאת במקום של "עבודה", כשהאדם נמצא בתוך הסיטואציה בה השאלה עומדת לפתחו באופן הכי ממשי. כשהנושא אינו תיאורטי, האדם נדרש למשהו, מתבקשת ממנו עבודת ה' ייחודית למצב המיוחד הזה. באותו הרגע, האמונה הופכת למשהו מאד אישי, למסר הכי אישי שנמסר לאדם.

דבר זה מתחדד בדברי חז"ל על מעשה חנניה, מישאל ועזריה – כששמע נבוכדנצר שהם לא משתחווים לצלם, אמר להם, אם לא תשתחוו לפסל אשליככם לאש, וכך עשה. מובא, שכשאמר להם שישליכם לאש, אמרו לו – בין אם יציל אותנו ה' ובין אם לא יציל אותנו ונישרף, כך או כך לא נשתחווה לצלם. 

אומרים חז"ל שדבריהם באו אחרי שהנביא יחזקאל אמר להם שאין הם יכולים לומר בוודאות – 'ניכנס לאש וה' יציל אותנו', שהרי אם אכן לא יציל אותם ה' ויישרפו יהיה בזה חילול ה'. לכן אמרו 'בין יציל בין לא יציל'.

אמונתם של חנניה, מישאל ועזריה – שלמה, אך הם לא יכלו לדברי יחזקאל הנביא 'להכריח' את המציאות ואת התערבותו של ה' להצלתם מהכבשן, לכן אמרו 'בין יציל בין לא יציל, אנחנו לא נשתחווה לפסל'.

אומרים חז"ל שיחזקאל הנביא אמר להם שמי שעוסק בתורה והולך בדרך הישר ה' עוזר לו. 

לכאורה מה ההבדל, הרי יחזקאל טען שאם לא יציל אותם ה' ייעשה חילול ה'.   

אלא שזו הנקודה, האמונה היא לא ההיגד התיאורטי שה' יעשה כך או כך, ומה יקרה בעולם על ידי ה'. האמונה היא הדבר המעשי שנדרש מהאדם במצבים שונים, גם קשים שבהם. אמונתם של חנניה, מישאל ועזריה, לא הייתה שה' יציל אותם. האמונה קיבלה את תוקפה מכך שגם במצב כזה שחייהם בסכנה, הם לא השתחוו לפסל. 

זה מה שנדרש מהם באותו רגע קשה. לכן אמר יחזקאל – ה' נמצא עם מי שהולך בדרך התורה והישר, זו דרך שבכל מצב בחיים יש לה מה לומר ולבקש. שם נמצא ה'.

זו אמונה, להבין שגם באירועים קשים שהתגלגלו לפתחנו נתנהג כפי שאנו צריכים להתנהג, גם בהם מצופה מאיתנו משהו, האמונה היא שה' הביא מצב כזה כי יש לו רצון כלשהו מאיתנו. זה לא קרה סתם.

רבי עקיבא, מוסר הנפש הגדול, סרקו את בשרו במסרקות של ברזל ויצאה נשמתו. הוא לא ניצל, אך הוא עשה את התכלית הנדרשת באותו רגע קשה. הוא ייחד את שם ה' – יצאה נשמתו באחד.

הראה הקב"ה למשה את סופו של רבי עקיבא, שאל משה – 'זו תורה וזו שכרה?' ענה לו הקב"ה – 'שתוק. כך עלתה במחשבה לפני'. אכן, זה השכר. זו התכלית. העבודה הנדרשת מתקיימת גם אם אין פתרון – אין הצלה. גם אם לא יקרה נס יש פה עבודת ה', משהו שנדרש.

האמונה שלנו צריכה להיות אמונה בה', לא אמונה ברעיונות, בהשקפות. משום כך, גם אם הרעיונות אינם מתקיימים או אפילו קורסים, האמונה היא בה'.

אמונה מתרחשת במקום האישי, בו אנו אמורים לבחור בעשייה הנכונה המתבקשת מאיתנו בזמן כזה. גם שם נמצא ה' איתי, מחכה ומבקש לעשות את הנצרך והנכון לאותו הזמן. תמיד נצטרך להקשיב ולהאזין – 'מה ההשגחה רוצה ממני עכשיו – בכל מצב'. אמונה לא באה להזכיר לנו אמיתות של שכר ועונש וכדו', אלא היא באה לבקש ממני עבודה מעשית ממש.

אנו צריכים להיזהר שלא לשים את מרכז הכובד סביב השאלות "למה הדברים קרו" וכדו'. אמנם ננסה למצוא את המסר שנשמע דרכם, אך לא ככזה החושף את הסיבות – למה העניין קרה כפי שקרה. המשמעות של מסר הינה כיצד מתורגם אצלי באופן מעשי רצון ה' בסיטואציה הנתונה.

גם כשנמצא שחז"ל מביאים סיפורים שונים ומפרשים אותם כך שקרו בשביל משהו טוב – "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". אין הכוונה שזה יסוד האמונה, למצוא למה ה' עשה כך ולמה הדבר הוא טובה ולא רעה.

הסיפורים שמספרים שהכל לטובה מציירים לנו את האמונה, אך הם לא יסוד האמונה שכאמור לא באה לסדר וליישב את העולם ואת הקורות אותו, אלא להורות על עבודה שיש לאדם לעבוד, משהו נדרש ממנו.

האמונה כאמור היא גישה נפשית ביסודה, היא אינה פילוסופית ואף אינה תיאורטית. המאמין יכול להאמין רק אם יש לו את הכוחות ואת ההשגה להבין מה ה' דורש ממנו באותו הרגע. כל עוד הוא לא מסוגל להבין או לעשות את הנדרש הוא לא עומד במקום האמונה. לפעמים אכן צריך לעבוד כדי להגיע למקום הזה.

מסופר שכאשר נפטרה אשתו של ר' אברהם גרודזינסקי זצ"ל, לקח לו כמה ימים עד שבירך "ברוך דיין האמת". לפעמים צריך זמן כדי להיות במקום שהאמונה דורשת מהאדם, זו עבודה.

חשוב להבין, לב האמונה לא מצוי בתשובות לשאלות כמו האם ישנו שכר ועונש, האם ישנה תכלית לכל זה, ועוד שאלות כהנה וכהנה. הוא גם לא מצוי בהסברים – 'למה עשה ה' כך וכך'.

לב האמונה הוא בהטיית האוזן למה שנדרש ממני לעשות במצב הייחודי בו אני נתון, הוא לא קרה סתם, ה' רוצה ממני משהו, דווקא עכשיו. משהו מעשי.