ירידת הדורות – בעקבות הסתלקותם של כמה מגדולי הישיבות

ירידת הדורות – בעקבות הסתלקותם של כמה מגדולי הישיבות

בזמן קצר מאד הסתלקו לבית עולמם כמה מזקני ראשי הישיבות. אלו התייחדו בהיותם זקנים ויושבים בישיבה באופן מופלא. כל חייהם נסובו והוקדשו לבניין וקיום הישיבות כפי שהיו בדורות האחרונים.

הגאון ר' יצחק דוב קופלמן – ראש ישיבת לוצרן, הגאון ר' חיים שטיין – ראש ישיבת טלז בקליבלנד, הגאון ר' מיכל יהודה לבקוביץ – ראש ישיבת פונוביז', והגאון ר' חיים סרנא – ראש ישיבת חברון.

על הרב שטיין מסופר כי במשך שישים שנה התגורר ולימד בארה"ב אך לא ידע את שפת האנגלית, אלא היה זקן ויושב בישיבה. כיוצא בו כל אלו התייחדו כאמור בהיותם מסורים בכל חייהם לישיבה, בצורתה כפי שהיא בדורות האחרונים.

זהו דבר שראוי להתבונן בו.

הגמרא בראש השנה (כה, ב) אומרת: "ובאת אל הכהנים הלוויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה'". 

על כך אומר רשי: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה –  כי לא מחכמה שאלת על זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים, לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שאי אפשר שיהיו אחרונים כראשונים".

רש"י מכנה את הבקשה של הימים הראשונים ועל כך שהיו טובים מאלה כשאלה 'שלא מחכמה'. מדוע רש"י מכנה זאת כך? איזו חכמה צריך האדם כדי שלא להתרפק על הימים הראשונים שהיו טובים?

רש"י מדגיש את העובדה שאדם הרוצה להתייחס ישירות לדורות הקודמים בלי להישיר מבט ולחיות את הדור שלו – כדבר שנעשה שלא בחכמה. היחס לירידת הדורות צריך להיות, לדברי רש"י, כדבר מה שחייב להתרחש, אי אפשר שהימים האלו יהיו כימים בהם חיו הראשונים. אי אפשר ללמוד מהם ישירות ליישם את דרכיהם באתו אופן בדורות האחרונים. וכפי שרש"י מדגיש: "שאי אפשר שיהיו האחרונים כראשונים". להבין כראוי את המשמעות של ירידת הדורות ולחיות באופן נכון את ההתיישמות שלה, זהו דבר שדרושה עבורו חכמה.

ירידת הדורות, כמובן, אינה פוטרת אותנו משום דבר ואפילו קל, אך הדור ירד ולכך דרושה חכמה להבין כראוי את משמעות הדבר.

נדמה את הדבר לספר.

כיצד ספר בנוי?

ישנו ספר תורה שנכתב על גווילים שנתפרים יחד ואסופים בגלילה. כשקוראים בספר המקום הגלוי לקורא הוא כפי שיעור הפתיחה של הגלילה, כמה שנפתח יותר כך נראה בבת אחת יותר פרשיות. אפשר אפילו לפתוח הכל כמו שאנו עושים בקריאת המגילה. משמעות הדבר היא שכל הפרשיות קשורות אחת לשנייה, אפשרי לקרוא כל פרשייה כשייכת ומקיימת קשר לפרשייה רחוקה ממנה. 

זו תורה שבכתב, בה הכל שייך אחד לשני והכל יחד מקיים תמונה שלמה. כך גם הבורא מנהיג את העולם, אלו הפנים העמוקות של העולם בהן הכל שייך ונקרא האחד עם השני. אומנם אין לנו שייכות לפנים אלו, אך אנו יודעים שכך הם אצל הבורא. וכפי שהרמב"ן כותב בהקדמה על התורה, כי התורה ביסודה בשמים היו כל האותיות בה מחוברות, ורק בירידה לארץ קיבלה את משמעות המילים בחלוקה של האותיות למילים, אך ביסודה הכל שייך ויש לכל משמעות אחת, בדומה לתמונה בה כל פרט הוא חלק מהכל.

לעומת זאת, יש גם ספר כפי שאנו רגילים בו, שהוא כריכת דפים. בו אין אפשרות לראות הכל יחד, כל דף שנהפוך יחשוף דף חדש ועם זאת יסתיר ויעלים את הדף הקודם. זוהי תורה שבעל פה. זוהי גם ההנהגה של הבורא בעולמנו. אי אפשר לקרוא ולראות הכל יחד. הספר בנוי מעמודים שונים ונפרדים.

כך הוא משך הדורות, כמו ספר שדפיו נהפכים בכל דור ודור. וכמאמר הגמרא במסכת שבת (קיב, ב): "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים". משמעות הדבר שהראשונים הם בני מלאכים, וכפי שאין לנו השגה במלאכים אין לנו השגה בהם. הראשונים הם הדף הקודם של ההיסטוריה, ברגע שהפכו את הדף, נחשף הדף החדש ונתכסה הדף הקודם.

זהו הדבר שקרה כעת, ראשי הישיבות, אלה שהיו הדף הקודם של עולם הישיבות, הלכו לבית עולמם. אין לנו השגה בהם ואל לנו לשאול לימים הראשונים שהיו טובים מאלו. 

אך שומה עליו להבין כי כמו הספר, הדפים נהפכים אך הסיפור ממשיך. אומנם בדף הבא לא כתוב את מה שכתוב בדף הקודם, אך הוא מייצר משך של סיפור. את הסיפור הזה עלינו להבין ולקרוא אותו נכון. להבנה זו דרושה חכמה כפי שרש"י אמר.

זו התביעה מעולם הישיבות, הקב"ה הפך דף, כעת אנו נדרשים לשמר את משך הסיפור בכלים אחרים ובמציאות שונה.

"לא מחכמה שאלת זאת", פירושו להיצמד ולהתייחס לעובדות שהיו בלי להבין את המשמעות שלהן ואת הסיפור שהן מייצרות. הטקסט משתנה אך הסיפור ממשיך דרך משמעות הדברים.

עלינו לשים לב לכך שהסיפור לא ישתנה אצלנו. וכפי שאמר המשגיח – לפעמים אותן עובדות מספרות סיפורים שונים.

חשוב להבין כי לעיתים דווקא ההיצמדות לעובדות מכשילה את הסיפור. כך אמר המשגיח לגבי אפשרות של מגורים בחיפה בזמן שהייתה חילונית מאד, כשאנשים גדולים שגרו בה איבדו לעיתים את הרוחניות של ילדיהם – מי שלא יביא את העבר בצורתו – כפי שהוא – לחיפה, ילדיו לא ירדו מהדרך. 

אנו זקוקים לפירוש אותנטי לכל זמן וזמן, ההיצמדות לצורה ולטקסט כפי שהיה מכשילה את הסיפור ואת המשך. לכך רש"י מבקש חכמה. אין מה לבקש את הימים הראשונים, אלא להבין את ההבדל בינם לבין הימים האחרונים.

כך מוטל עלינו לגלות את הסיפור שמאחורי תורה, תפילה ומוסר.

במוסר, יראת העונש בדורות הקודמים הייתה אבן יסוד בעבודה, כפי שאנו פוגשים בדברי ר' ישראל ור' איצלה ב"כוכבי אור". אך בדורנו כבר אמר ר' ירוחם כי אי אפשר להשתית את העבודה על יראת העונש. גם אם היא ודאי נכונה וקיימת, צריך להתמקד נכון בסיפור ופחות בעובדות.

לדוגמא, בלימוד מוסר ר' ישראל ייסד 'בית המוסר', בית שמיועד ללימוד מוסר, מטרת בית נפרד וייעודי ללימוד מוסר היא בשביל שהלומדים מוסר יוכלו ללמוד בשפתיים דולקות ובתנועות גוף משונות הנצרכות לסוג לימוד כזה. כך ר' ישראל הסביר. היום, כמובן, לימוד המוסר שונה, הוא נעשה בכובד ראש ובהופעה חשובה. העובדה השתנתה והסיפור נשאר.

כך גם בלימוד, ידיעת התורה היא ערך, כשבדורות הקודמים זה היה פשוט שיש כבוד למי שיודע, אך כיום בעידן המחשבים ותוכנות החיפוש, קרנם של היודעים דעכה מכיוון שאפשר לדעת הכל בלי לזכור בראש. עלינו להבין זאת, ולשנות את משמעות ידיעת התורה מידיעה של הטקסט, ליכולת להשתמש בידע בצורה זמינה ובהירה. 

גם בלימוד עיון, עלינו להבין מה מבוקש מכך – בהירות, מסקנה, שינוי המושכלות. אנו צריכים לספר את הסיפור הנכון.

זוהי הדרישה כעת מעולם הישיבות אחר פטירתם של גדולי ראשי הישיבות – להתעמק ולהבין מה המסר של הדברים גם כשהמציאות משתנה ויורדת. לשם כך עלינו לחשוב בחכמה. 

באופן זה הסיפור לא נפסק גם כשהדף נהפך. בסוף הכל יהיה דבר אחד וכך גם אצל הקב"ה, אך אלו הפנים העמוקות. בדרך לשם עלינו להבין נכון את משמעות ירידת הדורות ומה היא מבקשת מאיתנו.