אמונה דרך מבט לעבר
אמונה היא מחשבה גבוהה יותר מהאופן בו אנו חווים את העולם וחושבים על התנהלותו. היא מבררת ומבהירה את האמת אודותיו, ואת האופן בו הקב"ה מוביל ומנהל אותנו בתוכו.
שונה אמונה משאר הערכים שהתורה מנחילה לנו – דרך מצוות ובצורת היגדים.
בכל ערכי התורה, לאדם ישנו בסיס טבעי לאותם ערכים. התורה באה על גביהם ומדייקת אותם, מכווינה אותם ונותנת להם מקום ומשקל.
צורה זו נותנת את האפשרות לעבודה משמעותית בתוך כל ערך ומצווה. כי כאמור יש לנו השגה בדבר, הוא פשוט לנו, וכשאנו מתבוננים בו לאור התורה ומוצאים חידושים בתוך הדברים הפשוטים, דברי התורה נוגעים בו ומעוררים אותנו לדיוק ולשיפור.
אמונה, כאמור, היא מחשבה גבוהה מהעולם, היא מתחילה כמחשבה המתנגדת לדברים כפי שהם נחווים באופן טבעי על ידי האדם.
אם כך, איך נוכל לעבוד על האמונה כשאנו לא פוגשים אותה דרך מקומות בהם היא נוגעת בנו, מפתיעה אותנו? הרי מגע של הדברים יכול לבוא רק ממקום שיש לנו תפיסה לגביו!
כל המצוות הם כמו כיול למשקל, אמונה היא לתלות את המשקל במשהו אחר.
אנחנו צריכים לחשוב ולהתבונן מהו הדבר שמעכב מאיתנו לראות את יד ה' בכל מאורעות חיינו. נברר את זה על ידי כך שנשאל באיזו צורה כן מתאפשר לנו לראות את יד ה'.
היכולת לראות את יד ה' תלויה בשאלה להיכן מוסבות הפנים שלנו. כשאנו צופים פני עתיד – נראה שם רק את התוכניות והרצונות שלנו, מה יקרה ואיך יקרה. שם באופק – בראייה מראש – לא נראה את הקב"ה, נראה רק את עצמנו דרך הרצון שלנו.
אך כשנסובב את הראש לעבר, כשנבחן את הקורות אותנו, שם נראה את הקב"ה. כי כשנתבונן מה היה לעומת מה שתכננו, תמיד נבחין בפערים, בכך שהדברים קרו שונה ממה שתכננו. נמצא פרקים שונים, נוספים או חסרים בסיפור חיינו, מה שיאפשר לנו לראות את יד ה' ואת ההשגחה שהובילה אותנו בדרכים אלו.
אם נביט לעבר ולא נבחין בשינוי, כשהכל ייראה לנו בדיוק כפי שתכננו, שוב לא יהיה מקום לקב"ה. ואולי זה מה שאמרו חז"ל: "כל מי שאין לו ייסורים ארבעים יום אין לו חלק לעולם הבא" – אם לא השתבש כלום בתוכניות שלו – אין לו ייסורים, הוא לא פגש את הבורא – אין לו חלק לעולם הבא.
אך האמת היא שמבט לעבר תמיד חושף את הפער, את ההתקיימות השונה מהרצון – מה שנותן מקום לקב"ה לנכוח בעולם.
לראות את העתיד מתוך ראייה של אמונה, זוהי דרגה גבוהה, זו הקדמה לביטחון.
אדם הראשון צפה מראש עד סוף, כלומר: היה לו מבט של אמונה, בו גם במבט לעבר העתיד הוא ראה את יד ה'. אך הוא לא עמד באמונה זו, והעולם צריך לעבור את כל המסע, כשרק מבט לאחור ולאחר שהדברים קורים – מאפשר לראות את יד ה'.
גם כלל ישראל יכלו להיכנס מיד לארץ ישראל אם הייתה להם אמונה זו, אך כשלא עמדו בה היו צריכים לעבור ארבעים שנה במדבר כדי להגיע להכרה זו של ביטחון ואמונה בה'.
עבודת האמונה, כאמור, אינה כשאר עבודות ה' בתחומים אחרים. בכולם התורה באה לדייק את מה שיש לנו, אך באמונה הנצרך הוא להרים את המחיצה, את הרצון החזק שלנו שמפריד ביננו לבין הקב"ה, אז תתגלה האמונה.
בנושאי הלכה המחשבות משותפות לכולם, גם כשיש ויכוח האדם יכול להבין את העמדה של רעהו, מה הוא חושב – גם אם הוא לא מסכים. מידות האדם, לעומת זאת, שונות – אף פעם האדם לא יכול להבין את הכעס של הזולת, את תחושת הנקם וכדו'. החוויה היא מאד אישית.
אמונה היא בין לבין, מצד אחד היא מבוססת על ידיעות כמו י"ג עיקרים וכמחשבה משותפת לכולם. מצד שני אמונה היא מאד אישית. רק אני, כשאסובב את הראש לשביל בו הלכתי, אחוש היכן היה הקב"ה בדרכי. הדיבור של הקב"ה דרך מה שקורה לי הוא תמיד אישי – מתפרש אך מתוך החיים שלי. הוא לא רק היגד כללי כמו – "הכל חלק מתוכנית גדולה", יש לאמונה מקום ייחודי בעבודה שלנו לרכוש אותה.
האמונה מתחילה מהמבט אל העבר, בו אני רואה את יד ה' במהלך חיי, דרך החוויה שלי אני מבחין בשינויים והדברים מיתרגמים אצלי כדיבור מה'.
כשאני מאמץ את המבט הזה, אני יכול בשלב הבא להחיל אותו אף על העתיד – 'אם הקב"ה היה בעבר, הוא יהיה בעתיד'.
השלב הבא הוא ההבנה שאם הקב"ה הדריך אותי בחיים הפרטיים שלי, בוודאי יש לו תכנית וחשבונות של כלל ישראל ותיקון העולם.
אך כאמור, הכל מתחיל מהחוויה שלי – מהמבט אל העבר, ומההבנה שיש פער בין הרצון שלי לאופן שבו הדברים קרו בפועל.
