המבנה לא ישתנה, לחיות בפער

החיים מתקיימים בפער

מהו התנאי ההכרחי לזהות האם דבר כלשהו הוא דומם או שבא מן הצומח והחי? גם כשאין תזוזה בעצמים נוכל לזהות האם הוא דבר הבא מן הדומם או מן הצומח. 

דבר הבא מן הצומח יש לו מבנה, התחלה וסוף. יש לו מערכת אוטונומית של מבניות וסדר בתוכו. הגודל שלו נגזר מהמבנה. לעומתו, הדומם – הגודל שלו הוא מקרי ומקומי. אם ניקח למשל חלק מאבן, יש בה רק את המסה שלה אך אין בה מבנה, היא יכולה להיות צוק שלם או סלע כמו שיכולה להיות קטנה אם נשבור אותה. אין מערכת ומבנה בתוכה. 

אנו רגילים לזהות חיים בתסיסה שלהם ובאנרגיה המתפרצת, וכך אנו מפרשים את המבנה כמשהו שמגביל וממסגר את הכוח התוסס לבל יתפרץ ויאבד. גם בתורה וברוחניות אנו נוטים לזהות מסגרת השומרת את כוח החיים לבל יתפרץ באופן לא מבוקר ונכון.

אך האמת היא שהמבנה הוא יסוד החיים עצמם. המבנה נשאר גם לאחר שהחיים נעלמים. כך נראה עלים או בעלי חיים כמו חרקים שיש אנשים שאוספים ושומרים משום שיש ערך ומשמעות במבנה עצמו, גם אם אין חיים תוססים בתוכו.

גם בתורת החיים שלנו עלינו לתת חשיבות עליונה למבנה עצמו, לתרי"ג המצוות, לא כמסגרת שומרת ומגבילה אלא כעצם רעיון החיים.

אם כן, מה יש לדבר כשהוא חי, מה הבדל יש בין עלה יבש לעלה ירוק וחי?

עיקר החיים הוא הפער שיש בין הפנים לחוץ. אומנם כל אורגניזם לא יכול להתקיים בסביבה עוינת שלא מאפשרת לו לחיות, אך ישנו פער מחויב בין הפנים לחוץ שהביטוי שלו הוא חילוף החומרים. לעלה יבש יש רק מבנה, בעוד שלעלה ירוק יש חיים בתוכו – פנים וחוץ.

כך הדבר אף ברוחניות. דבר ראשון ישנו מבנה שהוא התורה, המצוות, אפילו ישיבה היא מבנה נצרך. כך קהילה וכל מבנה שמקיים רוח בתוכו. המבנה לא עומד לשינוי ולא מתבקש ממנו שינוי, אך החיים בתוכו מתבטאים בכך  שיש הפרש באדם בין הפנים לחוץ. 

כל אדם חווה את הדברים באופן שונה, כל אדם מתבקש, מכוח היותו חי, שיהיה בו פער בין החוץ הקבוע לאופן שהדברים חיים בתוכו. זוהי הצורה הבריאה של חיים. משכך, כשהאדם מזהה פער בין הפנימיות שלו לאופן שבו הדברים מוצגים בחוץ, אל לו לפרק את המבנה אלא לקיים דו שיח וחילוף חומרים ביניהם. 

לדוגמא, בהקדמת הנפש החיים כותב ר' איצלה בנו של ר' חיים, כי אביו היה מוכיחו על שאינו משתתף בצערא דאחרינא. 

כשדברים אלו נשמעים לנו, אנו יכולים לחשוב – מה רצה ממנו ר' חיים, הרי בלימוד תורה גם כן האדם מסייע לאחרים ומשפיע עליהם! ואף נתמה – האם רצונו של ר' חיים לסגור את הישיבה ולעסוק בגמילות חסדים?

אך הדבר ברור שאף שר' חיים הוכיח את ר' איצלה שישב ולמד כראוי ובכך הועיל לאחרים, ואף שוודאי לא היה בכוונתו שיפסיק ללמוד או יסגור את הישיבה, יש משהו בתוך האדם, בפנימיות, שצריך להיות שונה מהמבנה הכללי. גם כשהמבנה הוא שיש ישיבה וכי תפקידו הוא לשבת וללמוד, ישנה תביעה פנימית להועיל לאחרים, כשלכך נברא האדם. פער זה הוא ביטוי לפנים ולחוץ, לחיים שהאדם מחזיק בתוכו.

האדם מקשיב, תמה ומגיב. זהו חילוף החומרים שמקיים את החיים בתוך המבנה. אל לנו להירתע מכך או להיבהל ולחשוב כי על המבנה להשתנות.

עלינו לדאוג לכך שלא נהיה כעלים יבשים, שלא נישאר רק עם המבנה. אנו צריכים לקיים את השיח הפנימי בין הפנים לחוץ ובכך לחיות. 

גם בלימוד הדברים מתקיימים באופן זה. לעיתים קיימים אצלנו היסוד והתפיסות היסודיות שהם המבנה, בעוד קושיות ודחקים עלינו לנהל באופן שלא יסתור את המבנה, אלא יקיים דו שיח בין הפנים לחוץ וכך ידייק את הדבר.  עלינו לזכור כי הפנים צריך להיות שונה מהחוץ, וודאי שאין בכך שום בעיה או קריאה לשינוי המבנה. הדברים משתנים בעדינות תוך שיח פנימי וחרישי.

אנו יכולים להבחין כי האדם יכול לחוש שינוי תהומי במחשבה שלו ובהבנתו את הסוגייה. נראה לו כי הבין משהו חדש בתכלית בעוד כשינסה לבטא את הדבר במילים, הם יראו כי הוא ביטא את הרעיון הקודם. הסיבה לכך היא שקיים פער בין הפנים לחוץ, ולא תמיד יש לפנים ביטוי במבנה עצמו. 

גם המשגיח שכל כך דחף ודיבר על כך שהאדם צריך להועיל לאחרים, לא היה יכול לסבול עסקנות. הדברים אולי נראים סותרים, אך כאמור, זהו הפער בין המבנה לחיים בתוכם. גם כשדיבר על הצורך בקירוב רחוקים על ידי אברכים אנשים קמו והתקוממו על דבריו, כאילו בכוונתו לסגור את הישיבה והכוללים. 

העבודה המוטלת עלינו היא להעמיד את המבנה באופן יציב ונכון ובתוכו להשתנות ולהתקדם. 

אם היו צריכים לתלות משפט בשערי הישיבה, זה שיתמצת את מטרתה העליונה, אמר המשגיח כי הוא היה כותב – 'והצנע לכת עם אלוקיך'. העומק שטמון במשפט-פסוק זה הוא כי השינוי נעשה בצנעה בתוך האדם, בלי להשפיע ולשנות את המבנה עצמו.

תורת חיים היא כאשר המבנה יציב, כאשר תרי"ג המצוות הן הדבר שלא משתנה, ובכל זאת ישנם חילופי חומרים של החי בתוכו. ישנו פער בין הפנים לחוץ. לעיתים דווקא הדברים המאתגרים את האדם, הם אלו המבטאים את תמצית החיים שלו בתוך המבנה הקיים והיציב.