אמונה ואירועי המגילה
אדם עומד, לפניו עתיד – עמום ולא ידוע, פתוח להתרחשויות ולשינויים. אחריו עבר – מה שכבר קרה, בו דבר לא ניתן לשינוי.
היכן האמונה יכולה לשכון ולהתקיים, בעתיד או בעבר?
במושכל ראשון נראה לנו שהעתיד הוא המקום שהקב"ה יכול להתערב בו ולשנות, ומשכך, זהו מקום האמונה. לעומת העבר, בו הכל קרה ולא ניתן לשינוי.
אך האמת הפוכה. העתיד אומנם אינו ידוע, לא קרה עדיין, אך דווקא כלפיו ישנם רצונות של האדם – מה יקרה ואיך. אלו רצונות חזקים שבכוחם להסתיר את מבט האמונה מהאדם.
לעומת זאת, בעבר, כשהאדם מסובב את המבט, הוא רואה את יד ה' לאורך כל הדרך. השינויים, המקומות הבלתי מתוכננים שהאדם עבר דרכם, כל אלו מספרים את יד ה' שהתערבה במהלך חייו, בשונה מהתכנון שלו.
כך גם בפורים, לאורך הדרך לא ראו את נוכחות ה' בתהליך, רק לאחר מעשה מתברר שה' היה שם לאורך כל הדרך ועשה את כל הנעשה.
בפסח לעומת זאת ההתגלות הייתה שונה, היא הייתה 'מעלינו', הקב"ה היה נוכח כבר כשהדברים קרו.
בדרך כלל העולם מתנהל בדומה לפורים – הקב"ה מתגלה רק למפרע, ורק כשמסתכלים לאחור מבחינים ביד ה' שהייתה מעורבת. הסיבה שאנו לא רואים ומאמינם כשאנו צופים פני עתיד היא כאמור מחמת הרצונות שלנו, הם כל כך חזקים עד שמסתירים ומונעים את האפשרות להאמין.
כך היא הנהגת ה' בעולם, וכמו שאומר הרמב"ן: "שאין הקב"ה עושה ניסים לעיני כל רשע" הניסים נסתרים בהווה, לא כל אחד יכול וראוי לראות אותם.
המבט אותו הביא מרדכי על אירועי המגילה אינו הסתכלות או הבנה אינטלקטואלית, אלא זו התבוננות פנימית שפירשה את המאורעות באופן מסוים.
מרדכי פירש את עובדות העבר באופן מסוים. הכליה שגזר אחשוורוש על היהודים יכלה להתפרש כמי שקרתה מחמת שמרדכי לא השתחווה להמן, וזה אכן האופן הגלוי של הדברים. אך מרדכי פירש את העובדות באופן שונה – סיבת הגזירה, אומר מרדכי, היא בגלל שלפני שנים השתתפו בסעודתו של אותו רשע.
מה שאנו יכולים ללמוד מהמבט של מרדכי הוא שכליה על עם ישראל לא תיתכן שתתרחש בגלל קונספירציה פוליטית, הסיבה חייבת להיות פנימית.
כך בחיים הפרטיים, ישנם דברים שוליים וישנם מהותיים, בכל דבר מהותי לא נוכל לומר שדברים קרו סתם כך או מסיבה שטחית כזו או אחרת. חייבת להיות סיבה פנימית עמוקה דרכה ה' מדבר אלינו.
אפשר ליפול בקלות להסברים פשטניים ביחס לקורות. גם אצל מרדכי הייתה סיבה לחשוב שמרדכי אומר את מה שאומר כי הוא רוצה לכסות על העובדה שהכליה נגזרה מחמתו, שלא השתחווה להמן, ועל כך שהחמיר על עצמו שלא לצורך שלא להשתחוות. אך ההבנה הנדרשת היא שגזירה על כלל ישראל באה מסיבה עמוקה.
בשביל שהאדם יוכל לפרש נכון מהו המסר שהקב"ה מעביר לו דרך המקרים, הוא חייב להרחיב את המבט שלו – להבין שישנו מושג של 'כלל ישראל', שישנם מושגים שונים דרכם אירועים יכולים להתפרש באופנים שונים.
לפעמים הקב"ה מזמן קשיים לאדם כדי להביא אותו למקום מסוים, להכווין אותו לעשייה מסוימת. אך כשהרקע הרחב לא קיים, הוא גם לא יפרש את הדברים כמכוונים למקומות אלו.
הדרך היא להרחיב את הידיעות דרך ספרים או לימוד אחר במושכלות ומושגי האמונה, כך יהיו לנו את הכלים לשמוע את קול ה' מתוך אירועי החיים.