אם ברצוננו לחזור ולהחכים מספרי המוסר, עלינו למצוא את האופן בו הספרים משנים את חיינו. עלינו ללמוד את הספר באופן כזה שהוא יתמודד עם נקודת המבט שיש לנו על החיים, וכך ההתעמתות עם דברי המוסר תשנה אצלנו באופן יסודי את המבט על החיים עצמם, עוד בטרם נפנה לשנות את המעשים.
להקשיב לתורה מתוך חוזק ועצמאות
הכנה למתן תורה היא לתת לתורה לדבר את החיים שלנו.
מבט על החיים נעשה לעיתים קרובות על פי מבט פסיכולוגי וכדו', כשהתורה נדחקת למקום של קיום צייתני להוראות עליהן היא מצווה, באופן בו אנו מתקשים לחלץ מתוך הוראות התורה דרך שלמה ומבט מחכים על החיים עצמם.
האם אכן ייתכן מבט על החיים על פי התורה? ר' ישראל ראה בלימוד מוסר את מה שבונה את המבט התורני על החיים. מה שמעבר, ואולי אף קודם, לקיום ולהישמעות לחוקי התורה ולהוראותיה.
צריך לומר ביושר שללימוד המוסר אין כיום עדנה, וכך גם ליכולת לראות את מצוות התורה ככאלה המעניקות מבט אחר על החיים ככלל.
מה נשתנה בזמננו, והאם ניתן להחזיר את היכולות שלימוד המוסר העניק ללומדים אותו?
אנו רגילים לחשוב שבימים עברו אנשים היו חזקים יותר ובעלי עמדה עצמאית, ורק כך לימוד המוסר השפיע עליהם. אך כיום אנשים חלשים וחסרי חוזק פנימי.
אומנם זה אכן נראה כך, אך החולשה אינה מהותית. גם כיום אנשים בטבעם חזקים, אלא שהעולם הנוח בתוכו אנו חיים, מוביל אותנו לתחושה של חולשה.
לאנשים עם אישיות חזקה ועצמאית, היכולת להשתייך לתורה הגיעה דרך ספרי המוסר, אלו שביד ברזל הורו להם מה לעשות וכיצד להתנהג. הם גם תיארו להם את עונשי הגיהינום ואת מה שצפוי למי שלא עושה את ציווי התורה.
ספרי מוסר אינם רעיונות הגותיים ויפים, אלא הם מדברים ומדרבנים את האדם לעשות את חובתו בעולמו.
כך, כשהאנשים חזקים ברוחם, הם אינם נסוגים מיד מעמדתם אלא מהרהרים בדברים ונותנים להם לחלחל לתוכם. באופן זה הם נותנים לספרי המוסר להנהיג אותם.
הלומד היה שומע את הדברים שספרי המוסר מורים לו וגוערים בו, וכך היה מהרהר בנפשו ועומד על הפער שיש בינו לבין העמדה שהציג ספר המוסר. הוא התבונן בדברים מתוך אתגר ולא מתוך חולשה ונסיגה מיידית. באופן זה היו ספרי המוסר מאירים את עיני הלומד לדרך שהתורה מתווה ומאירה בה את החיים.
אנו, לעומת זאת, בחולשתנו, מיד מאמצים את הדברים שהעלו ספרי המוסר ומקבלים על עצמנו לעשותם ככתבם וכלשונם. כך יוצא שאנו יודעים ידיעות מוסריות רבות, אך אלו אינן משנות את מבטנו על העולם ועל חיינו. החיים שלנו אינם משתנים בעקבות הלימוד, גם כשנקיים את כל ההוראות הכתובות בספרי המוסר.
אם ברצוננו לחזור ולהחכים מספרי המוסר, עלינו למצוא את האופן בו הספרים משנים את חיינו. עלינו ללמוד את הספר באופן כזה שהוא יתמודד עם נקודת המבט שיש לנו על החיים, וכך ההתעמתות עם דברי המוסר תשנה אצלנו באופן יסודי את המבט על החיים עצמם, עוד בטרם נפנה לשנות את המעשים.
צייתנות אינה הדבר הנרצה בלימוד מוסר, אלא דווקא העמידה במלוא קומתנו מול המסרים העולים מספרי המוסר וההתעמתות הפנימית עימם. אלו ישנו אותנו מבפנים ויעניקו לנו מבט חדש שיהיה על פי התורה.
הספר אמור לגרום לנו להסתכל באופן שונה על העולם מתוך עיניים של תורה, אך לצורך כך עלינו להיות חזקים ובעלי דעה מוצקה בבואנו ללמוד את ספרי ודברי המוסר.
האדם צריך להשתנות ולא רק לשנות את מעשיו. לצורך כך עלינו לדאוג כי יהיה שם 'אדם', בקומתו ובדעתו.
וכך אמר גם הסבא מקלם – כי הצלחתו במוסר נבעה דווקא מחמת התנגדותו למסרים שעלו מהלימוד. היישום ארך לו זמן, כשבינתיים ההתבוננות בפער שבינו לבין התורה היא מה שבנתה אותו ונתנה לו נקודת ראייה על פי התורה.
היישום המיידי, כאמור, מחטיא את המטרה ואינו משיג שינוי בהסתכלות על החיים ועל העולם על פי עיני התורה.
פסיכולוגים כתבו ספרים טובים ומרשימים, אך אם ברצוננו לאמץ את מבט התורה, עלינו ללמוד באופן האמור בלימוד התורה ככלל ובלימוד המוסר בפרט.
הביקוש לחוזק ולעמדה אישית בלימוד התורה אינו מרדנות, אלא חשיבות שהאדם נותן לעצמו ולחייו. כך, כשהוא לומד ופוגש בדברים השונים מהעולה על דעתו, הוא לא נסוג מיד ומשנה את מעשיו, אלא מתעמת ומעבד את הדברים עד שיתיישבו על ליבו ויעניקו לו מבט אחר וראייה שונה על העולם.
לצורך כך על האדם לשים לב ולהיות מודע כלפי עצמו – מה הן תכונותיו, מה הדברים המפריעים לו, ומה התגובות שהוא מגיב במצבים מסוימים מספרות על עצמו. כך הוא יבין מה נדרש ממנו בעבודת ה', וכך הוא אף יעמוד על מידותיו, להבין מה היא דרכו הייחודית בחייו.
זהו האופן בו האדם יחדד את תחושותיו ודעותיו כלפי הוראות ומצוות התורה, וכך מצוות אלו לא יהפכו רק להוראות מעשיות אלא לדרך ומבט שלמים.
על מנת שהתורה תנהיג אותנו לא נדרש מאיתנו להחליף את החיים, אלא להתבונן ולחשוב במה היא מדברת אלינו, וכך לאמץ בעצמנו את חוכמתה ולהטמיע את מבטה בתוכנו.
עלינו לשוב ולהתבונן בתורה בדרך של חכמה, ולא רק בדרך של שמיעת הוראות וכניעה מיידית לאותן הוראות.
לעיתים מה שעומד לנו לרועץ זוהי דווקא הנאמנות לדור הקודם, ההכנעה מולו והצייתנות המובנית. אך אם חפצי חיים אנו, עלינו לחזק בעצמנו את השריר העצמאי בנפשנו. כך המפגש עם התורה יהיה פורה ומחכים באופן שבו נספוג אותו לתוך המבט על החיים עצמם.
זוהי העבודה היסודית לעמדה הנפשית הנכונה בקבלת התורה ובלימודה.