להטעין תוכן במעשה פשוט

אהבת ישראל היא 'להטעין' תוכן במעשים הפשוטים

אהבת ישראל מחייב לגלות ולאהוב את גדלות הישראל שיש בכל אחד מישראל, וזאת על ידי עבודה אישית של האדם עם עצמו. 

מוכנות לתת לזולת את ההזדמנות להתגלות ולהפתיע במעלות עמוקות שלא היו נראים שיש בו בהיכרות השטחית. 

• האם פעולות חיצוניות יצליחו לשנות אותנו.

• איך ניתן לפתח קשר קרוב לאדם גדול.

• מהו הדרך לתת לזולת להפתיע אותנו. 

בהמשך לעבודתנו לקניית מעלת אהבת ישראל היו ששאלו, שהלא לכאורה העבודה הזו צריכה להיות במעשה פשוט, לבא ליהודי ולחייך אליו, ולהיות נחמד כלפיו, ומאחר ש'אחרי המעשים נמשכים הלבבות', נרכוש את המעלה הזאת של אהבת ישראל, ומדוע צריך להיכנס ולהעמיק כל כך בכל הנושא.

אחר איזה מעשים נמשכים הלבבות

ואמנם על אף שהוא יסוד נכון וגדול, שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, מכל מקום אין המכוון שמעשה חיצוני בלבד יכול לחנך את האדם, שהרי יתכן ששניים יעשו את אותו מעשה בדיוק, אחד מהם עשה חסד, ועל ידי אותו מעשה הוא נהיה בעל חסד גדול יותר, ואילו השני היה בליבו להחניף לחבירו ועשה מעשה חנופה, ועל ידי אותו מעשה הוא נהיה בעל חנופה גדול יותר, ועבור שהמעשה ימשוך את הלב דרוש שהמעשה יהיה מוטען במטען נכון .

האדם יכול לעשות מעשים הנראים מעשי ענוה, אבל במבט פנימי ומעמיק הם באמת מעשים של גאווה ורדיפת כבוד, ואפילו האדם בעצמו צריך לעבוד לזהות את המניע האמיתי שפועל אצלו, וכמו שכבר כתב הגרי"ס באור ישראל (מכתב ד) על כן אף שלבסוף מעשה של אהבת ישראל הוא מעשה פשוט מאד – לאהוב יהודי, מכל מקום כדי שמעשה זה יכוון אותנו לאהבת הזולת הוא חייב להיות טעון במשמעות נכונה ומדויקת.

'ישראל' הוא מעלה גדולה ועמוקה באדם

אהבת ישראל זו לא 'עובדה' שהאדם פתאום מחליט להשתנות ביחסו לאחר, אלא זהו דבר שצריך להתבונן בו ו'לגלות' אותו, ודורש שינוי גישה כלפי זולתו, והעבודה מתחילה בעבודה אישית של האדם בינו לבין עצמו.

מעלת 'ישראל' היא מעלה עמוקה ו'גדלות' באדם שיכולה להתגלות, והעבודה שלנו בזה היא, לתת הזדמנות לזולת להתגלות ולהפתיע בתוכן הטמון בו, אנו רגילים לשפוט ולהסתכל על אנשים לפי תבניות מוגדרות מראש ועל פי המראה החיצוני, ומבלי להמתין שהוא יראה את עצמו, ואין דבר הפוך מאהבת ישראל יותר מזה, מאחר ומעלת 'ישראל' אינה מעלה שנראית על פני השטח, כי אם בעומק והתבוננות, ועלינו לתת לו את האפשרות להתגלות ונבאר .

אהבת ישראל דורשת העמדת הזולת במרכז

היסוד של אהבת ישראל הוא לתת לזולת את 'המרכז', אנחנו רגילים תמיד להתבטא ולהביע את דעתנו בכל נושא שהוא, וקשה לנו לשתוק ולהקשיב לשני, ומשום שהאחר מוכר וצפוי ואנחנו כבר יודעים מיהו, אך הדרישה של אהבת ישראל היא להזיז את עצמנו מעט, לוותר על המרכז, ולהשאיר את עצמנו פתוחים וקשובים לשני, לתת לו להפתיע ולהראות גילויים חדשים מתוך עומק ה'ישראל' שבו ותפיסות העולם שלו ואז יתכן ונראה גם דברים גדולים.

אנשים חושבים שאדם מן השורה לא זוכה לפגוש באנשים גדולים, בוודאי לא באופן יום יומי, אמנם אין זה נכון, אדם המשאיר את עצמו פתוח ל'הפתעות' יכול לפגוש אנשים גדולים הרבה פעמים במשך היום, ומשום שבאמת יש הרבה אנשים גדולים, אלא שבכדי לראות אותם, ואת גדלותם, צריך לרצות לראות אותם בדרך שלהם, גם ילדים קטנים יכולים להפתיע בעומק של מעלות רבות כמו חסד, נאמנות, ועוד, אלא שבשביל זה צריך להתבונן.

לעיתים נתינת מקום לשני נעשית מתוך רצון לעזור לו, שכן בכדי לסייע לאחר צריך למצוא אצלו מעלות ודברים גדולים על עצמו שהוא לא מכיר ולא מודע אליהם, ובאמת שיש בזה מעלה גדולה לעזור לאחרים, אבל עדיין צריך לרומם את זה, שזה לא יהיה רק כדי לעזור לשני, אלא גם להבין שהוא

המבחן שמגלה האם אדם הוא 'עובד' על הענין הזה של אהבת ישראל, הוא ביכולת שלו להסביר לאחר בצורה פשוטה מהי העבודה, אך אם אדם מתקשה להגדיר מהי העבודה של אהבת ישראל, הרי זה סימן שהוא לא 'עובד', כי כאשר עובדים ממש למעשה הרי שחוזרים לפשטות, והעבודה עצמה היא מעשה מאד פשוט, לתת לשני את הבמה, ולמרות שזה מעשה כל כך פשוט ולא שונה, באמת הוא בעצם שונה מאד, כי זה נעשה ב'הטעמה' אחרת לגמרי, עם התוכן הגדול של אהבת ישראל, 'שהאדם עושה מקום אצלו בעצמו' ושם הוא נותן לזולת להתבטא, וכך הוא נותן לו פתח להראות את עצמו .

וזו אם כן הדרך הנכונה להתייחס למצות 'ואהבת לרעך כמוך', וכמו שכתב הרמב"ם (דעות ו, ג(, שאהבת ישראל היא מצות 'ואהבת לרעך כמוך', וזהו העומק במה שצריך להסתכל על החבר "כמוך" כפשוטו, כמו שאדם מסתכל על עצמו, וכמו שאדם מורגל לכך שהוא ודעותיו הם המרכז, כך הוא צריך להעמיד את השני במרכז, שלא יהא הכול נמדד בקנה מידה של עצמו, וכך ניתן להגיע בצורה טבעית למה שכתב הרמב"ם (שם) שצריך לספר בשבחו וכו', כי בדרך הזו מתגלים דברים גדולים ועמוקים אצל הזולת .

בעבודה זו יש הוספה על המעשה הפשוט של 'אהבת ישראל', ואין זה רק חיוך חיצוני, אלא עבודה פנימית עשירה .

גילוי היופי היהודי

עתה נוכל לקבל עוד יותר טעם במה שכבר הזכרנו (בועד הקודם) את דברי הרב הוטנר שאמר כי 'יהודי זה דבר יפה', משום שכאשר נותנים ליהודים להיות דבר 'צפוי' הרי שאין בזה יופי, כי רק דבר בלתי צפוי מפתיע, אך כאשר ניתן ליהודי להפתיע, הרי שזה 'יפה' כי גדלות לא צפויה של יהודי זה דבר מרנין, והוא דבר גדול שמתגלה בתוך החיים .

זהו אם כן הרקע של אהבת ישראל כפי שהתבאר עד כה, והעבודה היא, לנסות לחיות ולהתבונן במבט כזה.