זכיה בדין היא נס ואין דרך על פי הטבע לזכות בדין אך אנו בטוחים בנס, אין לנו להכין את עצמנו לימים אלו על ידי זכויות ומעשים בלבד שהרי קבעו חז"ל שזה תמיד יהיה נס, מוכרח אם כן שההכנה היא הבנה מהי מציאות של קבלת עול מלכות שמים.
זכיה בדין היא נס ואין דרך על פי הטבע לזכות בדין אך אנו בטוחים בנס, אין לנו להכין את עצמנו לימים אלו על ידי זכויות ומעשים בלבד שהרי קבעו חז"ל שזה תמיד יהיה נס, מוכרח אם כן שההכנה היא הבנה מהי מציאות של קבלת עול מלכות שמים.
ועד רביעי אלול – נעשה ונשמע קבלת עול
ימים גדולים אלו שאנו עומדים בפתחם דורשים הכנה מוקדמת, מהותו של יום ראש השנה הינו שייכות למלכות שמים.
בימים עברו דיברו רבות על נושא של קבלת עול מלכות שמים, נושא זה איבד מעט ממשמעותו מפאת כובד משקלו, אנשים רבים אומרים שאיננו יכולים לעמוד בדרישה של קבלת עול מלכות שמים ומשום כך מתעסקים בקרבת ה' ודברים מעין אלו.
התורה קבעה את ראש השנה ליום טוב ואמרו חז"ל למרות שכל אדם העומד לדין ובפרט דין על חייו לובש שחורים ומתעטף שחורים ומתענה, ישראל לובשים לבנים ואוכלים ושותים בטוחים שיעשה לנו נס.
בדברים אלו אנו רואים שזכיה בדין היא נס ואין דרך על פי הטבע לזכות בדין אך אנו בטוחים בנס, אין לנו להכין את עצמנו לימים אלו על ידי זכויות ומעשים בלבד שהרי קבעו חז"ל שזה תמיד יהיה נס, מוכרח אם כן שההכנה היא הבנה מהי מציאות של קבלת עול מלכות שמים.
משמעותה של קבלת עול הינה התמסרות מוחלטת לדבר ה' כלומר יש עסק של הבורא עולם לגלות מלכותו ואנו מתמסרים לתכנית זו. על פניו נראה לנו שדיבורים אלו יוצרים מתח גדול, אך בהבנה נכונה אין דבר עשיר ומעניין יותר מהתמסרות זו.
אחד ממושגי היסוד שאנו מכירים הוא 'נעשה ונשמע' מכירים אנו את גודל מעלתה של אמירה זו אך אם נתבונן מדגישים אנו את חלק ה'נעשה' בלבד כלומר שמעלתה של אמירה זו מתבטאת במוכנות לעשיה על כל פנים, אך מהי אמירת 'נשמע' לא התברר לנו, כל היקף ידיעת ההלכה נכללת היא באמירת 'נעשה' משום שעל ידי לימוד נכון מגיעים לעשיה נכונה מהי מעלתה העצמית של 'נשמע'?
כשאדם מכניס את עצמו להכרח גמור בקבלת עול מלכות שמים בכך שייך הוא לעשיה, אך במצב של קושי בעשיה מוכרח הוא לגלות כוחות חדשים של שייכות למעשה, גילוי כוחות אלו היא השמיעה שנאמרה למעלה עליונה. נמצא מהלך הדברים קודם 'נעשה' אדם מכניס את עצמו להכרח גמור ולאחר מכן 'נשמע' הוא מוצא בעצמו צדדים חדשים של שייכות למעשה.
התפיסה הרווחת בנושא קבלת עול היא שאדם מכריח את עצמו לבצע בכל מחיר את הדבר הברור וגם בזמני קושי גדולים הוא לוחץ את עצמו להכרח זה, עבודה זו לא מצליחה להחזיק מעמד משום שכל כולה התנגדות למציאות האדם.
לפי דברינו קבלת עול הוא אמנם הכרח אך אין בו הכרח לצורה מסוימת אלא שהמעשה מוכרח להעשות ומשום כך בזמני קושי הסוגיא באותו נושא מתרחבת, דווקא הקושי לקיים הוא הרחבת הסוגיא, גישה זו מעמיקה את החיבור משום שאין בה התנגדות, עסק התורה בנוי אצלנו בדיוק כך, הדברים שאינם ברורים מהווים את הצורך להרחיב את הסוגיא ובכך יוצרים חיבור לתורה.
מקור מעלת נעשה ונשמע נלמד בגמרא מהפסוק 'גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו' שנאמר במלאכים, מלאך נקרא על שם שליחותו אך אין להבין שליחות של מלאך בצורה שטחית שהוא רק הכח הפועל, אלא שבשליחות זו נמסר בידיו הצורך לפעול וכעת הכח מסור בידיו והוא צריך לראות איך לגרום לדבר לצאת לפועל, זוהי מעלת 'נעשה ונשמע' שביארנו שעל ידי ההכרח לעשות מגלה אדם כוחות חדשים השייכים לנושא.
בפרשת התשובה נאמר 'לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה' התורה שוללת שמציאות התורה לא בשמים ואם היתה כך הסדר היה 'וישמיענו אותה' ואחר כך 'ונעשנה' היפך נעשה ונשמע משום שתורה מחוץ לאדם צריכה שמיעה כלומר ידיעת הדבר על בוריו ואחר כך עשיה.
קיימת תחושה שלפעמים אנו מתנהגים בעבודת ה' כאילו התורה בשמים כלומר מחוץ לחיים שלנו ומשום כך אנו מחפשים את הדבר הברור 'וישמיענו אותה' ורק אח"כ 'ונעשנה'.
אך מעידה התורה 'כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו' אין הכוונה שבעומק הנפש יש לכל אחד שייכות לקדושה ובהכרח חזק אפשר לחדור את קליפות החטא, שהרי החוטא נמצא בזוהמת החטא ושם התורה אומרת 'קרוב אליך הדבר מאוד', עבודת התשובה היא החזרת הקשר בין האדם לבורא באותו מקום שבו הוא היה מנותק, החזרת הקשר נעשית על ידי גילוי כוחות חדשים שמחברים את האדם לקיום רצון ה' אם כן הכוונה שעבודת התשובה קרובה מאוד משום שגם היצר שמגיע בכדי להקשות הוא הסיבה שאדם מגלה כוחות חדשים בעצמו לקיום רצונו יתברך.
אדם שניגש לתפילה בידיעה שהוא צריך להיות מונח כולו בתפילה בלי מחשבות אחרות והיצר מגיע ומזמין לו טרדות הרי מחמת היצר עצמו הוא מחפש כוחות חדשים ודרכים בכדי להתחבר למרות הטירדה.
בדברים אלו אנו מעמידים את עבודת התשובה בהתאמה למציאות האדם שהרי הוא מרחיב את הקשר לבורא באותו מקום שבו היה מנותק, הריחוק עצמו מכריח אותו למצוא כוחות חדשים של שייכות לבורא. כי קרוב אליך הדבר מאוד'.