ימי בין הזמנים מהווים עבורנו אתגר חינוכי נפלא, בימים אלו שוהים בני המשפחה גם יחד משך זמן ממושך שלא כבשגרה. שהות זו, נעימה ככל שתהיה, תמיד תציף בפנינו שאלות וקונפליקטים רבים ומגוונים, כמו, מה נכון וראוי ומה לא, מה בתוך הגבול ומה מחוצה לו, וכדומה.
ואכן ראשית עלינו להתבונן על מהותו של בין הזמנים, מה ענינו, ומהי התועלת הרצויה שעלינו להפיק מימים אלו?
לכל אדם יש כוחות נפש ייחודיים ונעלים היכולים ומסוגלים לחבר אותו אל הקדושה, ועיקר עבודת האדם היא לנווט ולהשתמש בכוחות נפשו בכדי להשיג עבודת וקרבת ה'. ואכן, במהלך השגרה אנו עדים לכוחות מסוימים וייחודיים בהם ניחנו, ואיתם אנו משתדלים לעבוד ולהתעלות.
אך דא עקא שמהלך ימי השגרה התובעני, מונע מאיתנו לגלות עוד כוחות נפש חבויים ונסתרים, ובכדי לחשוף אותם אנו נדרשים להרפיה ומנוחה, וימי בין הזמנים הם אפוא העיתוי הזדמנות נהדרת לחשיפת אותם כוחות חדשים ומגוונים.
נקודת המבחן של מעלת כוחות הנפש היא, האם ניתן יהיה להשתמש, לנווט ולמנף אותם ברבות הימים למעלות רוחניות או לא. כאשר באמת לתכונות רבות מאוד יש אפשרות להתפתח עם הזמן למעלות רוחניות גבוהות יותר, כמו כוח הציור, התמדה במשחק, החלטיות, סדר וארגון, ומעלות רבות נוספות.
כאשר אדם מגלה אצלו תכונות שכאלה במהלך בין הזמנים, הוא יוכל להשתמש בהם ברבות הזמן לעולם גבוה יותר, כך שכוחות אלו יקשרו אותו לקדושה. אולם ישנם תכונות ודחפים לריגושים שאין להם שום שייכות לעבודת הבורא, ולעיתים הם אף עלולים לפתח כוחות המפנים עורף חלילה, ועלינו להישמר היטב מפניהם.
בימים אלו מוחם של ההורים עמל ויגע, כיצד להעניק לילדיהם חופשה נעימה ומועילה, כזאת שתחליף את כוחם ותחדש כנשר נעוריהם לקראת הזמן הבא לטובה, ובעקבות כך, אחת הסוגיות שצפה ועולה בבתים רבים היא סוגיית הריגוש והחוויה, מה ניתן וראוי לעשות, וממה עדיף להימנע.
יש הנוטים לחשוב מטעמים שונים ומגוונים, כי על ההורים לתת ולאפשר לילדיהם כל דבר היכול לבא במעטפת כשרה כביכול, וכך גם ומתקני אקסטרים מפחידים למדי באים בחשבון, כל עוד הם בהנהלה או אוירה חרדית ומפוקחת. ועלינו להתבונן האם אכן הדבר ראוי מבחינה חינוכית?
לאור האמור לעיל נראה כי עלינו לבחון היטב, האם כוח הנפש המסוגל לחוות פחד מצמית, או לפרוק אדרנלין בצורה מוגזמת, אכן יכול לקדם אותנו בעבודה? האם יכולה להיות לחוויה שכזו שייכות כלשהי לקדושה?
והאמת שכאשר נתבונן בדבר נבחין, שכוחות הנפש המתעוררים בעקבות חוויות מסוג זה, לא רק שאינם יכולים לשמש עבור עבודת ה', הם אף עלולים לפתח מידות הנוגדות עבודה רח"ל.
ימי בין הזמנים אינו זמן של פורקן יצרים ואיבוד שליטה. ההתנסות והחיכוך בפחד מצמית ובטירוף חושים אינו מקדם ומשפר את מידותיו של האדם, להפך, הוא מחספס ומטשטש את החוש הנכון שראוי היה שיהיה לאדם, וכל חיכוך וניסיון שכזה רק מרחיק את האדם מתיקון מידותיו.
בימי בין הזמנים אכן יש צורך בהרפיה ומנוחה, לשנות סדרים, ולנסות דברים חדשים ומעניינים, זהו זמן לפתח כוחות שיוכלו לשמש את האדם לצורך גבוה ברבות הימים, אך שומה עלינו להיזהר מפעולות ודחפים שרק מרחיקים את האדם, ואין להם שום צד קירבה לאחר מכן.