תחילתו של זמן חדש מחדש בנו רצונות ושאיפות שונים ומגוונים. חילוק הזמנים הוא דבר מבורך ביותר, בזכותו ניתנה לנו אפשרות לסיים ולהתחיל מחדש, לתחום את העבר ולפתוח הווה ועתיד חדש, טוב ונעלה עוד יותר. כל הבריאה כולה בנויה על התחדשות שכזאת: היום מסתיים ומתחיל אחריו יום חדש, השבוע מסתיים ומתחיל אחריו שבוע חדש, כך גם החודש, והשנה בבחינת "תחל שנה וברכותיה".
התחלות אלו נותנות לנו הזדמנות חדשה לעתיד טוב יותר, ויש לתת מקום מיוחד לאותה התחדשות, שתוכל להביא בכנפיה התחלה חדשה. אולם דווקא מכח אותה אפשרות מיוחדת, נוטים אנו להעמיס את כל שאיפותינו וחלומותינו עם תחילת הזמן, בלי התבוננות מעמיקה האם זו אכן שאיפה נכונה עבורנו, או שמא זו שאיפה דמיונית ולא מציאותית.
פעמים רבות אנו אומרים לעצמנו: הפעם אני אצליח למלא את שאיפותיי, לסיים את המסכת, להקשיב ולסכם באופן עקבי בשיעורים, לדייק היטב בזמנים, וכן רבות על זו הדרך. דא עקא שבהרבה מן המקרים אנו מוצאים את עצמנו כעבור זמן מה נבוכים, מאוכזבים ולעיתים אף שבורים: לא עמדנו ביעד שהצבנו לעצמנו, לא התמלאה שאיפתנו.
כאשר נתבונן בדבר נבחין ששאיפותיו של אדם יכולות לבא מכח מספר גורמים. לעיתים יהיה זה גורם שטחי כמו לחץ חברתי, סיפורים על גדולי עולם, או סתם דמיון שגוי. במקרה כזה נקל להבין מדוע אנו לא מצליחים למלא את אותן שאיפות, שכן אין להן שום שייכות והתאמה לכוחותנו ומציאות חיינו.
אך ישנו גורם נעלה יותר המביא את האדם לשאיפות, והוא – הרצון להשתנות ולחולל שינוי בחייו. זהו אכן גורם רצוי ומבורך, אולם פעמים רבות גם השאיפות והיעדים הבאים בעקבותיו אינם מצליחים לחולל את אותו שינוי רצוי. וזאת עלינו להתבונן: מדוע, מה מונע מאותה שאיפה הבאה מכח רצון כה נעלה וחשוב, להתממש ולהתמלא בסופו של דבר?
מענה לתמיהה זו נוכל ללמוד על פי הכתוב במשלי (י"ז, כ"ד): "את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה ארץ", וכתב הגר"א, שהכסיל הוא מי שמבקש לסיים את כל המסכת, או לקיים את המצווה בשלמות והוא אכן מסיים אותה, אך בכל זאת הוא נשאר "כסיל". וזאת כיצד? הלא הוא מילא אחר מבוקשו ושאיפתו לסיים את המסכת ולקיים את המצווה, ומדוע עדיין "כסיל" יקרא?
מתברר אפוא, כי כאשר האדם מבקש לחולל שינוי בחייו, לא יועילו לו כל היעדים השונים שהציב לעצמו. יכול הוא לעמוד בכולם בגאון, ועדיין להישאר כסיל שלא השתנה מאומה. יעדים אלו כשלעצמם אינם משנים את האדם, ורק "את פני מבין חכמה", רק כאשר ישנה התעסקות עם הנושא בו האדם חפץ להשתנות, רק אז ניתן להשתנות ולהחכים.
שאיפות טובות באות מכח הרצון להשתנות, אך אם ביטויָם הוא בהצבת יעדים בלבד כמו לסיים מסכת, או לקיים מצווה – אלו לא יביאו לידי שינוי. ניתן יהיה לעמוד בכל היעדים ועדיין להישאר כסיל, כי שינוי אמיתי בא רק על ידי "את פני מבין חכמה" – התעסקות תמידית עם הנושא שבו חפצים להשתנות.
כך אנו מוצאים בדברי הרמח"ל בהקדמתו למס"י, שכתב, כי אף שהקורא יודע את שכתוב בפנים, התועלת תבוא רק "על ידי החזרה עליו וההתמדה", דהיינו, ידיעת הדברים בלבד, לא תביא תועלת, אין שום ענין לגמור את הספר מכריכה לכריכה, רק ההתעסקות והעיון שוב ושוב באותם נושאים ידועים ומוכרים שבהם חפצים להשתנות, היא זו שתפיק תועלת.
נוכל לתת דוגמה לכך מהתנהלות האדם בביתו, כאשר הוא חוזר לביתו ונפגש עם משפחתו, הוא אינו חוזר על מה שהיה אתמול, אלא בכל פעם ופעם זו התעסקות מחודשת עם המשפחה. כך עלינו לדעת שבנושאים שבהם אנו חפצים להשתנות, לא ניתן לשאוף רק למלא יעד כלשהו, אלא עלינו להתעסק שוב ושוב עם אותו עניין ורק כך נוביל לשינוי אמיתי.
ההתעסקות עצמה רצופה עליות ומורדות. כאשר אנו למדים שהשינוי האמיתי בא מכח ההתעסקות, ולא מכח העמידה ביעדים, שוב לא תפול רוחנו לנוכח אי עמידה ביעדים, שכן השינוי נולד רק על ידי התעסקות שיש בה תנודות למעלה ולמטה, ואילו העמידה ביעדים בלבד עדיין יכולה להשאיר את האדם כסיל מוחלט.