ימי השובבי"ם מהווים עבורנו זמן לעבודה על תוספת קדושה בחיינו ביתר שאת, ולשם כך עלינו להתבונן מהי מהותה של קדושה, וכיצד נוכל לעבוד ולהשיגה גם בימנו אנו.
מובא בספרים (נפש החיים שער א, י, יא. ועוד), כי קדושה באה תמיד בתוספת, מהותה של קדושה היא תוספת, כלומר, יכולת שכלית לראות דבר מוכר כביכול באור חדש נוסף, אחר ממה שהכרנו, דומה הדבר לקומה על גבי קומה, כאשר הקומה השניה שווה במידותיה ובנראותה לקומה התחתונה, אך עם זאת היא על גבי הקומה התחתונה.
תוספת קדושה היא היכולת לראות קומה נוספת בדברים ובמעשים פשוטים המוכרים לנו זה מכבר ולחיות גם שם. ועל כך אמרו חז"ל (סוכה מה, ב), "ראיתי בני עליה והן מועטין", דהיינו, מועטין הם אותם אנשים המצליחים לעלות ולחיות באותה עליה שעל גבי הקומה הפשוטה.
אכן ודאי שקדושה היא 'הפרשה והבדלה', אולם עלינו להבין שהפרשה זו איננה פרישות והתנזרות כפי תפיסתנו הפשוטה לפיה ככל שאדם יהיה פרוש ומובדל מהנאות העולם הזה הרי הוא יותר קדוש, אלא פרישה והבדלה בין המבט השטחי על חיינו למבט גבוה יותר, ויכולת להוסיף ולראות קומה גבוהה יותר מהקומה התחתונה והשטחית.
כענין הזה אנו מוצאים שכינויו של יום השבת הוא 'יום מנוחה וקדושה', על אף שיש בו ריבוי תענוג במאכל ובמשתה וכו', ומדוע אפוא נקרא 'יום קדושה'? הרי לנו שמהותה של קדושה הינה להבין שהנושא העומד לפנינו גדול הרבה יותר ממה שנראה לנו באופן פרטי ושטחי, הוא שייך בעצמותו לעולם גבוה יותר, וכך תוספת התענוג שיש בשבת קודש אינה באה בכדי להגביר ולמלאות לנו סיפוק ותאווה, כי אם לתת אור חדש וקדוש גם לדברים שבמבט שטחי נתפסים אצלינו כגשמיים וחוליים.
לכך אנו מוצאים שכל ענייני השבת כפולים הם, כמ"ש חז"ל (בעל הטורים ועוד) על הכתוב "והיה משנה" (שמות טז, ה), "כל מעשה השבת כפול, שני כבשים שתי ככרות שתי נרות זכור ושמור", כפילות זו מלמדת אותנו על מהותה של קדושת השבת, בה אנו נותנים לכל דבר ודבר מבט גבוה ומרומם יותר מהמבט השטחי המוכר והחולי, בשבת אנו מניחים קומה נוספת על הקומה הקיימת, הכפילות מבטאת את היחס הכפול שיש בכל דבר ודבר, יחס פשוט ויחס של קדושה.
נוכל לחוות זאת בגישה שלנו לאכילה, ניתן לחיות בקומה הראשונה והשטחית בלבד ולחוות רק את טעמי המאכל, ניתן אף להעמיק מעט יותר ולהתבונן על הרווח הפרטי שיש לנו בכך שהאוכל מזין, אך במבט של קדושה אנו עולים קומה מעבר לעולם המוחשי שלנו, ויכולים להתבונן על חסדי הבורא שיש במזון והאפשרות לעבוד אותו מכוחו, במבט כזה אנו עולים קומה ושייכים לתמונה גדולה הרבה יותר, ובאים לידי קדושת האכילה.
אכן לקדושה אין גבול, וגם כאשר השגנו קומה אחת של קדושה, ניתן להרחיב ולבנות עוד קומות נוספות באותו הענין ממש, וכפי שמצאנו גדולי עולם שקידשו את עצמם באכילתם בתיקונים בלי גבול.
פעמים רבות טועים אנו לחשוב כי תוספת קדושה באה על ידי אמירות ומחשבות טמירות ונשגבות, אולם האמת היא שתוספת הקדושה צריכה להיות שייכת לגופו של המעשה אותו אנו עושים ומקדשים, ולשם כך אנו צריכים להתבונן ולהרחיב את המבט על המעשה עצמו, ולעומת זאת מחשבות גבוהות ונשגבות ככל שתהיינה אינן נוגעות במעשה עצמו אותו אנו עושים, וממילא לא יקדשו אותו.
ומעתה אם חפצים אנו להוסיף קדושה בחיינו, עלינו לדעת כי כל הרחבה ותוספת התבוננות והבנה מעבר למבט השטחי שיש לנו בין במעשים גשמיים כביכול כמו מעשה האכילה השינה וכדו', ובין במעשים רוחניים כמו תפילה ולימוד וכדו', היא התחלה של תוספת קדושה באותו מעשה.