בקריעת ים סוף כלל ישראל היו במציאות שהיא מעין עולם הבא, מוקפים בעולמו של הבורא מכל כיוון שהוא, הם הלכו על קרקע שהבורא הכשיר להם, אכלו פירות מקירות המים, ונבקעו להם מעיינות שתייה, כל מציאות העולם השתנתה למציאות של "ביבשה בתוך הים" – עולם הבא בתוך עולם הזה.
מלבד הניסים הגלויים שראו ישראל במצרים, שחיזקו אצלם את ההכרה שהבורא מנהל את העולם, ומלבד עשייתם לאומה במכת בכורות כפי שנאמר (שמות ד, כב): "בני בכורי ישראל", בנס קריעת הים זכו ישראל לגילוי נורא כיצד כל מציאות חייהם היא בעולמו של הבורא יתברך, גילוי זה היה כעין הצבת שגרירות של הבורא בעולם בזה, כמו ששגרירות מהווה שטח אחר ושונה בתוך מדינה, כך ישראל מעמידים בעולם הזה מקום בפני עצמו, שבו העולם מתנהג באופן שונה לחלוטין משאר העולם.
ומדברי משה לישראל (שם יד, יג): "אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם", אנו למדים, כי מאותו הרגע שגם העולם הזה נהפך להיות שגרירות של הבורא, הרי ששוב הוא אינו יכול לסבול את טומאת מצרים, ולכך גם כאשר הים שב לאיתנו – לתנאו הראשון ולטבעו הרגיל, למצרים כבר אין מקום בעולם.
כאשר יש שגרירות של הבורא בתוך העולם, הטבע בעצמו אינו סובל את מצרים ודוחה אותו. ולכן אמר משה לישראל שלא יוסיפו לראותם עד עולם, כי מאחר שהטבע השתנה, והתגלה שגם בעולם הזה ניתן לחיות בעולמו של הבורא, הרי שהעולם הפשוט מצד עצמו דוחה את מצרים. גילוי זה הוא מעין העתיד לבא, אז המציאות מצד עצמה תדחה את הרוע מתוכה ולא תוכל לסבול אותו, החוטא לא יוכל להתקיים במציאות כזאת, ולא יהיה אפשרות לפעול בה בצורה מעוותת, המציאות עצמה תתנגד לקלקול.
בשעת קריעת הים זכינו לגלות שאנו שייכים לעולם של הבורא, עולם שבו יש סדרים חדשים ומציאות שונה, המים שתנאם הראשון הוא להיות נוזלים קמו ונקרשו, והקרקע שלא בטבעה להצמיח פירות הניבה פרי. גילוי זה היה רק לשעתו, לאחר מכן הים שב לתנאו הראשון, אך ההארה מאותו הנס נשארת ומתחדשת בכל שנה ושנה עד עצם היום הזה.
אנו מוצאים בדברי הרמב"ן על פסוק ראשון של קריאת שמע (דברים ו, ד), שההנהגה הפשוטה של הבורא בעולם היא להראות שהוא מנהיג את עולמו וגורם לדברים שיקרו, לכך עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו "שם תפארת", דהיינו שיראו כיצד הוא המסובב, המושך בחוטים, ומנהיג את העולם, הנהגה זו אינה מגלה כיצד הוא נמצא אצלנו בתוך המציאות, ולכך באופן פשוט אדם לא יכול להצביע על חפץ ולומר שהוא רואה בו את הבורא כי לא זו ההנהגה כעת.
רק בקריעת ים סוף היה גילוי שהמציאות בעולם הזה היא מציאות עולמו של הבורא, ועל זה נאמר (ישעיה סג, יב): "בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם", דהיינו אז התגלה שיש שם ה' בתוך העולם ממש, ולכך המציאות עצמה השתנתה, אולם כיום גילוי זה אינו נוכח בחוש, ועל כן אנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלחש, עד שישוב ויתגלה לנו לעתיד לבא נוכחות הבורא בתוך המציאות.
המציאות של העולם בו אנו חיים משמשת מעין במה לכל דבר, היא מאפשרת לכל אדם באשר הוא להציג ולהביע את מה שחפץ, הן לדבר מצווה והן ח"ו לדבר עבירה. אולם לעתיד לבא המציאות תשתנה כך שהבמה עצמה לא תאפשר הצגה של דבר עבירה כי אם קיום דבר ה'.
כדי לזכות לגילוי כה נורא, כלל ישראל נדרשו לאמונה גדולה יותר ממה שנדרשו עד כה, לא רק לראות כיצד הבורא מנהיג את העולם, אלא להאמין שכל המציאות כולה יכולה להשתנות לחלוטין ברצונו של הבורא. וכך, טרם נכנסו בתוך הים, האמינו ישראל כי כל סדרי העולם המוכרים להם עד כה יכולים להתהפך בבת אחת כאשר יכנסו לתוך עולמו של הבורא, ועל ידי אמונה זו זכו למציאות חדשה לגמרי.
בשנים האחרונות אנו חווים תהפוכות במציאות החיים, מגיפות ומלחמות רח"ל, מצבים חדשים שלא הכרנו עד כה, מציאות זו מכריחה אותנו להרחיב את האמונה הברורה שכאשר הבורא יתגלה יקרו דברים שלא הכרנו עד כה, תהיה זו מציאות שאינה שייכת ומותאמת לכללי העולם הרגילים.
מצבינו היום ממחיש כיצד כאשר הבורא נכנס לתוך המציאות, קורים דברים שהם מעבר לכל דמיון, ועלינו להרחיב את אמונתנו שכל זה הוא בזעיר אנפין מהגילוי הנורא שיהיה לעתיד לבא בגאולה השלימה, בה המציאות עצמה תשתנה ותגלה בבירור את נוכחותו יתברך, ואף תדחה מעצמה את כל הרע מתוכה, כפי שהתגלה מעין זה בשעת קריעת הים.