בימים אלו כלל ישראל כולו מצוי בסערת רגשות עזים ומעורבים, הארת הפנים שהיתה לנו מהבורא יתברך במערכה האחרונה, בניגוד לכל התחזיות הקודרות יותר או פחות, גרמה לכל מי שלב יהודי 'מרגיש' פועם בקרבו, להתפעל ולהשתומם ולנסות לתת מילים והבנה למה שקרה כאן.
התחושה הרווחת בציבור היא שאנו עדים לדבר גדול שמתרחש ומתהווה. תחושה זו מעמידה רבים מאיתנו כמו 'בעמדת תצפית', הצופה על התגליות שמתרחשות בהתאם לעולם הציפייה של כל אחד לפי ענינו ובית מדרשו, האחד יראה בזה שייכות לאמונה וביטחון, השני יראה בזה שלב בהתפתחות הגאולה, ואילו השלישי יראה בזה התגשמות דברי הנביאים וחז"ל, וכן הלאה.
ואכן, על אף שניתן ואף נצרך להביט על המתרחש במבט גבוה ונשגב, עלינו להבחין כי סוף סוף מבט שכזה בדרך כלל אינו מחייב ומכריח עבודה, אלא בעיקר מרגש ונותן לנו תחושת התמצאות והבנה במה שמתחולל כעת ובעתיד לבא.
אולם מהיסודות הבסיסיים ביותר בעבודת הבורא הוא לעבוד בהתאם למציאות. כאשר הבורא מביא לאדם מציאות כלשהי הוא מעונין שהאדם ינוע ויגדל בעקבות אותה מציאות. המציאות במבט של עובד ה' היא כמו סימן דרך המרמז לו היכן הוא נדרש לעבוד. וממילא ברור אפוא כי דווקא לנוכח התחושה שדבר גדול מתרחש, לא די לנו בעמדת תצפית מרוממת על המציאות, אלא חובה עלינו להאזין ולהתבונן מהו מימד העבודה שמונח בפנים, מהי תגובת העבודה המתבקשת מאיתנו בעידן שכזה.
כדי לפתח 'עבודה' בהתאם למציאות, אנו נדרשים להביט על המציאות בצורה פשוטה ולא מתוחכמת, שכן המבט המתוחכם מחזיר אותנו עד מהרה לעמדת התצפית וההתמצאות, ונותן לנו מימד עליון שלא כל כך ניתן לעבוד איתו בפועל, ואילו המבט הפשוט מאפשר ומזמן עבודה. מהו אם כן המבט הפשוט שניתן לתת למציאות בימים אלו?
נראה כי המבט הפשוט והישיר ביותר למציאות, הוא חיבתו וקרבתו הגדולה של הבורא יתברך לכל כלל ישראל, במערכה האחרונה התרחשו ניסים מעל כל הגיון, וגילתה לעינינו חביבות וידידות עמוקה של הבורא כלפי כל ישראל באשר הם, הן למדקדקים והן לאלו שעדיין אינם רח"ל.
מבט פשוט וישיר זה נותן לנו הבנה חדשה ב'כלל ישראל', שאף כי אנחנו מנוגדים בכל תוקף למי שאינו שומר תורה ומצוות, עדיין כולם חשובים ונצרכים מאד לבורא יתברך, וגם דרך אותם תועים יכולה לבא ישועה לישראל, כפי שאנו מוצאים בגיחזי, שעל אף כי אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין קז, ב), בכל זאת באה לישראל ישועה על ידו (מלכים ב, ז).
ועתה אם אנו חפצים לעבוד בהתאם לגילוי זה, עלינו לחפש מקום עבודה הנוגע לכלל ישראל. מקום שכזה מונח בתפילת שמונה עשרה, על פי דברי הנפש החיים (שער ב), המבאר שתפילה זו עוסקת בצורך גבוה של השכינה בכלל ישראל, ולא בצורך פרטי ואישי. תפילה זו עוסקת בהעמדת צורת כלל ישראל בצורה נכונה שתאפשר חיבור מתוקן של הבורא עם העולם.
בתפילת שמונה עשרה אנו מבקשים להיות מרכבה לשכינה בצורה מתוקנת בלי צורך במכות ומכאובים, לשם כך אנו צריכים שכל כלל ישראל כולו יהיה מתוקן, כפי שניתן לראות שכל הבקשות שלנו בתפילה זו היא בלשון רבים, ואף חותמים את התפילה במילים: "וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל".
כל התפילה כולה עוסקת בהעמדת כלל ישראל כולו יחד בצורה מתוקנת לצורך גבוה. אנו מבקשים שהבורא יישאר "תהילתנו" אף כשלא נזדקק לרפואה, ומייחלים בברכת השיבה שופטינו "והסר ממנו יגון ואנחה", שהשמחה בחיינו תבא מכח 'בירור' ולא מכח עזרים חיצוניים וגשמיים כדברי הגר"א. כך אנו מבקשים "וקבצינו יחד" שתהיה אחדות גמורה בכל כלל ישראל, לא מכח צרות ואימת מלחמות, אלא מכח היותנו מתוקנים ועומדים הכן לצורך גבוה.
אכן היו שפירשו את תפילת שמונה עשרה בצורה פרטנית ופשוטה יותר, ככזאת המפקיעה מכוחי ועוצם ידי, ואף שניתן להתפלל בצורה כזאת. נראה כי בתקופה שבה אנו חווים גילוי ורוממות נוראה, גם התפילה שלנו צריכה להיות ביתר רוממות כדברי הנפש החיים, באותה נקודה הנוגעת למציאות מעלתם של כלל ישראל המתגלית בימים אלו.