פרשת נצבים-וילך – בחירה
ובחרת בחיים: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה, ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר ה' מנת חלקי וכו', הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך. (רש"י כ יט)
האם אנחנו פועלים מתוך בחירה?
"ובחרת בחיים" הוא צווי הנאמר לכל עם ישראל כאחד, לפשוטים שבעם ולגדולים שבו, כולנו צריכים שהקב"ה יניח את ידינו על מקום הטוב, והוא פלא, שכן כל אחד מאיתנו חפץ בחיים, ואם כן בוודאי שכל אחד בוחר בחיים מעצמו, ומדוע יש צורך בציווי לבחור בחיים ובהנחת הקב"ה את ידינו על גורל הטוב?
כן יש לתמוה לאידך גיסא, אם הבורא עולם מניח את ידנו על גורל הטוב הרי הוא כבר עשה את הבחירה עבורנו, ומה נותר לנו?
מתברר, כי הבחירה הנדרשת היא בדבר שאנו מעצמנו לא מזהים בו נקודת חיים, ובמבט ראשוני נדמה כי אין בה חיות כלל, ולכך אנו נדרשים שהבורא עולם יניח את ידינו ויאמר לנו כאן בפנים טמונים חיים שלמים – בחר בהם.
עבודה זו ראשיתה באמונה, להאמין שבכל מצב אליו נקלענו, ובכל מצווה שנצטווינו אף אלו הנראים לנו חסרי חיות, הבורא עולם הוא זה שהנחה והוביל אותנו למקום בו אנו נמצאים, ובאותו מקום טמונים החיים שלנו.
אך לא די בכך, עלינו לבחור ב'חיות שיש באותם הפעולות והמצבים, המטרה אינה לבחור מתוך הכרח ואילוץ, אלא לעבוד לגלות ולחשוף את ה'חיות' שיש לנו בוודאות באותם המקומות, שהבורא עולם הגדיר עבורנו, למרות שאיננו יכולים לראות אותם.
דוגמה לדבר, אדם שהוצרך לשהות בבית חולים בראש השנה, על פניו מצבו נראה לו מצב של 'דיעבד' חסר 'חיים', אולם עבודת הבחירה היא להאמין כי גם במקום כזה יש חיים, ומתפקידנו לבחור לגלות את אותם חיים.
אנו נתקלים בכך רבות, בהכנת אוכל לילדים מדי בוקר, בעריכת קניות וכדו', פעולות אלו על פניו נתפסות אצלינו כטכניות בלבד, ובזה גופא עבודת הבחירה דורשת מאיתנו לבחור לגלות את החיים שיש באותם פעולות.
ישנם מצוות ומצבים רבים בחיינו שאנו ניגשים אליהם מתוך הכרח ללא חיבור, אנו עלולים לגשת אליהם בזלזול ובחוסר חשיבות, לראות בהם מצבים זמניים וסתמיים, שכל מה שנדרש מאיתנו הוא להבליג ולתת להם לחלוף.
כך גם במצוות אנחנו יכולים להחליט ללמוד 'שניים מקרא ואחד תרגום' כי זו ההלכה, אך לא די בזה, כדי לבחור ב'חיים' שיש באמירת 'שניים מקרא' נדרשת נכונות לגלות 'חיות' בשנים מקרא, אולי נמצא עושר בתוך המצווה, אולי נתעורר ממנה ונלמד מכוחה משהו על עצמנו, נקודת החיות אינה צפויה, אך ההחלטה ללמוד צריכה לבוא מתוך אמונה שיש חיים בתוך המצווה, ואנו בוחרים בחיים.
הבחירה, אינה 'קבלת החלטה' מבין שתי אפשרויות, מהותה של בחירה היא לעמוד מול דבר שקודם הבחירה אין בו מקור חיים מנקודת מבטו של האדם, ובכל זאת להאמין ולבחור בחיים שיש שם, כי הבורא עולם מניח לנו שם את היד ואומר כאן אתם יכולים לחיות, כאן בפנים יש חיים.
אנו עומדים עתה לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, ההבנה הזאת נותנת לנו תקוה, שכן לפיה ההכנה למשפט ראש השנה היא להראות לבורא עולם איך אנו 'בוחרים' בחיים, ולשם כך עלינו לקחת דבר אחד קטן, דבר של 'מה בכך', דבר שנראה כי אין בו שום 'חיות והרגש', לבחור בו, ולמצוא גם שם חיות, מתוך אמונה שיש בפנים נקודה חיים עבורנו.