פרשת משפטים – השרשה קדומה
לא תשא שמע שוא: אזהרה למקבל לשון הרע
ולדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבוא בעל הדין
השני.
האם אנחנו אובייקטיבים?
פסיקת דיין חייבת להיות אמת צרופה על פי דין תורה, באמצעות שיקול דעת טהור ואובייקטיבי, וקובעת התורה ששמיעת צד אחד ללא נוכחות האחר פוגעת בשיקול הדעת, וגורמת לדיין להעדיף את הצד הראשון באופן לא מודע.
הלכה זו ברת תוקף, גם במקרה בו באים אל הדיין שני אנשים שאינם מוכרים לו כלל, שניהם נראים לו אותו הדבר בדיוק, ואין לו שום קשר וסימפטיה כלפי אף אחד מהם, ואף יודע שלאחר שיצאו מביה"ד לא יפגוש בהם שוב לעולם, אעפ"כ אסור לו לדיין לשפוט דין זה מאחר וכבר אינו יכול להפעיל 'שיקול דעת' נקי.
והוא פלא, שהרי הדיין יודע שזה רק צד אחד בסיפור, ומה בכך ששמע דברי בעל דין אחד קודם דברי חברו?
חז"ל מלמדים אותנו כאן תובנה מרתקת אך מפחידה על פעולת הנפש, הרושם הראשוני שלנו בכל עניין הופך מיד לעובדה מבוססת עבורנו, אנחנו חושבים שאנחנו עדיין אובייקטיביים, חופשיים לשקול את שני הצדדים שווה בשווה, אבל הרושם הראשוני שלנו הוא כבר המציאות עבורנו, ולשנות או להשתחרר מה"מציאות" הזו כמעט בלתי אפשרי.
ועל כן דיין השומע צד אחד, הרי כבר נקבעה בשכלו השרשה מסוימת שכך היא המציאות, מעצם היותה הנחה קדומה בזמן אצלו בשכל, ושוב אינו יכול להיות 'אובייקטיבי' באותו דיון.
כך גם באיסור קבלת לשון הרע שדרשו חז"ל מפסוק זה, כאשר אדם שומע לשון הרע, הוא יודע שהשמועה שהוא שומע אינו אמת אובייקטיבית, אך שמיעתו תחילה גורמת לו לקבל זאת מבלי משים, ולהטיל את חובת ההוכחה על כל מי שיאמר אחר כך אחרת.
ומלמדים אותנו חז"ל כי איסור קבלת לשון הרע אינה דווקא בשמיעה מאחר כפי שאנו מורגלים לחשוב, אלא גם 'סטיגמות' ורושם ראשוני מוטעה שאנו מתפיסים על עצמינו והסביבה, המשתרשים אצלינו להנחה ראשונה, יש בזה משום קבלת לשון הרע.
עלינו להיות מודעים לכך, אנחנו יודעים שיש לנו הטיות אישיות, אבל אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו מוטים רק בגלל ההבנה הראשונית שלנו.
אנו מוצאים זאת גם בגישה לילד או לחניך, שכאשר יש לנו איזה תפיסה באישיות שלו ובהלך רוחו, אנו נוטים לקשר כל בעיה והתנהגות, לאותה תפיסה שיש לנו, ומרגע שהגענו לרושם הראשוני שלנו עליו, אנחנו חושבים שאנחנו מכירים את הילד או התלמיד שלנו, וכבר לא משנה מה הם אומרים או עושים, אנחנו רואים רק אישור להבנה הראשונית שלנו.
עלינו להילחם באופן פעיל בהטיה הזו, זוהי עבודה לא קלה אבל אם לא ננסה, נישאר עם הרושם הראשוני שלנו, ובואו נהיה כנים, הרושם הראשוני שלנו כמעט אף פעם לא מדויק לחלוטין.