פרשת כי תבוא – מצוות ווידוי

פרשת כי תבוא – מצוות ווידוי 

ואמרת לפני ד' אלקיך: התודה שנתת מעשרותיך (רש"י דברים יב יג) 

האם המעשים שלנו מוגדרים?

במצות הפרשת תרומות ומעשרות מלבד חיוב ההפרשה כדין, מצאנו חיוב נוסף לאחר השלמת הבאת המעשרות לבער את כלל המעשרות, ולהצהיר בפה את הנאמנות לקיום מצווה זו כדת וכדין לפני ה'.

הצהרה זו טעונה הסבר, איזה צורך יש בסיכום זה לאחר ההפרשה, הלא אם קיימה כדין וכהלכה ומילא את חובתו יבוא על שכרו? ובפרט שמסדר המקראות נראה כי בקשת "השקיפה ממעון קדשך" באה כהשלמה לאמירה זו וראויה רק למי שעמד ואמר נוסח זה לפני ה', והוא פלא.

רש"י בפירושו כתב שהצהרה זו ענינה וידוי, 'התוודה לפני ה' אלקיך', התוודות – מתפרשת בדרך כלל כהודאה על החטא. אולם הלא עתה איננו עסוקים בחטאים, אלא בקיום המצווה כדת וכדין, ומדוע מצוות אמירה בפה קרויה 'ווידוי מעשרות'? 

עולם המעשים שלנו נתונים לפרשנות ועלולים להיות מעורפלים ולא ברורים, לדוגמה, שיחה עם הורה יכולה להתפרש כיחס וקשר אישי, או כחובה הנובעת מתוך הכרת הטוב או כבוד, או לחילופין כהנאת שיחה גרידא.

בדיבור לעומת זאת, יש ביטוי מדויק עקבי והגיוני, בדיבור יש הגדרות ברורות וחתוכות המכילות בתוכו את תוכן ומהות הנושא עליו מדובר.

'ווידוי' הוא מלשון 'וודאות", הווידוי בא לבטא להגדיר ולאמת את פעולותינו, בהבעת הפעולה בפה, אנו מסירים ממנה את הערפול ומבודדים אותה מכל תהיות וספקות העלולות להתלוות אליה, ותופסים את המהות בלבד. 

בווידוי מעשרות נדרשים אנו לאמת את פעולת ההפרשה עם הרצון השורשי שלה, 'עשיתי' ככל אשר 'צויתני'-, כלומר, המעשה אכן תואם ומבטא את ה'ציווי' – רצונו יתברך, פעמים רבות הפעולות שלנו אינן מבטאות את הרצון השורשי שיש בפעולה, למשל, אנחנו יכולים לחפוץ להיות תלמידי חכמים, ולמרות זאת הפעולות לקראת מימוש רצון זה לא יהיו עקביות ומדויקות, כך שאנו לא יכולים לבודד את הפעולות ולהגדירם כצעד לעולם של ת"ח.

אך בווידוי מעשרות אנו מצהירים ומבררים, כי לא רק שהשגנו את התוצאה הסופית הרצויה, אלא אף ניתן לראותה ולהגדירה כולה כגילוי רצונו יתברך. 

מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מתייחדת בכך שהיא מבטאת את העובדה, שלבורא עולם יש מקום וחלק בתוך העסק שלנו, אדם אינו יכול לקנות שדה לשם קיום מצוות הפרשת תרו"מ בלבד, הוא גם אינו יכול לעשות את כל שדהו מעשר, עליו לקנות שדה לעצמו ולהפריש מחלקו שלו, כלומר, מצוות מעשר אינה רק נתינה, כי אם הכרה בכך שיש לבורא עולם מקום בעסק שלנו, ולכך זהו המקום הראוי למצוות ווידוי, כי בכך ישנה הכרה והצהרה שמעשיי האישיים נועדו להיות ביטוי לרצון ה'.

כן הדבר בווידוי של מצות תשובה, אנו מבודדים את המעשה מכל אפשרות ופרשנות שהיא, ומוכנים להסתכל על המעשה ולהגדירו כעבירה שביטאה את היפך רצונו יתברך, ועל כך אנו מבקשים מחילה. 

אנחנו פועלים רבות במשך היום, עלינו להתבונן האם אנו אכן מסוגלים להביע בפה את הפעולות שלנו?, האם יש בנו את האומץ לעבור על סדר היום שלנו ולבטא אותו בפה? האם נוכל לבחון את השיחה עם ההורה ולהגדירה כמעשה של כיבוד אב ואם? ממצוות ווידוי אנו למדים כי עלינו להיות מסוגלים לבטא ולהגדיר בפה את הפעולות שלנו, לאמת את מעשינו ולוודא כי הם אכן תואמים לשורשם הרצוי.