וידבר אלקים אל משה: דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה. ויאמר אליו אני ד': נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. (רש"י שמות ו, ב)
שאלת משה רבינו "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני" בסוף פרשת שמות, לא נבעה חלילה מחוסר סבלנות, משה רבינו מבין שהגלות במצרים היא חלק מתוכניתו של הבורא יתברך, אבל הוא גם יודע ומבין שהוא כבר נבחר ונשלח כגואל, ומשום כך שאילתו בפיו, מפני מה נשלחתי למשימה המעמיקה את הגלות והסבל של בני ישראל והלא זה מנוגד לתפקידי כגואל?
על כך עונה לו הבורא עולם "לא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים את דברי שדברתי לאבות הראשונים". ושומה עלינו להבין מהו המענה שיש בכך לשאילתו, הלא משה רבינו לא שאל מדוע להוציא את בני ישראל ממצרים, שאלתו הייתה "למה זה שלחתני" ושאילה זו נשארה לכאורה ללא מענה.
תפקידו של משה רבינו כגואל לא היה לייצר גאולה יש מאין, אלא להוציא את הגאולה מן הכח אל הפועל. עבודתו הייתה הגשמת ההבטחות שהובטחו כבר לאבותינו, האבות הקדושים חיו בעולם בו הכל כבר היה קיים אבל רק בכח ולא בפועל – וכפי שכותב רש"י, "לא נכרתי להם במדת אמיתות שלי שהרי הבטחתים ולא קימתי" כלומר מידת האמת ניכרת רק כאשר ההבטחות שנמצאות בכח מתממשות בפועל במלואן ונעשות למציאות, ואילו עבודת האבות היתה בהבטחות שטרם מומשו. וכעת תפקידו של משה רבינו לממש הבטחות אלו ולגלות את מדת אמיתות שלו יתברך.
מדוע אכן גאולת בני ישראל צריכה להתבצע בשני שלבים נפרדים, ראשית ההבטחות ועבודת האבות לקראתם ללא התממשות במציאות, ורק לאחר מכן מימוש ההבטחות והוצאתם לפועל על ידי משה רבינו?
ישנם שני אופני גאולה, יש גאולה הבאה כמענה לעצירת הסבל והגלות בו בני ישראל שרויים, ומטרתה מילוי צרכיהם של בני ישראל והגשמת הרצונות שלהם, משמעותה של גאולה זו הוא שהצד שלנו בא לידי ביטוי בעולם. אולם ישנה גאולה הבאה מצידו של הבורא יתברך שפועל בגלל התוכניות שיש לו עם העולם, בגאולה כזאת הרצונות שלו באים לידי ביטוי. כביכול זהו עניין ועסק שלו.
מאוויינו ושאיפתנו העמוקה כעם הנבחר, אינם רק שהבורא מצידו יגיב לצד שלנו ויתן לנו יחס מועדף על פני שאר האומות, אלא חפצים אנו להיות שייכים לצד שלו, להיות נציגיו ולמלא תפקיד בתוכנית שלו עם העולם.
אם ההבטחות היו מתממשות מיד, הם היו משויכים לצד שלנו כמענה לצרכים שלנו. עבודת האבות הייתה צריכה להיות מורכבת מהבטחות שלא מומשו, על מנת שזו תהיה עבודה מקודשת לתוכנית של הבורא עולם, עבודה הנוגעת לצד שלו בלבד. עליהם היה לתכנן ולבנות לראשונה את התגלותו של הבורא עולם בעולם מהצד שלו בלבד.
כך גם עבודתו של משה רבנו בביצוע התוכנית בפועל הייתה צריכה להתחיל בהבטחה שלא התממשה. אחרת, קיימת סכנה שהגאולה תהפוך לעניין של צרכים שלנו בלבד, בלי כל קשר לתוכניתו של הבורא. לכך גם בזמן הגאולה, השלב הראשון עוסק בצד שלו בלבד.
זו הייתה תשובתו של הקדוש ברוך הוא למשה: 'לא לחינם שלחתי אותך, אלא כדי לקיים את הבטחתי לאבות". הגאולה חייבת להיות הרחבה של עבודת האבות – ביטוי לתוכנית שלי, גם בתפקידך כגואל, עליך להחזיק בעבודת האבות של הבטחתי ולא קימתי.
עם ישראל נקלע בעת הנוכחית למצב מאוד כואב ומפחיד. אין ספק שכולנו מתפללים גם לגאולה מצרה זו באופן פרטי, וגם לגאולתנו השלימה. אולם בד בבד עלינו להעריך את מה שאותה גאולה מסמלת, אנו רוצים שהכאב והסבל ייפסקו, אך עלינו לזכור שבקשת הגאולה איננו רק על התייחסות לכאב שיש בצד שלנו ועצירת הסבל והכאב שיש בתוכנו, אלא על כך שתוכניתו ורצונו יתממשו – שנהיה ראויים שהכאב שלנו וכל התהליך המורכב הזה יוכל להוות נדבך במימוש התוכנית שלו יתברך, וכך נוכחותו תתגלה לעין כל, דרך הגאולה שלנו.
מה נפלא ומדויק נוסח הברכה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בברכת אבות, 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה'. גאולה הבאה באופן של 'זכירת חסדי אבות לבני בניהם' במימוש ההבטחה שלא התממשה, מבטאת גאולה אשר איננה רק מענה לצרכים ולסבל מקומי של כלל ישראל, אלא 'למען שמו באהבה', למען ביטוי של תוכנית גדולה ועצומה בעולם מצידו של הבורא יתברך, אשר זכינו לקחת בה חלק ולהיות שותפים לה.