פרשת אמור – מדת הנאמנות
ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף: חיללה וביזתה את כבודו שאומרים עליו
ארור שזו ילד ארור שזה גידל (רש"י ויקרא כא ט). והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי
עירה באבנים ומתה ראו גידולים שגידלתם .(רש"י דברים כב כא).
כיצד נרכוש את מדת הנאמנות?
בת כהן שזינתה או נערה המאורסה שקלקלה, חטאה מיוחס לאב ומעיד על כישלון בחינוך מהבית, עד כדי שכל הרואה אותה בקלקולה מקלל את אביה.
מדוע עבירת זנות שונה משאר העבירות ומיוחסת לאב?
קלקול של זנות מגיע מחוסר נאמנות.
מידת הנאמנות היא מידה הנרכשת בבית, ובגידה בנאמנות מעידה על כישלון נחרץ בחינוך בבית האב.
וכפי שיתבאר.
בפשטות מדת נאמנות מתבטאת בכך שהאדם נאמן לערכיו ולא 'עוזב' אותם מול פיתויים מבחוץ, כגון עובד שנאמן למעסיק ולא עוזב אותו מול פיתוי כלכלי אחר.
אך לכשנתבונן נבחין כי נאמנות היא כוח בנפש הרבה יותר עמוק – היא הזדהות עם עולם הערכים, עד כדי שערכים ומושגים הנוגדים את עולם הערכים שלנו כלל אינם מפתים אותנו.
ולדוגמה נאמנות לאיסור גניבה היא שלא עומד בפנינו בכלל פיתוי לגנוב, ועצם המחשבה על כך הוא כבר בגידה בנאמנות לאיסור.
כך גם ברור לכולנו שנאמנות בין בני זוג היא לא רק ששני בני הזוג מצליחים לעמוד מול פיתויים ולא לקלקל את הקשר ביניהם, אלא הנאמנות נמצאת בבסיס הקשר, היא קושרת קשר אמיץ של נישואין ובונה עולם שלא קיים בו פיתוי.
מידת נאמנות כזו נרכשת בבית.
ילד בריא בטבעו לא חושב אפילו לעזוב את הבית ואת הקשר בינו לבין הוריו לטובת בית אחר או סביבה
אחרת, אלא הוא נאמן לבית ויש לו הזדהות ואחיזה עמוקה ופנימית עם בית הוריו.
כל משיכה חיצונית חברתית נראית חיוורת ודלה לעומת המשענת וההכלה שיש לו בבית.
ההזדהות הטבעית הזו שקיימת אצל הילד תישמר אצלו אם הוא יהיה סמוך ובטוח בהוריו שהם נאמנים להתפתחות שלו בכל מחיר.
הנאמנות היא נאמנות לתפקיד ההורות גם מול פיתויים של הצלחות והישגים מחוץ למסגרת הבית, והיכולת להתפנות ולהיות לגמרי עם הבן גם מול משיכה לעיסוקים אחרים.
נאמנות היא גם כן היכולת להכיל ולאהוב את הבן גם מול ציפיות שהיו מהילד שלא התממשו.
נאמנות זו אמורה ללוות את הילד לאורך חייו, גם כאשר הוא מתבגר ועוזב את אביו ואת אמו ודבק באשתו, אותה הנאמנות עוברת איתו מבית הוריו לביתו מול אשתו, ואם חלילה יש פגיעה בנאמנות בין בני הזוג אזי מתברר שהילד לא רכש מידה זו בבית שבו גדל, וארור מי שילדו ומי שגדלו.
רואים אם כן שמידת הנאמנות היא לא רק בסיס הכרחי לכל עבודתנו בתורה ומצוות, אלא רק איתה נוכל לגדל את דור העתיד נאמן ועומד בחוזקה מול אתגרי הזמן ופיתויי העולם, ועלינו לשים לב כי הבית שבו אנו מגדלים את ילדינו הוא אכן מרחב נאמן ובטוח עבור ילדינו.