פרשת בהר בחוקתי – עמילות בתורה
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו: הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, כמו שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. (רש"י ויקרא כו ג)
כיצד נרחיב את עמל התורה גם אל מחוץ לכותלי בית המדרש?
קיום ושמירת המצוות מותנה בעמל התורה, רק כאשר מתייגעים ועמלים בתורה הלימוד מביא לידי מעשה.
אולם גם בזה לא די, אלא יש צורך בעמילות בתורה 'על מנת' לשמור, רק לימוד שמלכתחילה מכוון לקראת הצמחת עשייה מביא לידי מעשה.
מהו אותו עמל הנדרש לשמירת המצוות?
הפסוק מתאר את העמל בתורה כ'הולך', המשמעות של הליכה היא שהאדם עובר מהמקום שבו הוא היה והולך למקום חדש. כך גם עמל התורה היא עזיבת ההבנה והתפיסה הנוכחית לטובת הבנה עמוקה יותר.
עמל זה אינו רק יגיעה בסוגיות הש"ס בחיפוש אחר עומק רב יותר בתורה שאנו למדים בתוך כתלי בית המדרש, עמל בתורה הוא גם בתוכן והבנת המצוות שאנו עושים במהלך היום. בחקירת דרכים שונות ורמות עמוקות יותר של המצוה.
עמל ועומק במצוות מתגלה בעיקר במצוות שאנו מקיימים כ'חוק', אלו מצוות שחסר לנו בהם הבנה או חיבור ונעשות מתוך הרגל קטנות, או כחלק מהווי החיים, שם נמצא מקום לעמל, להעז להתייחס לקושי, מתוך רצון לגלות עומקים חדשים ותוכן אישי, שיכולים לחבר אותנו להבנה ולקיום מצוות.
וכגון אדם המעמיק במצוות תפילין ומעז לתהות על מעשה הקשירה של רצועות התפילין על היד כל בוקר, בלי לפחד להישיר מבט אמיץ לאזור בנפש שלא מחובר למעשה, וזאת מתוך ניסיון להתחבר לפעולת הקשירה.
אותו אדם יעמיק להבנה שהוא קושר את גופו ליחידה אחת עם הבורא עולם, והוא ימתין ויצפה להזדמנות לחוות חוויה עילאית זו בקיום המצווה.
אם בחוקתי תלכו – פירושו, עמל בתורה במקום של קושי וחוסר חיבור, להעז להציף את הקשיים באומץ רוח, על מנת לגלות תוכן עמוק יותר וחיבור אישי חזק יותר למצווה.
יגיעה זו מביאה לידי 'ואת מצותי תשמרו', כי היא מעוררת תשוקה לדבר שהיה נראה כמו 'חוק', ומגבירה אצל האדם את הציפייה מתי תבא לידו אותה המצווה, לחוות אותה בצורה החדשה שהתגלתה אליו.