ימי החנוכה הממשמשים ובאים, מעוררים אותנו להתבוננות מעמיקה במהות המחלוקת העיקשת שלנו עם חכמת יוון. מחלוקת זו, שמתקיימת ונוגעת אלינו עד עצם היום הזה, היא עקרונית ושורשית, ומשפיעה על כל מבנה חיינו בכל ימות השנה. אולם בימים אלו אנו מתעוררים ביתר שאת לבחון מחדש את הערכים והעקרונות העומדים בבסיס המחלוקת מול יוון, ולהבין את משמעותה העמוקה עבורנו.
תורתנו הקדושה מבקשת לבנות קומת אדם. התורה והמצוות נועדו כולם בשביל לעצב את קומתו של האדם ולפתח את אישיותו. ואכן גם חכמי יוון חיפשו לעצב את קומת האדם, וכפי שמסופר על אחד מחכמיהם שהילך עם אבוקה בידו וחיפש למצא אדם. ובנקודה זו ממש ניטשה המחלוקת העקרונית: כיצד נבנית קומתו של האדם.
מחלוקתנו עם יוון מתוארת בספרים: מחלוקת חכמת התורה מול חכמת יוון. הרצון בשתיהם כביכול זהה והוא, לבנות אדם, אך החכמות חלוקות. החכמה היא הדרך והמהלך להבנת והשגת הרצון, ומחלוקתנו עם יוון היא, מהו המהלך הנכון להשגת הרצון.
חכמי יוון סברו כי עיצוב בניית האדם נעשה באמצעות בניית חברה מתפקדת ומאורגנת, לשם כך השקיעו רבות במבנה החברתי דרך עיצוב תרבות, כתיבת ספרים, והדגשת החשיבות של מסגרת חברתית מגובשת, הכל בכדי להפוך את האדם ליצור קהילתי וחברתי.
אולם התורה הקדושה חלוקה על כך מהיסוד, וסוברת כי בנין האדם כולו מושתת על עצם היותו בעל בחירה ועומד ברשות עצמו, עד כדי שבאור ישראל (מכתב, ל) תמה הגרי"ס על בית שמאי ובית הלל, כיצד יתכן שקבוצה שלמה תחשוב אותו דבר ולא תהיה להם דעה עצמית? ותירץ על כך: שיש כוחות גבוהים למעלה מן השכל שמשפיעים על כך. ומדבריו למדנו, כי בחירתו האישית של האדם היא זו שבונה את קומתו מתחילה ועד סוף, ואילו התנהלות על פי חיי חברה, פעמים רבות רק דוחקת את בחירתו האישית וכלל אינה מתחשבת בה.
כאשר נעמיק בדבר נבחין כי גם 'תקופת הזוגות' שהחלה באותה העת, באה כתוצאה ממלחמה זו, שכן בחנוכה התגלה שליחיד יש "תורה דיליה", יש לו מקום אישי במהלך של חכמה, דעותיו ותפיסותיו משמעותיות. בניגוד לחכמת יוון החפצה לעצב חברה בה הכלל מתגלה ולא הפרט והדעה האישית.
דעתנו ואישיותנו צריכה להתבטא בחלקים רחבים מאוד בעבודת ה', אל לנו לחשוב שעצמאותנו מתבטאת רק בהתגברות על היצר, או בחידושים במקומות מצומצמים. ועל כן עלינו להתבונן בכנות: היכן התורה דיליה שלנו? הלא החברה כיום תופסת את מרכז חיינו. המשגיח הרב ולבה זצ"ל התבטא פעם, שהוא מתקשה להבחין בין אנשים, משום שכולם נראים אותו הדבר וחושבים אותו דבר, בעוד שבאמת הלא על זה ממש נלחמנו בחכמת יוון, ועלינו להמשיך ולהלחם עד עצם היום הזה.
חלילה לנו מלחשוב שדרישת התורה לבניית אדם עצמאי ואישי, נותנת גושפנקא להפקרות וחופש פעולה ככל העולה על הדעת, הס הדבר מלהזכיר, מחויבים אנו לציית לחוקי התורה וזקוקים אנו גם לחברה, אך כל אלו נועדו בכדי לבנות אדם אישי ופרטי, וכיצד אנו נבנים מכך?
החיי אדם היה מחותן עם משפחת הגר"א וגם ראה בו רבו, ועם כל זאת לעיתים נחלק עליו ופסק אחרת ממנו, ואכן היו שתמהו על כך, ועל כך כתב החיי אדם בהקדמתו השניה לספרו, שכבוד התורה אמיתי הוא להתעסק בתורה, ההתעסקות בדברי הרב היא הכבוד, ואין זה שום סתירה למחלוקת שבאה אחרי שקלא וטריא ועיסוק בדברי הרב. ומדבריו למדנו, כי האדם נבנה על ידי שהוא עוסק בתורה ומצוות יחד עם דעתו האישית והעצמית. ואילו ציטוטי הלכות בלבד אינם מגדלים את האדם.
יתכן שכיום אנו קטנים מידי בשביל להכריע סופית לא כמו הרב, אך עלינו לדעת כי כל עיקר בניית האדם היא על ידי עבודה וההתעסקות בדברי תורה – בדברי הרב, יחד עם הדעה האישית והעצמית. וכך גם צריכה להיות גישתנו לחברה, אכן אנו זקוקים לה בהחלט, ואף חייבים לה. אך בנייתנו אינה מכח היותה מעצבת או מבטלת אותנו חלילה – כגישת חכמי יוון, אלא מכח הבחירה והעיסוק האישי שלנו בה.