חינוך הרצון
איך מחנכים להתגבר על לחץ חברתי?
אחר שהתבוננו בכך שחינוך הוא תחילתו של תהליך ואל לנו לצפות לתוצאות מידיות, ובכך שאין אנו יכולים לחנך על פי ציפיות מוגדרות מראש, כי אם על פי כוחותיו של החניך, נתבונן עתה בנקודת הבחירה והרצון של החניך.
הבדל גדול ישנו בין 'תהליך חינוכי' לבין הוראה ספציפית, כאשר אנו משתמשים בכוח ה'הוראה', הרי בחירתו של החניך מצטמצמת סביב השאלה האם 'לציית' לאותה הוראה או לא, דבר שיהיה תלוי ברמת הסמכות של המחנך, וגם כאשר יבחר החניך לציית להוראה, אין בזה משום בחירה אישית שלו, כי אם 'כניעה' לכוח גדול ממנו, ולא התפתחה אצלו תנועת ה'בחירה', וכאשר אותו כוח ייחלש או יעלם, שוב לא יהיה לו שום ענין באותה הוראה.
לעומת זאת כאשר אנו מחנכים בלי דרישות והוראות מידיות, אנו משאירים מרחב פתוח בו הבחירה של החניך לבחור בטוב נשארת גדולה ורחבה, והוא זה שבוחר כיצד להתקדם ולהתפתח עם הכלים ההתחלתיים שקיבל מהמחנך כפי כוחותיו ותכונותיו, וכך גם אם המחנך כבר אינו נמצא בתמונה, החניך מצידו התחנך להיות 'בוחר', והוא זה שחפץ להמשיך לבחור בטוב.
חניך שלמד לבחור בעצמו ולא רק בחרו עבורו, יוכל לעמוד בגבורה מאחורי הערכים שלו בלי להיות מושפע או נגרר אחרי הסביבה שלו, וזהו כלי נצרך ביותר בכל שלבי החיים, ובפרט בגיל הנערות.
זו הסיבה שבגינה ניתן לראות תלמידים שעוברים שינויים גדולים בין לטובה ובין לרעה, כאשר הם מחליפים מסגרות, כמו מחיידר לישיבה קטנה ומישיבה קטנה לגדולה וכדו', שכן לעיתים המסגרת הראשונה הייתה בנויה על 'הוראות' ממוקדות בלבד והחניך רק מילא אחריהם אך לא 'התחנך' מהם, וכאשר עבר למסגרת שנותנת פחות הוראות הוא אינו עושה דבר, כי הוא 'התרגל' רק 'למלא' אחר הוראות, אך לא התחנך לבחור ולרצות משהו.
ולעיתים אנו רואים תופעה הפוכה, כאשר חניך עובר ממסגרת שרק נתנה 'הוראות' ספציפיות, למסגרת שבעיקר מדברת על עקרונות ותוכן, ושם פתאום הוא מתחיל לפרוח, משום ששם הוא מתחנך לבחור ולרצות מעצמו, וזה גורם לו להתקדם ולהשתנות, כי הוא הבוחר.
ולכך על אף שלעיתים אנו נדרשים להשתמש גם בכוח של הוראות ספציפיות, )בעיקר בגילאים צעירים יותר(, עלינו לדעת שעיקר החינוך הוא חינוך 'הרצון', דהיינו שהחניך יטעם את טעם הבחירה בעצמו וילמד להיות בוחר, עד שתהיה לו נטייה עצמית לבחור בטוב, וכך הוא ירצה להתחנך ולרכוש את אותם מעלות שמחנכים אותו אליהם, וכך אף יוכל לעמוד איתן מול סחף חברתי סביבתי.
למדנו אפוא, אחר ועיקר החינוך הוא חינוך ה'רצון' לבחור בטוב, הרי שתפקידו של המחנך הוא, לתת כלים חינוכיים שיש בהם 'מרחב' לחניך לפעול מעצמו מכוח בחירתו ורצונו.