מהלך מצוות יום הפורים בנוי כביכול מלמעלה למטה, דהיינו מהנשמה אל הגוף: תחילה אנו קוראים מגילה שמהותה אמונה וביטחון ואהבת הנס, ולאחר מכן אנו שולחים משלוח מנות ונותנים מתנות לאביונים שזו עבודה של תיקון ואחדות בין כלל ישראל בעולם, ולאחר מכן אנו מקיימים שמחה ומשתה עד דלא ידע שזו לכאורה עבודת הגוף.
ואכן סדר זה אומר דרשני, שהרי בדרך כלל מהלך בניית בנין רוחני נעשה מלמטה למעלה, ראשית אנו מתקנים את המעשה ומשם אנו עולים לתיקון הרוח והנשמה, ורק כך המציאות הרוחנית המתוקנת מתיישבת עם מציאות האדם עד שגם גופו משתייך למדרגות גבוהות, כמבואר בנפש החיים (שער א, יח). ואכן רוב מועדי השנה פותחים תחילה בעבודת הגוף כמו סעודה וכדו', ורק לאחר מכן מתעלים לעבודת הנשמה כמו הקרבת הקורבנות וכדו'. ומדוע אפוא נשתנה חג הפורים?
מובא בספרים הקדושים שתיבת עולם הוא מלשון העלם, דהיינו מציאות החיים הטבעית שלנו מסתירה ומעלימה את מציאותו של הבורא, וכדברי הרמח"ל בדעת תבונות (מח) הנהגת הבורא נראית בעולם שלנו רק כ'בבואה', דהיינו כמו השתקפות של עצם כלשהו במים שקטים, שדי ברוח קלה וחרישית להזיז את המים כדי שהתמונה כבר לא תשתקף. כך היא מציאות חיינו, הנהגת הבורא אינה ברורה, היא נעלמת, ואנו חיים תחת כיסוי ערפל כבד.
אולם יום הפורים הוא יום אחד בשנה שבו נגלה לעינינו בצורה מוחשית כיצד גם במציאות הפשוטה ניכרת הנהגת הבורא בבירור. ממהלך השתלשלות הנס שנראה כביכול כרצף של מקרים טבעיים, ארעיים וסתמיים, התגלה לעינינו כיצד המציאות הנראית לנו תמיד נסתרת ונעלמת- שייכת כולה לבורא עולם.
עיקרו של חג הפורים נתקן על הצלת הגוף, על הפרת מחשבת המן האגגי שחשב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ללא יוצא מן הכלל, יהודים באשר הם יהודים. זו אינה הצלה סתמית בלבד. הצלת הגוף מגלה לנו גילוי נורא ביחס שצריך להיות לנו כלפי גופנו.
כאשר נתבונן בדבר נבחין כי גופו של האדם הוא המציאות הפשוטה שלו, זהו הדבר המוחש והנראה לעין יותר מכל דבר אחר, מציאות זו במהלך החיים נתפסת אצלינו כטבעית ושגרתית, שייכותו של הגוף לעולם קדוש ועליון נעלמת מאיתנו, קשה לנו להבחין כיצד חומריות זו שייכת לעולם של קדושה וגילוי כבוד שמים בעולם.
אולם כבר מבקשתו ורדיפתו של המן אחר גופם ונפשם של היהודים כולם התגלה, כי לגופו של יהודי יש ערך אשר לא יסולא בפז, בגופו של יהודי ישנה קדושה גדולה עד למאוד, גילוי שמפקיע מתפיסה כביכול כל מציאות הגוף עומדת רק כסיוע לנשמה, ומלמדנו, כי עיקר מקום גילוי הקדושה הוא בתוך גופו של היהודי, בתוך המציאות הפשוטה.
כן אנו מוצאים בחז"ל (סנהדרין צא, ב) שהמשילו את הנשמה לחיגר ואת הגוף לסומא, וכאשר בא הקב"ה לדון את האדם הרי הוא מרכיב חיגר על גבי הסומא ודן אותם כאחד, וכמאמרם: "אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד". ואכן עלינו להתבונן בכך שאיברי האדם מכוונים כנגד רמ"ח ושס"ה, ללמדנו, שיש במציאות האדם הגופנית, צורה של תרי"ג מצוות השייכת לקדושה עליונה.
מעתה נבין מדוע סדר מצוות יום חג הפורים נעשה כביכול מלמעלה למטה, שכן מהותו של יום בא לגלותנו, שהעיקר הוא התגלות הקדושה בתוך המציאות ממש. העולם העליון של אמונה ובטחון ואהבת הנס שיש בקריאת המגילה, בא לידי ביטוי וגילוי בתוך מציאות העולם שלנו, שכן כאשר הבורא מתגלה בחוש בתוך המציאות, הרי שיש שלום ורעות בין אדם לחברו, ואין אביונים בקרב ישראל, ובאים אנו למשתה ושכרות בלי דעת, ובזה מתגלה כי מציאות גופו של היהודי קדוש באשר הוא, והוא המקום הנכון והראוי לגילוי כבוד שמים.
לצורך גילוי זה עלינו להכין את עצמנו לתת יחס נכון למציאות חיינו וגופנו, ולהחדיר בתודעתנו כי זהו מקום השייך לגילוי קדושה בעולם, וכך נזכה להמשיך את גילוי חג הפורים עלינו למשך השנה כולה.