הימים שבין פסח לעצרת הם ימי הכנה לקבלת תורתנו הקדושה. מובא בכתבי הסבא מקלם שארבעים ותשעה ימים אלו הם כנגד מ"ח קניני תורה, והיום האחרון הוא חזרה על כולם. בימים אלו אנו נדרשים להתבונן ביתר שאת בדרכי קנינה וכיצד נוכל לזכות ולקבל אותה.
כאשר נעמיק להתבונן על חיינו נבחין כי התנועה שמניעה את האדם לחשוב ולפעול, היא תחושת השייכות. כאשר האדם חש שייך לקבוצה ולתחום מסוים, הוא חושב ופועל כל העת בהתאם לאותה שייכות. תכונה זו היא מן העמוקות והיסודיות ביותר, ונוגעת לכלל עבודת חייו של האדם.
במדרש (שמות רבה כ"ט, א') מובא, שבשעת קבלת התורה כל אחד מישראל שמע קול המדבר אליו בפרטות, ומכך למדו ישראל שהאמת מתעצבת לפי נקודת השייכות של האדם אל התורה הקדושה. בשעה זו ניתנו לישראל שש מאות אלף אופנים כיצד להשתייך לתורה הקדושה, שכן דרכים רבות יש בעבודת ה', ודברי ב"ה ודברי ב"ש שניהם אמת. רבות הן נקודות השיוך אל הקדושה.
עיקר תכלית עבודת האדם הוא לעשות דירה קבועה לבורא יתברך בעולם, דהיינו שהאדם עצמו יהיה מקום גילוי קדושה תמידי. ובאמת, העלייה לבית המקדש שלש פעמים בשנה נועדה בשביל שהאדם ישתייך לקדושה. עבודת המקדש היא העבודה להשתייך לבורא ולגלות קדושה באדם.
אולם כדי שנוכל לפעול באותו המקום שאליו אנו שייכים, לא די בתחושת השייכות בלבד. נדרש מאיתנו להבין שבשייכות זו מונח תפקיד חיינו, כמו שאנו מוצאים בדברי הרמב"ן (שם כ"ג, ט"ז) שישראל היו עולים ברגל להראות אל פני ה' ולשמוע מה יצווה אותם המקום ב"ה, כלומר מהו התפקיד שבא בעקבות אותו השיוך למקום המקדש.
יתכן שזה הביאור בדברי התרגום יונתן בן עוזיאל שכתב (שמות י"ט, ד') כי ביציאת מצרים הבורא לקח את ישראל למקום המקדש שיקריבו הפסח, ולאחר מכן שוב החזירם למצרים, ומשם שוב קרבם לקבל את התורה. שכן בלקיחתם הראשונה למקום המקדש נתן הבורא לישראל נגיעה ושייכות לקדושה, ואחר שקיבלו את אותה שייכות, שוב החזירם וקרבם לקבלת התורה. עתה מוטלת העבודה על כל אחד ואחד לפלס ולנתב דרכו לפי נקודת השיוך האישית שלו לתורה ולקדושה.
במשך הימים שבין פסח לעצרת אנו עובדים ומחפשים מהי נקודת השיוך שלנו לתורה הקדושה, מתוך הבנה ששם מונח תפקיד חיינו. כמו שמצינו בדברי חז"ל שאמרו (אבות ו', ו'), "גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים", והלא לכאורה מהי ההשוואה, הרי כהונה ומלכות אלו תפקידים, ומה השייכות ביניהם לתורה? על כרחנו אפוא שגם התורה הינה תפקיד, והמ"ח קנינים אלו הם מ"ח דרכים להשיגו ולמלאותו כראוי.
לכל אדם מישראל יש אפשרות להשתייך לתורה בדרך ייחודית משלו. האחד נתפס לפרטים והשני לחוויה. האחד ניגש על דרך תורת חסד, והשני על דרך קפדנות ודקדוק. כל הדרכים אמת ונמסרו למשה בסיני. כל עיקר הדרישה היא שכאשר אדם מזהה שהוא משתייך לתורה באופן מסוים, עליו להפנים שזהו תפקידו בתורה, וכל פרטי חייו צריכים להתקשר ולהשתייך לאותו התפקיד.
על כך אנו מבקשים "ותן חלקנו בתורתך", כי חלק בתורה יכול לבא רק אחר שאנו מבינים שהתורה היא תפקיד עבורנו, וזאת אנו מבקשים: לזהות ולמלא את אותו תפקיד. כאשר אדם משכיל להבין מהו תפקידו בתורה, הוא זוכה לראות את כל פרטי חייו, קורותיו ומאורעותיו מזווית תפקידו. בכולם הוא רואה כיצד הדבר שייך לתפקיד חייו, כמו בעל מלאכה הרואה את כל העולם מתוך עולם המלאכה שלו. באופן שכזה יכול האדם לגשת לקבל את התורה ולהוות מקום השראת שכינה קבוע ואיתן בחייו.