אל הארץ אשר אראך: לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור, כיוצא בו את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק.* (רש"י בראשית יב ב).
הסתרת יעד ההליכה מאברם אבינו אינו רק כדי לעורר סקרנות, או לייצר התרגשות והפתעה ילדותית. מטרת החיבוב לארץ צריך לייצר שייכות וחיבור לארץ ישראל, וסקרנות לבד אינה יכולה להוביל לחיבור עמוק ומתמשך, כך גם ההתרגשות לא תיצור הוקרה אמתית לארץ מה א"כ מטרת ההסתרה ואיך זה יוצר חיבוב?
בנוסף יש להבין, הלוא הציווי ללכת לארץ ישראל אינו מעבר דירה, אלא תפקיד שהוטל כעת על אברם אבינו להכין את הארץ כמקום וכלי הראוי לגילוי קדושה בעולם, והליכה בלי לדבר על היעד היא התעלמות מעיקר התפקיד.
המשך דברי רש"י 'לתת לו שכר על כל דיבור ודיבור' גם הוא טעון בירור, מדוע קבלת שכר על כל דיבור מותנית בחוסר הידיעה להיכן הוא הולך?
ישנם מושגים שהם כה גבוהים ומרוממים, אשר לעולם לא ננסה להגדיר אותם מחשש שנגביל אותם להבנה ולתפיסה המוגבלת שלנו, אנו מהססים אפילו לתאר אותם, ומזכירים אותם רק ביראה. ארץ ישראל היא כזו, היא גבוהה מדי, היא מעל יכולות התפיסה השכליות שלנו. ארץ ישראל היא לא רק מקום בו מתגוררים עם ישראל, ארץ ישראל הוא המקום היחיד בו יכול להתגלות קדושה בעולם.
הבורא עולם אינו מגלה בתחילה לאברהם את הארץ, כי בכך ד' מוסר לאברהם שיעד המסע אינו משהו שניתן לתפוס במלואו. זהו היחס הנכון לאותו תפקיד, כאומר, התפקיד שלך אינו ניתן להשגה במלואו. חביבות היא הערכה לדבר הנמצא מעלינו, אברהם הוקיר וחיבב את הארץ כי הבין שהיא חלק ממציאות גדולה וגבוהה יותר.
תפיסה זאת לא מסתיימת בשעה שאברהם הגיע לארץ ישראל, אלא גם לאחר כניסתו לארץ, נותרה ארץ ישראל כדבר עליון, הוא לא נכנס לארץ ואמר, 'כעת אני מבין' – ארץ ישראל עדיין נשארה חביבה ולא ידועה, היא אינה 'בכיס שלנו', ועל כן גם הקיום שלנו בארץ ישראל הוא כה קלוש ועדין, הארץ עלולה להקיא את יושביה בכל עת, אנו מקיימים אינטראקציה עם מציאות גבוהה יותר, ונאבקים בתמידות לגדל את עצמנו בהתאם.
הציווי של הבורא לאברם אבינו לעזוב את ארצו מולדתו ובית אביו, אלו ציוויים קונקרטיים מובנים, אך כאשר הבורא עולם אומר לאברם "אל הארץ אשר אראך", ציוויים אלו מקבלים ממד חדש, עולמי ואחר, נכון, עזיבת ארצו ותרבותו הישנה של אברהם היא צעד הגיוני ומעשי, אבל זה לא מסתיים בזה, זהו צעד קונקרטי לעבר מציאות גבוהה יותר – אל התכלית של כל הבריאה והתורה כולה. ההכרה בערך האמיתי של ארץ ישראל מעניקה משמעות רבה יותר לכל צעד.
עלינו להכיר בכך שאנחנו עוסקים ברעיונות ובמצוות שהם לגמרי מעלינו. וזה חייב להישאר כך תמיד, ללא קשר לאיזו הבנה שיש לנו, הם עדיין מעלינו. חביבות אמיתית לדבר הוא כאשר אנחנו מבינים ומכירים שגם דברים שיש לנו בהם הבנה ותפיסה, אנחנו עדיין רק בקצה קצהו, ויש בהם עומק לפנים מעומק.
ככל שתגדל הערכה והחשיבות שלנו אל התורה ומצוות, כך הצעדים שלנו לקראת המימוש והעשייה יהיו משמעותיים וחשובים יותר, ואף נקבל שכר גדול יותר, היחס שלנו אל הדברים היא זאת שקובעת את השכר, אדם שמוכן לוותר על שעת לימוד למען רווח של מידע חדשותי או רווח כספי כלשהו מכריז, כי הערך והיחס שלו אל שעת הלימוד פחות מאותו הרווח, ושכרו יהיה בהתאם, לעומת זאת אדם שמוכן לוותר על נוחיות ורווח למען התורה והמצוות מעיד כי התורה והמצוות חשובים ומשמעותיים עבורו ויקבל שכר על כל צעד וצעד.