פרשת ואתחנן – אהבת ה'

פרשת ואתחנן – אהבת ה'

ואהבת את ה' אלקיך: עשה דבריו מאהבה אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו. (רש"י דברים ו, ה)

כיצד ניתן לצוות על האדם להפעיל רגשות?

מידת היראה והאהבה שניהם כוחות המניעות אותנו לפעול ולעבוד, אבל מדברי רש"י אנו למדים כי שונות הם בתכלית, שכן מידת היראה לא מניעה את האדם בשעת טורח, ואילו מידת האהבה לעומת זאת מפעילה אותנו גם מול טורח וקושי, ויש להתבונן מה יש באהבה שמניעה אותנו גם כאשר היראה כבר לא יניע אותנו?

כל אדם יש לו מרכז בחייו ומסביב לאותה נקודת מרכז הוא מנהל את חייו, מקבל החלטות לעשות שינוי נמדד לפי איך שהוא משפיע על המרכז, כלומר על עצמם. יש מי שרגש הכבוד מרכז עבורו, יש מי שההנאה מרכז עבורו וכן הלאה, כאשר תמיד נקודת המרכז היא זו שמנהלת אותו. 

כשאנחנו אוהבים, אנחנו מציבים את מושא אהבתנו במרכז חיינו, לאהוב פירושו להציב משהו אחר במרכז חיינו, ולו רק לרגע, כל עוד אנחנו עומדים במרכז, איננו יכולים באמת לאהוב אחר, אהבה כרוכה אפוא בשחרור הצרכים והרצונות של עצמינו, והעמדת בן זוג, ילד, חבר במרכז, לכל הפחות לזמן מה.

נוכל לתת דוגמה לדבר, כאשר מתחיל לרדת גשם, עבור מוכר המטריות, אלו חדשות טובות, אולם עבור אדם שמחכה לאוטובוס, זה פחות מתאים, כך כל אדם שופט את המצב לפי צרכיו, אך אילו בנו של אותו אדם הממתין לאוטובוס שתל זרעי מלפפון בגינתו, אף הוא יכול לשמוח בגשם, ומשום שהוא שם את רצונותיו בצד ואת רצונותיו של בנו במרכז.

האהבה הנדרשת כלפי הקב"ה היא וויתור ברמה הגבוהה ביותר, אהבה שמתאימה רק כלפי ה', וכפי שכבר אמרו חז"ל: "ובכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך". דהיינו ויתור מוחלט על עצמיותנו למען האהבה שתופסת את מרכז קיומנו.

כאשר אנו אוהבים את ה', אנו מוותרים על המרכזיות שלנו ומעמידים את תוכניתו במרכז חיינו. אנחנו מוכנים לקבל שסיפור החיים שלנו לא מצטמצם סביב הנוחות הרגשות והצרכים שלנו, אלא יש דבר הרבה יותר משמעותי וחשוב בחיים שלנו, וכך הטורח והשאילה האם המשימה מכבידה עלינו יותר מידי או לא היא רק עניין משני, וזאת משום שאנו לא מרוכזים בעצמינו אלא באהבה שלנו – ההתמקדות העיקרית שלנו היא במרכז.

יראה לעומת זאת זאת עדיין משאירה את האדם במרכז, שכן הוא מבוסס על היחס בין נותן ההוראה למבצע, יחס של פחד איום  או חשש, והמבצע נשאר חלק מהמשוואה, כך שהוא עדיין עומד במרכז, וכאשר הוא יהיה עמוס או מוצף, וירגיש שהמשימות הללו אינן מתאימות למהות שלו, הוא יעזוב.

אהבת ה' או אהבת הזולת איננה דרישה להפעיל את רגשי האהבה, שכן לא ניתן לצוות על הפעלת רגשות, החיוב לאהוב הוא לעשות מעשים שמטבעם מעוררים ויוצרים את הרגש, עבור כך נדרש מאיתנו להניח את הרצונות והצרכים האישיים שלנו בצד, ולהציב את עבודת ד' במרכז החיים שלנו, כך נבא לאהבת ד' והטורח כלל לא יהיה רלוונטי לעומת האהבה הניצבת במרכז חיינו.