בתקופה האחרונה אנו עדים להתפתחות עצומה בכל תחומי ההתעניינות והמידע, כאשר העולם כולו עושה שימוש רב בבינה מלאכותית, ומשיג ומפיק ממנה תועלת ומידע רב במגוון תחומים. תופעה זו ללא ספק מעוררת מחשבות ומייצרת דאגה רבה ומוצדקת בנועע לעתידנו, ומן הראוי להתייחס לכך בכובד ראש.
כאשר אנו ניגשים לעסוק בסוגיה, תחילה עלינו להבחין שישנו הבדל גדול בין בן תורה העוסק בה, לבין כל אדם אחר מהעולם שהתופעה מטרידה גם אותו. עולמו של בן תורה שונה לחלוטין מכל אדם אחר, ולכן עבורו הסוגיה מקבלת ממד אחר לחלוטין, וממילא גם הרעיונות המוצעים בסוגיה אמורים להיות שונים. ואף שיש נקודות שכל העולם מודה ומזדהה עמם, מכל מקום הגישה שלנו כבני תורה לסוגיה, צריכה להיות שונה מזו של כל העולם כולו.
הדבר הבסיסי ביותר בעולמו של בן תורה הוא 'רב ותלמיד'. קבלת התורה מאז מסירתה בידי משה רבינו ועד לימנו אנו נעשית על ידי מסירה מרב לתלמיד, כמאמרם ז"ל (אבות א, א): "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".
מהותה של מסירת התורה אינה העברת מידע יבש בלבד, אלא העברת עולם שלם שכולל בתוכו חינוך איך ניגשים לדברי תורה, ואיך בכלל חושבים בעולמה של תורה. זהו עולם של הרגשים דקים ועדינים שאיתם ניתן לזהות למשל, מהי שאלה טובה ומה לא, ממה אפשר להוציא יסוד לכל החיים, או ממה נכון להתפעל וממה לא.
ההרגשים העדינים שיש במסירת התורה כוללים בתוכם עולמות רבים ונשגבים, שנצרכים מאוד לחינוך ובניית קומתו של התלמיד, כמו יראת שמים – כיצד מתייחסים נכון לדברי תורה, או בין אדם לחברו – כיצד מתייחסים לשאלה של תלמיד, וכן על זו הדרך מעלות רמות ונשגבות.
המחשבה של האדם היא הדבר הכי בסיסי וחשוב אצלו, לכך מי שאין לו יכולת לחשוב חשוב כשוטה הפטור מכל התורה כולה. לכל בן תורה בר דעת יש יכולת לחשוב באופן מסוים וייחודי, אך הוא זקוק לרב שיחנך אותו כיצד לנווט את המחשבות בעולם של תורה ועבודת ה'.
מסירת התורה על ידי רב היא מסירה של צורת חשיבה, תפיסת חיים והלך רוח, שהתלמיד יכול להבנות מכוחה ואף לבנות אחרים הלאה. לכך מצינו גדולי עולם שהגדירו את עצמם תלמידים של רבותיהם אף שלא היו שומעים מהם חבורות בעומק הסוגיות, אלא רק שיחות מוסר, וזאת משום שצורת החיים והחשיבה של רבותיהם השפיעה עליהם לכל רבדי החיים הן בלימוד הן במוסר והן במסחר. וכן להפך, היו שרק שמעו מרבותיהם חבורות במעמקי הסוגיות ולא שמעו מהם דבר על מוסר ועבודת ה', אך צורת החיים והחשיבה שלהם, חינכה אותם לכל תחומי החיים.
התקדמות הטכנולוגיה ללא ספק יכולה להעשיר אותנו במידע אין סופי, אולם תוכנה של מסירת התורה אינה העברת מידע או הנגשתו, כי אם חינוך שלם, ואת זה אנו לא יכולים לקבל מכלי כזה או אחר, כי אם מרב המחנך את תלמידו ומעניק לו הרגשים עדינים יקרים מפז ומפנינים כיצד נכון לגשת ולחשוב בעולמה של תורה.
יתר על כן, חינוך תורני אמיתי אינו מבוסס על מידע רב שרק גורם לנזק, אלא להפך – על חזרה שוב ושוב את אותם דברים, חזרה שמצריכה שמיעה עדינה המקנה יכולת לזהות בתוך הדברים קומה נוספת בכל פעם מחדש. וכפי שאנו רואים לא אחת שגדולי המחנכים התורניים חזרו שוב ושוב על אותם דברים לכאורה, אך תלמידיהם ידעו והשכילו לשמוע בכל פעם הרגש חדש בתוך הדברים ומכך גדלו ונעשו תלמידים מקבלי תורה.
אכן, חלק לא מבוטל ממסירת התורה נעשה על ידי מסירת מידע, אך החינוך שבכך אינו מתבסס על הנגשת המידע היבש, אלא על הצורה שבה התוכן נמסר ועל הגישה הייחודית של הרב לאותו מידע. ממילא גם אם נוכל להשיג מבינה מלאכותית מידע רב, פסקי הלכות, או עצות לרוב, סוף סוף לעולם לא נוכל להתחנך מכך, כי לעולם יהיה עיקר מסירת התורה, המגיע דווקא דרך החינוך שבמסירה, חסר מן הספר.