מקדמת דנא נהגו קהילות ישראל ליחד את ימי השובבי"ם לעבודה על תוספת קדושה ביתר שאת, ואף אנו מבקשים לנסות ולהשתייך לעבודה נשגבה זו. לכך תחילה עלינו להתבונן מהי מהותה של קדושה, וכיצד נוכל לעבוד להשיגה גם בימינו אנו.
הקדושה באה תמיד ב'תוספת' כדברי הנפש החיים (שער א, י, יא). כלומר, מהות הקדושה היא היכולת לראות דברים פשוטים ומוכרים לכאורה, במבט מופשט ומרומם יותר מהמבט השטחי. הקדושה אינה סותרת את המבט השטחי הפשוט, אלא בונה ונותנת מבט עליון יותר, מעין קומה עליונה על גבי הקומה התחתונה, ואותם אלו המצליחים לקבל הרגש וחיות גם בקומה העליונה, מכונים בלשון חז"ל: "בני עלייה" (סוכה מה, ב).
האדם יכול לחיות חיים שלמים ללא קדושה ואלו לא יהיו חיים של פריקת עול ועבירות חלילה, אלא חיים על פי עולם מושגים שטחי בלי שום מבט עליון ומרומם יותר. כדי לעבוד על מעלת הקדושה נדרשת מאיתנו התבוננות אישית ונוקבת על מעשינו ומציאות חיינו, מה אנו עושים? היכן אנחנו חיים?
בסדר פרשיות שובבי"ם אנו רואים שאילו ישראל היו רואים וחיים את מציאות השעבוד הנורא רק על פי תפיסת הקומה התחתונה, הרי שחלילה לא היו נגאלים. גאולתם התאפשרה רק מכוח היותם 'בני עלייה' המסוגלים לראות בכל מה שעובר עליהם תמונה רחבה וכוללת הרבה יותר מתמונת השיעבוד הפרטית, הם ראו את עצמם שייכים לתוכנית ותכלית עמוקה שהולכת ומתהווה.
אכן פעמים רבות נוטים אנו לחשוב כי תוספת התבוננות זו שייכת רק כלפי קיום מעשה מצווה: לראות כיצד במצווה שאנו מקיימים ישנו עולם גבוה יותר. אך ביחס למציאות חיינו הפשוטים, שם אנו כמעט ולא מעמיקים, הדברים נראים לנו כביכול פשוטים לנצח, ומשכך איננו מתבוננים בהם כראוי, על אף שדווקא מציאות חיינו היא המקום שחובה עלינו להתעמק בו ולהתבונן היטב, שכן שם זה המקום שהבורא יתברך מדבר אלינו באופן פרטי.
לדוגמה: את העבודה שממנה אנו מתפרנסים יכולים אנו לראות באור שטחי, כמין פעולה קבועה המניבה לנו שכר שממנו אנו מתקיימים כל חודש. אולם ניתן גם להוסיף ולראות את העבודה באור עליון יותר, שהבורא יתברך מחייה אותנו דרך העבודה שלנו, ובעבודה עצמה ישנם חיים שלמים של עבודת המידות, וככל שנתבונן בדבר נבחין בכך שהבורא עולם מדבר איתנו ממש דרך העבודה שלנו.
נוכל להתבונן בעצמנו על השבוע האחרון: כולנו התרגשנו לראות את השבויים שבים אל חיק משפחותיהם. אנו יכולים לראות זאת רק במבט של הזדהות מן הצד, עתה ייטב להם סוף סוף, ולמשפחותיהם תבוא קצת מנוחה.
אך האמת היא שאם נעמיק ונתבונן בדבר נוכל להרחיב את המבט וההתבוננות בזה הרבה מעבר. נוכל לראות כיצד הדברים נוגעים אלינו ממש, כיצד גם נפשנו חטופה ביד יצרנו, כיצד גם אנו מבקשים לצאת מעול הגלות לחירות עולם, נוכל אף לראות כיצד השכינה הקדושה חטופה עמנו, ולבקש ולקוות לישועתה שתצא ותקום מעפר.
ככל שנתבונן על המציאות הנוראה בה אנו חיים, נוכל לראות את כל הקורות עימנו במבט רחב וקדוש יותר. נבין שהמציאות נוגעת אלינו לא רק מתוך השתתפות של בין אדם לחבירו, אלא נוגעת ומדברת אלינו ממש, כי גם אנו חטופים והשכינה הקדושה חטופה עמנו, כולנו שבויים בגלות הארוכה, ומנותקים מביתנו – בית המקדש. נוכל להבחין היכן אנו רחוקים מחיי חירות של "בן חורין העוסק בתורה", ונדע לזהות כי חיי הנוחות המדומים, מסתירים לנו את האמת, מהי חירות עולם, מה הם חיים של קרבת ה' – גילוי שכינה ובניין המקדש.
בהתבוננות שכזאת אנו לוקחים את הידיעות הסתמיות והמרגשות והנושא הציבורי שמעסיק את כולם, ומוסיפים על גביו התבוננות כללית ועמוקה על עצם מציאות חיינו, 'תוספת' שבכוחה לתת לנו מבט קדוש יותר מהמבט וה'הרגש' הפשוט שהיה לנו עד כה.