בימי השובבי"ם עבודתנו היא להרחיב את מחשבת השכל אל תוך כלל מציאות חיינו גם לתוך המקומות הנכשלים והצרים שלנו, ולגלות כי כוחו של השכל הרוחני חזק יותר ממאוויינו הגשמיים והחומריים, ובאפשרותו לנווט את הדחפים והנטיות שלנו למקומות של קדושה ועלייה בעבודת ה'.
אחד מהמכשולים המונעים מאיתנו להרחיב את השכל ולפתח אפשרויות נוספות בקדושה, היא התפיסה שכביכול עולמו של היצר הרע רחב ומלא באפשרויות, בעולמו ניתן לפעול ככל העולה על הדעת בלי כל הגבלה ומניעה, ואילו עולם של תורה וקדושה צר ומוגבל, רצוף מניעות אזהרות ועונשים שכביכול מונעים מאיתנו להתפתח ולהתרחב.
תפיסה זו שטחית בתכליתה ובדברי הראשונים (שערי אורה, שער ראשון ספירה עשירית) אנו מוצאים ההפך הגמור, שכן כתבו כי עולמו של היצר נקרא עולם דחוק וצר, ואילו עולמה של תורה וקדושה רחב מאד, ואם כן עלינו להתבונן בביאור הענין ולהבחין מהי רחבות מדומה ומהי רחבות אמיתית.
כשנתבונן בדבר ניווכח כי תכונת היצר היא למשוך תמיד לשורה תחתונה אחת שהיא מימוש התאווה והחמדה, וגם אם הדרך להשגת אותו דבר נעשית בשלל דרכים מגוונות, בסופו של דבר הכל מכוון לתוצאה הסופית.
לדוגמה, מי שנמשך אחר תאוות ממון, יכול לפעול להמציא ולשכלל דברים רבים, אך על אף שמעשיו יכולים להיות בעלי השפעה רבה, ולעיתים אף להציל חיים, מכל מקום השורה התחתונה שמובילה את מעשיו היא שכר פעולתו וחמדת הממון שלו, הרי לנו שבסופו של דבר עולמו של היצר צר ודחוק ומעונין בדבר אחד בלבד, הגם שמשתמש בכלים מגוונים להשגת אותו דבר. גם יצר תאוות האכילה פועל כך, וגם אם נראה לנו שהוא מתחלק לחלקים רבים של טעמים ומרקמים, בסופו של דבר מטרתו צרה מאד ומכוונת לדבר אחד בלבד.
יצרו של האדם משפיע עליו באמצעות דמיון המדמה שאותה חמדה היא כל החיים, וכביכול יש שם התחדשות תמידית, כך האדם משתכנע לרוץ אחריה ולבזבז עליה את כל ימיו, בעוד שבאמת היא צרה ודחוקה ומובילה לדבר אחד בלבד.
לעומת זאת עולם של שכל וקדושה הפוך לחלוטין, לכל תכונה שבו יש פנים רבים ומגוון נושאים של עבודה, לעיתים אנו נדרשים לעבודה כזאת ולפעמים עבודה אחרת, אין בעולם של קדושה שורה תחתונה, יש בה רבדים עד אין מספר, כאשר לכל רובד יש מקום ותכלית בפני עצמו בהתאם לעבודת האדם.
לדוגמה, כאשר נרחיב את השכל ונתבונן על יצר עריות נוכל להבחין בהיבטים רבים ועמוקים הרבה מעבר למה שחושבים בהשקפה ראשונה, כמו מה שאמרו חז"ל (זוה"ק א, קלח), "אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי", ומדבריהם מתגלה שהם לא ראו ביצר זה את השורה התחתונה, אלא הרחיבו וראו בשכל של קדושה כי כוחו של יצר זה מתגלה ומשפיע גם בלימוד. וביאור הענין, בכוחו של יצר זה למשוך בני אדם לקירוב, וזו אפוא העבודה שיש לאדם בלימוד תורה, כאשר דעתו האישית של האדם עומדת מצד אחד וכנגדה עומדת דעת תורה, עבודתו היא לנסות ולאחד את הדעות המרוחקת אחת מהשניה לתמימי דעים.
ניתן להתבונן על כך שתאוות האכילה מהותה דחף פנימי לגדול מדברים חיצוניים, וממילא ניתן להשתמש בה גם לצד הקדושה ולהתמלאות גם מדברים אחרים כמו לימוד וכדו'. כמו כן נוכל להתבונן על קדושת הבית, בכך שאין בה שורה תחתונה כי אם רבדי קדושה רבים של יצירת חיים השראת השכינה ונשיאה בעול.
אך בשל מיעוט ערכינו אנו תופסים כי גם עולם של תורה יש בו בעיקר שורה תחתונה, שכן הורגלנו לפרש את ההגבלות וצוויי התורה כדרישה לצייתנות בלבד בעוד שבאמת לא זו התכלית. אלא רצון הבורא שנרחיב את השכל על ידי שנראה את אותם ציוויים והגבלות כל פעם באופן שונה בעמקות ורחבות, וכך על ידי עבודת השכל נרחיב את הקדושה בחיינו יותר ויותר.
רצון הבורא בעולם של קדושה אינו דורש מאיתנו להתנזר מהיצרים והכוחות שלנו, אלא אדרבה, רצונו שנראה גם בתוך אותם כוחות ויצרים רחבות אין סופית, כי עולם של קדושה רחב לאין שיעור ויכול להימצא גם במצרים ובחולשות שלנו, ורק עולמו של היצר צר ודחוק.
בימי השובבי"ם אנו נתבעים ביתר שאת לראות כמה גדלות ורוממות יש בתוך הכוחות שאנו רגילים לראות אותם בעיקר מהצד הרע שלהם, להבין שהעולם הצר הוא דוקא עולמו של היצר, ובכך לחזק ולהגביר את השכל על המשיכה החיצונית של היצה"ר.