מעת לידתו של אדם מפעמת בו רוח המבקשת לעלות ולגדול, 'אדם' הוא אותיות 'מאד' כמבואר בחז"ל (ב"ר ט, יב), ובטבעו חקוק הרצון והשאיפה להיות יותר. זהו כח הדוחף כבר מקטנות לזחול לעמוד, ללכת ולהתפתח.
האדם בראשית חייו זוכה לליווי צמוד של הורים ומחנכים, המראים לו את שלבי הסולם השונים עליהם יש לעמוד, מחנכיו מחדדים בפניו כי לא ניתן לקפוץ שלבים גם אם הרצון הוא עז ואדיר. ומגלים לו כי לעיתים הדרך לגדול נעשית באופן שונה לחלוטין ממה שנראה לו במבטו הילדותי.
אך ככל שעוברות השנים אנו פחות חווים ליווי שכזה, לעיתים אנו אף טועים לחשוב שהדבר כביכול סותר את עצמאותינו, וכך גם אם יש רצון ושאיפה, אין לנו חינוך והדרכה נכונה כיצד לעשות זאת, ואו אז נשברים וזונחים את החלום והשאיפה.
עלינו לדעת כי גם כאשר ישנה שאיפה עזה לעלייה ברוחניות, עדיין השואף זקוק לליווי והדרכה מה הם הצעדים לקראת אותו מקום, לבד, לא רק שלא יוכל לעשות זאת, הוא אף עלול להשבר ולעשות טעיות חמורות מאד בדרך.
אדם שיש לו מחנך הבקיא בכוחות הנפש ומכירו באופן אישי, יווכח לראות כי לעיתים המחנך יורה לו לעשות דברים שאינם נראים לו קשורים לשאיפותיו, אולם המחנך שמכיר את תלמידו, מבין מדעתו שהדרך אל אותה שאיפה מתחילה בעבודה על נושאים אחרים. לדוגמה: יתכן כי בכדי להגשים את שאיפתנו לכוון בשמונה עשרה כראוי, הרב יורה לנו תחילה לעבוד על מנוחת הנפש, הגם שהדבר נראה לנו לא קשור בעליל.
דומה הדבר לאדם הזקוק לפעילות גופנית בכדי לייצב את גופו, לישר את גבו, או לחזק את שריריו, מראש שאיפתו היא להגיע למצב שבו גופו מחוזק, אך אילו יעשה פעולות על פי ראות עיניו ללא מדריך מוסמך, הרי שמלבד שלא יקדם את עצמו כראוי, הוא אף יזיק לעצמו. אך כאשר יעשה זאת עם מדריך, הוא יופתע לראות שלעיתים ההוראות הם לעשות פעולות שכלל לא נראות לו קשורות לאותו חיזוק נצרך, אך המדריך ממקומו כבר יודע כיצד הדברים משפיעים אחד על השני, ומנווט אותו בדרך נכונה.
במעמד הר סיני נוכחנו לראות מהי הדרך הנכונה של חינוך ברוחניות. כלל ישראל קיבלו את התורה באופן של "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" (דברים ה, ד). 'פנים' הוא מלשון 'פניה'. מעלת הפנים בפנים היא שאנו פונים לפניה של הבורא מכח היותו פונה לפניה שלנו. כשהתלמיד רואה שהרב מעונין בו חושב עליו, ומדבר איתו ממקום יותר גבוה ממנו, זה נותן מקום לשאיפה בריאה.
מצורת נתינת התורה אף למדנו, כי לא די בכך שהתלמידים ישאו עיניהם אל הנקודה הגבוהה ביותר – אל הרב, נדרש אפוא שתהיה פניה של המחנך המבוגר אליהם, ורק על ידי זה יוכלו גם הם לשאוף ולעבוד בצורה נכונה, ולפנות לפנייתו של הרב.
פעמים רבות השאיפות מתעוררות בעקבות סיפורים מעוררי השראה על דמויות הוד משנים עברו. אכן אלו סיפורים נפלאים, אשר בכוחם להעמיד תמונה מול העינים, אולם זקוקים אנו לרב שידריך ויחנך אותנו כיצד להוריד את אותה תמונה לחיינו, ויורה מהי דרך העבודה שלנו בהתאם למעלות והחסרונות שיש לנו. לצורך ניווט שאיפותנו אנו נדרשים לרב ומחנך, בכדי שנוכל להתעלות בצורה נכונה ובריאה.