"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו." רש"י: וטמא טמא יקרא – משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו. (ויקרא י"ג, מ"ה-מ"ו)
טבעו של אדם להתגלות בעולם עם המאפיינים החיוביים שבו: לחשוף את יתרונותיו ולהסתיר את חולשותיו. אנו משקיעים רבות בכיסוי חסרונותינו ואין ספק שלא נשתף אותם עם אחרים. אולם, התורה מחייבת את המצורע לפעול בניגוד לטבע האנושי ולהודיע על טומאתו לכל. מדוע דרשה התורה מהמצורע התנהגות שכזו? ולמה דווקא אצלו בשונה משאר הטמאים?
בנוסף לקריאת “טמא טמא יקרא”, המצורע מתבקש לעשות שני דברים נוספים: “בגדיו יהיו פרמים, וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה”. ויש להבין את הקשר בין חטאו לבין שני הציווים הללו, וכן מה הטעם שציינה התורה את גידול שיער השפם.
שיער האדם ובגדיו הם שני דברים הקשורים להופעתו בעולם ומחייבים אותו להתערב במראהו החיצוני. השיער גדל באופן טבעי ובלתי מסודר, ודורש התערבות של האדם לבל יכסה את פניו. הבגדים – האדם הוא זה שבוחר ומחליט מה ילבש, אך הם דורשים חידוש כדי למנוע בלאי וחשיפה של האזורים שאותם הוא מעוניין להסתיר.
מוטל על המצורע להימנע מלטפל בשני דברים אלו המשפיעים על האופן שבו הוא מציג את עצמו. “בגדיו יהיו פרומים” משמעו שאינו יכול לטפל בבגדיו ולהופיע כרצונו, ובכך נחשפים חלקים שהיה מעדיף להסתיר. ואף “ראשו יהיה פרוע”- שיער ארוך יסתיר את פניו המשקפים את פנימיותו, ובכך יסתרו החלקים שאותם הוא כן רוצה לחשוף. גם “ועל שפם יעטה” ענינו שווה שכן הפה הוא כלי ביטוי העיקרי של האדם, המשמש להבעת מחשבות, רעיונות, רצונות ורגשות. המצורע שנאסר עליו לגדל שיער המכסה את פיו, אינו יכול לבטא עצמו, וכתוצאה מכך מאבד את השליטה על ביטויו העצמי בעולם.
החובה על המצורע להכריז “טמא, טמא” מבטאת את התפתחות אותו ענין, לא רק שאינו יכול לשלוט על האופן שבו הוא מוצג בעולם, אלא אף נדרש ממנו להציג את עצמו בדרך מבזה: “טמא, טמא”. והשלב הסופי הוא “ישב בדד, מחוץ למחנה”- מופקע מכל אפשרות ביטוי שהיא, אין אף אחד שיקשיב או יתייחס אליו.
מבואר בחז"ל כי נגע צרעת בא כעונש על דיבור לשון הרע. האיסור לדבר לשון הרע הוא גם כאשר כל מילה שנאמרת היא אמיתית לחלוטין. זהו לא רק עניין של כבוד לזולת, אלא אפשרות האדם לבטא את עצמו בעולם כפי שהוא בוחר. רצון הבורא הוא שאישיות האדם תתגלה בתוך העולם כבחירתו, אך כאשר מישהו מדבר על השני באופן משפיל ומבזה, הרי שהוא גוזל ממנו את היכולת להתגלות כרצונו, וכופה עליו תפקיד שלא בחר. לכן במידה כנגד מידה בעל לשון הרע סובל באותו אופן, וכל ביטויו בעולם נלקח ממנו.
חשוב לזכור שלא כל מה שנכון צריך להיאמר. חז"ל משבחים את צניעותה של רחל אמנו בכך שהעבירה את הסימנים לאחותה לאה. צניעות פירושה שלא כל דבר אמיתי צריך להיחשף. לאה לא הייתה הבחירה הראשונה של יעקב אבינו, היו לכך סיבות, אך אלו היו אמורות להישאר בסוד ולא להיחשף, וזו צניעותה של רחל. לשון הרע, גם אם היא נכונה, הרי שהיא פוגעת ביכולתו של האדם להתבטא בעולם כיוון שהיא חושפת צדדים באדם שהיו אמורים להישאר מכוסים וכמוסים.