פרשת קרח – מדת השלום
גבולות יוצרים פירוד והבדלה או שלום ואחדות?
את מחלוקתם של קרח ועדתו פותחת התורה במילים ' וייקח קרח' ומפרש רש"י, שלקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת.
ויש לתמוה, הלא קרח נחלק ממשה ולא מתוך העדה?
במדרש על הפסוק "בו קר וידע ה'" איתא, 'א"ל משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כן תוכלו להפוך את זה', ע"כ.
ומדבריו אנו למדים כי ' גבולות ' מביאים שלום, וערעורו של קרח על המעמדות והגבולות הם אלו שערערו את השלום , וכבר אמר דוד המלך ע"ה בחוכמתו : 'השם גבולך שלום' , דהיינו גבול מביא שלום, ובהיעדר הגבול אין שלום.
אולם כשנתבונן בדבר נראה שהוא פלא, שכן 'גבול' יוצר ' סדר' אך אינו עושה 'שלום', אדרבה הוא מנכיח את הפירוד והחילוק, דבר פשוט הוא שבני זוג אשר הגיע ולהסדר של חלוקת תפקידים וגבולות ברורים, לכלל 'שלום' עדיין לא הגיעו , כמו"כ הכרעה משפטית עם גבולות והוראות ברורות, אכן משליטה סדר וחוקה אבל לא 'שלום', ואדרבה הלא בהכרעת המשפט בדרך כלל ישנו צד היוצא זכאי וצד היוצא חייב, מה ששוב מנכיח את ה פירוד והכעס הנצחי בין הצדדים.
התבוננות קלה בבריאה חושפת בפנינו עולם המורכב מהפכים רבים אשר כל אחד נוגד את חברו, אור וחשך, ים ויבשה, קור וחום, רע וטוב, אש ומים, רחמים ואכזריות, עשירות ועניות, ילדות וזקנות, חיים ומות, יצר טוב ויצר הרע, גשמיות ורוחניות, דמיון ושכל, גוף ונשמה וכו'.
ומדת 'השלום' עולה על גביהן ומתפקידה לייצר התאמה והרמוניה בין כל הברואים, כך שכולם יתרמו את חלקם לשלימות הבריאה כולה.
לשם כך יש צורך בהצבת גבולות ברורים עבור כל אחד מהברואים הן לצורך נתינת מקום לשאר הברואים, כדי שהשמש לדוגמה לא תחרוג ממסגרתה הטבעית ותשרוף את העולם כולו, והן לצורך הכרה שתאפשר לנברא להכיר במגבלות הכוח שלו, ולהבין שהוא לבדו אינו יכול ליישם את ייעודו, ובכדי לבטא את הייחודיות שלו בבריאה הוא חייב להישאר רק כ'חלק' אחד בתוך הדבר הגדול.
הגבולות אינם באים רק להגביל ולהפריד, אלא בעיקר לאפשר ביטוי נכון והולם של כל אחד מהחלקים, הבריאה כולה הרי היא כסימפוניה מוזיקאלית, בה רק כאשר כל כלי מכיר בתחומו וגבולותיו, דווקא בגלל הניגודיות שיש ביניהם, הם מ שלימים זה את זה, וכך בוקעת יצירה אחידה ואדירה.
נמצאנו למדים כי הכרת מגבלות כח היחיד, וההבנה שהוא אינו יכול לעמוד לבדו אלא רק כ'חלק' בתוך הכלל, וכ'חלק' מתוך משפחה וזוגיות, ומכוח ' השלמתם ' הוא יכול להתבטא, היא זו ש מכניסה את האדם תחת כנפי השלום, ומאחדת אותו עם שאר הברואים.
' עדה ' מייצגת שלום , מאחר והיא שילוב של דעות רבות ומגוונות, – קיבוץ של אנשים שונים המשלימים זה את זה, להיות חלק מהעדה פירושו, להביא צד עצמאי שבא כחלק מהכלל, המשלים את הכלל, דבר זה מתאפשר רק מתוך הכרת הגבולות ומגבלות כוחו של היחיד , קנאת קרח בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל הייתה ממד של חוסר הכרה במגבלות הכח ובזה הוא נחלק מהעדה, שכן בזה הוא העמיד צד מנותק ובודד העומד לבדו, ולא משתלב נכון עם הכלל כולו .
אנחנו צריכים זה את זה, העמדת צד או דעה מנותקת שעומדת לבדה בלא יכולת להשתלב נכון עם הסובבים אותו, היא הבדלות מהעדה שמייצרת 'מחלוקת' , הדעות האישיות שלנו והעצמאיות המגזרית הם צדדים הבאים להשלים ולתרום לכלל כולו, מתוך הבנה כי העולם מורכב מהפכים וניגודים, וכאשר כל אחד מכיר בגבולותיו נוצרת הרמוניה, וכולם משלימים זה את זה.