"איש איש כי תשטה אשתו"
שנו רבותינו, אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות. שכן כתיב: כי תשטה אשתו, הרי למדנו לאשה. לאיש מנין? שנאמר: "נואף אשה חסר לב".
(תנחומא ה)
במבט ראשוני נראה כי עולם הנשלט על ידי היצר הוא עולם פתוח ורחב, מקום שבו ניתן לעשות הכל ללא הגבלות. לעומת זאת, עולם התורה נתפס כצר ומוגבל, מלא באיסורים ועונשים. אולם, כפי המבואר בדברי הראשונים, המציאות היא ההפך הגמור: עולם היצר הוא הצר, ועולם התורה, עולם הקדושה, הוא הרחב ביותר. יש להבין מדוע עולם היצר נחשב לצר.
תכונתו של היצר הרע הוא שלעולם הוא מושך לדבר אחד, ולכל המעשים שהוא מושך שייעשו מכוחו יש שורה תחתונה ומטרה אחת. לדוגמה, כאשר אדם נמשך אחר תאוות הממון ופועל להמציא ולשכלל דברים חדשים, אף אם מעשיו יש בהם השפעה רבה ולעיתים אף יכולים להציל חיים, בכל זאת השורה התחתונה של המעשה אצל אותו אדם היא שכר פעולתו. כך גם ביצר תאוות האכילה, אף כאשר נראה שיש בה רחבות ועשירות, המטרה הסופית והתכלית נמצאים במסגרת עולם צר מאד, שבו קיימת מטרה אחת בלבד.
כך גם תאוות נשים יכולה להשתלט על כל הוויתו של האדם ולצמצם את חייו לתוך עולם צר של גילוי עריות. כוח זה עלול להכביד על האדם עד כדי כך שהוא יאבד את היכולת להבחין ולהעריך את ההשלכות של מעשיו. האדם עלול לא לשים לב שהמעשים שנעשים במטרה לקרב רחוקים או לעזור לאחרים עשויים להוביל למדרון של תאוות נשים.
אולם עולם של שכל תורה נראה אחרת. כל דבר בו , כל תכונה, יש בה פנים רבים, המטרה והתכלית של התורה אינה להביא ל‘צייתנות’, או הגבלות ומניעות אלא אדרבה, רחבות בלי סוף, הגישה של התורה היא לראות בשכל את אותו הדבר בצורה רחבה יותר.
תאוות נשים בעיני תורה נתפסת אחרת לגמרי, כמבואר בחז”ל (זוה"ק א, קלח) כי "אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי", דהיינו, כאשר האדם עסוק בלימוד, כוחו של יצר זה מתגלה ומשפיע גם שם, שכן העסק בלימוד הוא לנסות להפוך שני דברים שלעיתים נמצאים רחוק אחד מהשני ומנוגדים זה לזה, לתמימי דעים. ואף עומק יצרא דעריות הוא לשכנע את השני ולגרום לו להתקרב יותר. מכוח דברי חז"ל אלו למדנו, כי חכמינו הבחינו בכוח היצר והפרידו אותו מהשורה התחתונה שלו, וממילא גילו בו רחבות אין סופית.
בעולם של תורה ושכל אין לכוח תאוות נשים רק שורה תחתונה, אדרבה, אם מסתכלים רק על מה שנראה כתכליתו של הדבר מאבדים את כל העושר הרב הטמון בו, ואת כל גווני העבודה שיכולה להיעשות מכוח אותו יצר. אכן, השגה זו באה רק על ידי התבוננות בעומק היצר, רק כך ניתן לקבל מבט נכון של תורה וקדושה.
עולם של קדושה אינו התנזרות מיצרים וכוחות שכאלו, אלא תפיסת הרחבות והעמקות שיש בעולם, לראות בתוך המציאות הפשוטה קומה נוספת, עומק ורובד שכלי גבוה יותר, ניאוף המהווה היפוך הקדושה אינו מאפשר לראות דבר מעבר, וכמו שאמרו חז"ל "אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות" שנאמר "נואף אשה חסר לב", השטות מעלימה ומכסה על השכל, עד כדי שכבר אינו יכול להכריע. הנואף אינו שם לב לכלום מלבד הנאיפה, גילוי עריות ממלא את כל האדם עד כדי חוסר יכולת לראות או לזהות את תוצאות מעשיו.
יצרא דעריות הוא מהתאוות המושכות ביותר, אך אופן העבודה עליו אינו לנסות לחתוך את היצר ולהעלים אותו, אלא איך להשליט את השכל עליו, להעמיק ולהרחיב את השימוש בו כמעט לכל חלקי החיים וענייני עבודת ה’, לראות כמה גדלות ורוממות יש בתוך אותו כח שהאדם רגיל להרגיש בעיקר מהצד הרע שבו.
העולם הצר הוא למעשה עולם היצר, שבו הדמיון מצייר אותו כביכול רחב וחופשי, בעוד שהעולם האמיתי, עולם השכל והקדושה הוא הרחב ביותר.