ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב: רש"י: מן הבקר עד הערב. אפשר לומר כן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר.
מדברי חז"ל אנו רואים כי עמידת העם על משה מהבוקר עד הערב, אינה באה לתאר עמידה והמתנה ממושכת במשך כל היום מבוקר עד ערב, אלא מתייחסת לחשיבות וערך המשפט של משה רבינו, וללמדנו, כי הדן דין אמת לאמיתו כאילו עוסק בתורה כל היום כולו, ונעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ויש להתבונן מדוע באמת הדן דין אמת נחשב כמי שעוסק בתורה כל היום, ומה חסר בחשיבותו של המשפט ופסיקת הדין בישראל שאנו מחפשים לתת לו ערך של עוסק בתורה כל היום?
בכדי ליישב תמיהה זו עלינו להבחין, כי תוכחתו של יתרו על הזלזול בבני ישראל בכך שהם עומדים ומשה יושב, אינו על עצם עמידת בעלי הדין, שכן כך הוא דרכו וכבודו של משפט שהדיין יושב והבעלי דין עומדים. אלא יתרו מזהה עמידה של העם כולו, וכפי שמדויק במקרא, "ויהי ממחרת ויעמד העם על משה" וכו', "וירא יתרו את כל אשר הוא עשה לעם" וכו', "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך" וכו', יתרו רואה את כל העם כולו עומד מול משה ועל כן הוא תמה, "מדוע אתה יושב לבדך", מפני מה יש הפרדה והבחנה בינך לבין העם המתבטא בעמידה של העם אל מול ישיבה שלך?
ועל כך עונה משה רבינו, כי העמידה מסמלת חוסר מציאות ומקום בעולם, ובני ישראל צריכים להכיר בכך שכאשר יש צורך בדין תורה הרי שחסר להם מקום במציאות, כלומר, תפקידו ומהותו של המשפט הוא להכניס את התורה אל תוך המציאות ולמלא את המציאות בתורה, דיין השופט דין אמת מחדיר תורה לכלל המציאויות של החיים כמו עסקאות, הלוואות, ואפילו רכישות יומיומיות פשוטות. כל עוד לא בא הדיין והכניס את התורה לתוך מציאות החיים, אזי אין להם עדיין מקום וכמ"ש, "כי יהיה להם דבר בא אלי".
עמידת העם למשפט החל מיד למחרת יום הכיפורים יום רדתו מן ההר וכמ"ש "ויהי ממחרת – וישב משה לשפוט את העם", ובא כהמשך והשלמה למעמד הר סיני שם עמדו העם כולו אל מול ההר, ובכך ממשיך משה רבינו את תהליך מסירת התורה מצד מציאות החיים בפועל, היה זה מעמד הר סיני על דרך משפט. ולכך גם תחילת המשפט היה מצידו של משה רבינו, וכמו שעולה מסדר המקרא 'ויהי ממחרת וישב העם לשפוט את העם' ורק לאחר מכן 'ויעמוד העם על משה', בעוד שבדרך כלל הדיין יושב למשפט רק לאחר שמתעורר צורך מצד הבעלי דינים, ומשום שמשפט זה הוא המשך מסירת התורה וצריכה לבוא מצידו של משה רבינו.
מעלתו של העוסק בתורה כל היום אינה רק עניין של שעות לימוד רבות, אלא בכך שממלא את מציאותו ואת יומו בתורה, וזו תכלית הבריאה כולה. ללא איכות כזו של תורה העולם עדיין לא הגיע למצבו המיועד. משכך, הדיין שמכניס את התורה בתוך המציאות הרי הוא הוא כמי שעוסק בתורה כל היום וממלא את המציאות כולה בתורה, ובכך הוא בעצם מעצב ומשלים את הבריאה, ולכך נעשה שותפו של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.
מעמד קבלת התורה על דרך משפט בא ללמדנו, כי מלבד עצם לימוד תורת ד' יש לנו תפקיד נוסף, למלא את המציאות בתורה, שזו למעשה תכליתה של הבריאה כולה, אנחנו משיגים זאת באמצעות העיסוק בתורה כל היום ובאמצעות החלת התורה על המציאות, כדוגמת מי שדן דין אמת לאמיתו.
עלינו להרחיב את הלימוד ועבודת ד' שלנו מחוץ לכותלי בית המדרש אל תוך מציאות חיינו, ולמלא את המציאות כולה בתורה ובדבר ד'. וכפי המסופר על ר' זונדל מסלנט, שהיה לומד כל דבר לפי המציאות, בין אם היה זה חומש משניות או גמרא ואפילו זוה"ק, תמיד היה מצייר מול עיניו איזה דין תורה ובעקבותיו היה לומד, ובכך הוא מילא את כל המציאות כולה בתורת ד'.