פרשת ויחי- כלי קיבול

"ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז: פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה."

רש"י: "פחז כמים – הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך אל תותר – אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך. ומהו הפחז אשר פחזת כי עלית משכבי אביך אז חללת – אותו שעלה על יצועי, שם שכינה שדרכו להיות עולה על יצועי."

ראובן היה ראוי למעלות כהונה ומלכות, ואיבד מעלות אלו כאשר קם על מיטת אביו, מדברי התוכחה של יעקב אבינו ניתן להבחין כי איבוד מעלות אלו לא באו כ​​עונש על חטאו, אלא המניע והמידה עצמה שגרמה לחטא היא זאת שפסלה אותו מכהונה ומלכות כאחד. וכמו שהדגיש יעקב אבינו 'פחז כמים אל תותר' – דהיינו אין בדברי יעקב תוכחה על הכעס עצמו, אלא על המהירות וחוסר היציבות, מידות אלו אינם יכולים לבוא בד בבד עם כהונה ומלכות. מדוע מידה זו אכן מנוגדת למעלות של כהונה ומלכות?

עוד ניתן להבחין כי יעקב אבינו בוחר לדמות את הפחיזות של ראובן למהירות של המים, הייחודיות במהירות של המים היא בתנועה המתמדת שלה כל הזמן, בניגוד לצבי למשל שעל אף ריצתו המהירה לפעמים רועה הוא לאיטו באחו, מים הם הבריאה היחידה שבטבעם נמצאים כל הזמן בתנועה, ונחים רק כאשר מוחזקים בכלי קיבול. 

כוחות חזקים המתעוררים אצל האדם מעצם טבעם הם זורמים קדימה ומניעים לפעולה, ובהעדר כלי שיוכל להחזיקם ולהשהותם, הם תמיד יזרמו החוצה אל תחומי הפעולה, כזה הוא למשל טבעו של הכעס זורם כמו מים ומניע את האדם לפעולה, ותפקידו של האדם להכין כלי קיבול על מנת להשהות ולהחזיק את הכעס אצלו מבלי לנקוט בצעדים מיידיים. ראובן התאפיין בתכונת 'פחז כמים' מכיוון שהיה חסר לו במידת מה לפי דרגתו כלי קיבול מספיק חזק בכדי להחזיק את הכוחות החזקים שהתעוררו בתוכו.  

יכולת זו להחזיק כוחות מבלי לנקוט בצעדים מיידיים הכרחית ביותר למעלות הכהונה והמלכות, שכן תפקידו של הכהן הוא להעביר מסרים ורעיונות בעלי ממד עליון לעולמנו, ובכדי שהממד הגבוה יבוא לידי ביטוי נכון בעולמנו, ראשית אותו דבר עליון צריך להתיישב בתוך האדם ולרכוש את הצורה המתאימה שלה בעולם, ורק לאחר מכן ניתן לבטא אותו בפעולה, בלעדיו קיימת סכנה של עיוות הדברים והיסודות העליונים עלולים להתפרק או להפוך לשטחיות. כך גם המלכות מכונה בפסוק 'עוז' שפירושו כוח, כוחה בהטלת סדר וצדק סביבתי, מלכות ללא כלי קיבול מתאים מסוכנת ועלולה לשמש כח עריץ ומושחת ולחדור לאזורי החיים בהם אין לה מקום.

יש בנו אינספור רצונות והרגשות מידות וכוחות שמניעים אותנו לפעולה, כדי שכוחות חזקים אלו יוכלו להפעיל אותנו בצורה נכונה הם צריכים מקום – כלי קיבול, שם ינוחו וישהו בתוכנו מבלי לנקוט בצעדים מיידיים. 

כלי הקיבול של האדם רבים ומגוונים ומשתנים בהתאם לכוח המתעורר בו אין כלי קיבול אחיד לכולם, פעמים רעיון נגע בנו ואז השכל צריך להיות כלי קיבול עבורו, עוד לפני שנביע את הרעיון באמצעות פעולה יש לחשוב עליו להתבונן בו להעריך אותו, לאפשר לרעיון להשפיע על עולמנו הפנימי ורק לאחר מכן לבצע. וכן לחילופין כאשר מתעורר בנו רגשי כעס על קרוב משפחה או חבר, ניתן לגלות כלי קיבול של התמסרות לזולת שיאפשר לנו להכיל את הכעס ולהוציאו בצורה מבוקרת, כך גם אמונה יכולה אף היא להיות כלי קיבול עבור אירועים הפוקדים אותנו, וכך על זה הדרך. 

הדרישה הבסיסית ביותר היא עולם פנימי מפותח, זוהי עבודה שקוראת להתבוננות פנימית, לגלות בתוכנו את הכלים בהם אנו יכולים להכיל את מכלול הכוחות, כל מצב שונה וכך גם כל אדם. כאשר נצליח לגלות ולבנות כלים נכונים להשהות ולהחזיק בתוכנו את הכוחות החזקים שלנו, מובטחים אנו שכאשר ננקוט פעולה, זה יהיה ביטוי אמיתי יותר של עצמנו, ולא רק ביטוי של המחשבה הראשונית.